לפקח על הרוכשים: מי יקנה את מניות בנק הפועלים - ולמה זה חשוב

בנק נוסף בישראל יהפוך בשנים הקרובות לבנק ללא גרעין שליטה, וסביר להניח שהוא גם לא יהיה האחרון שמניות השליטה בו יפוזרו בבורסה. הדבר יכול להיות חדשות טובות לבנק, אך צריך להיזהר מאוד מאפקט נלווה – והוא הגידול בקישוריות בתוך המערכת הפיננסית הישראלית. 

הקישוריות הוא סיכון, שמופיע ברשימת הסיכונים הקבועים בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל, כאשר בדו"ח האחרון למחצית הראשונה של שנת 2018 - רמתו של הסיכון הוגדרה כבינונית. הקישוריות עלתה לתודעה אחרי המשבר הפיננסי של 2008, שבו צרות במוסד פיננסי אחד, הובילו לזעזועים במוסד פיננסי אחר. לאחר המשבר החלו לבדוק את הקשרים השונים בין כלל המוסדות הפיננסיים - בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה - ולמעשה כל מי שמנהל כסף. החשיפה שלהם זה לזה מחלישה את המערכת.

מה לכךו למכירת גרעין השליטה בבנק הפועלים? מניות הבנקים הן מהמניות האהובות ביותר על הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי הפנסיה שלנו, ונחשבות למניות סולידיות, ויש סבורים שלא בצדק. רוב המוסדיים קרובים לחשיפה המקסימלית המותרת לבנקים (5% ממניות הבנק), וחלקם אף ביקשו וקיבלו היתרים מיוחדים מבנק ישראל לעלות על היקף חשיפה זה ולהחזיק בנתח גבוה יותר ממניות הבנקים.

סביר להניח שאת מניות הפועלים שימכרו בבורסה, יאספו המוסדיים, שמנהלים כסף שמחפש השקעות. בדו"ח היציבות הפיננסית האחרון ציין בנק ישראל כי החשיפה של הגופים המוסדיים למניות הבנקים נמצאת בעלייה בשנה האחרונה (אם כי לא הגיעה לרמות שיא בהן היתה בעבר).

צריך לזכור שבמקביל, הקישוריות בתוך המערכת הפיננסית מתהדקת גם בדרכים עקיפות – הלוואות שהמוסדיים מעמידים יחד עם המערכת הבנקאית הופכות יותר ויותר נפוצות וכפי שציין בנק ישראל בדו"ח היציבות הפיננסית האחרון, המתאם בין תיקי הבנקים לתיקי החוסכים לפנסיה עלה בתקופת הדו"ח.

בנוסף - אג"ח מסוג CoCo שמנפיקים הבנקים, ובהן מובנית תספורת למחזיקי האג"ח במקרה של נפילת הבנק, מוצאות את דרכן לתיקי הפנסיות של הציבור, תיקי משכנתאות מאוג"חים ונמכרים לגופים המוסדיים. כך, הופכים כספי הציבור חשופים יותר ויותר לזעזועים במערכת הבנקאית. משבר חריף בשוק הנדל"ן בעת תהליך עליית הריבית, לדוגמה, עלול לפגוע בחוסכים לפנסיה באופן ישיר, אך גם דרך כל אחת ואחת מהחשיפות שלהם למערכת הבנקאית.

כאשר מדברים על בחינת הקישוריות - בנק ישראל נמצא במילכוד, שכן יש לו אינטרס ברור. כאמון על יציבותם של הבנקים, הוא לא מצר על כך שסיכונים מהמערכת הבנקאית עוברים לתיקי הפנסיה של החוסכים. להיפך – דבר זה אף נתפס כהקצאת סיכונים יעילה ברמה המקרו-כלכלית, שכן בניגוד לבנקים שעלולים לקרוס בהתממשות סיכון, קרנות פנסיה וכספי חוסכים לא יכולים לקרוס. רק להפסיד, כשמחיר ההפסד מתחלק בין מיליוני החוסכים, וכל אחד תורם את חלקו הקטן לסיכונים שנטלו הבנקאים.

כך, כשגיעו מניות הבנקים לשוק והמוסדיים יבקשו היתרים להחזיק בהם עוד ועוד, בנק ישראל יצטרך להחליט האם עדיף שהחוסכים לפנסיה יהיו חשופים עוד קצת למערכת הבנקאות, או לסמוך על המשקיעים הפרטיים בבורסה שיקנו את הסחורה.

המשק הישראלי הוא משק קטן, רווי ניגודי אינטרסים וקשרים שזורמים מתחת לפני השטח שמובילים לא אחת לתמחור חסר של סיכונים על ידי הגופים המוסדיים. בנק ישראל צריך להפנות תשומת לב רבה לנושא הקישוריות והתגברות הקישוריות, ולקחת בחשבון ששימוש בכספי החוסכים על מנת להציל את מערכת הבנקאות, עוד עשויה להתגלות כחרב פיפיות אם החוסכים יכוו.

חדוה בר המפקחת על הבנקים צילום: עמית שעל