$
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט

"הבורסה בבעיה קשה, לא מביאים חברות איכותיות ועדיף לפזר יותר לחו"ל"

יאיר שני נכנס בסוף 2015 לבית ההשקעות סיגמא, שניהל 600 מיליון שקל בלבד. היום, אחרי שהיקף הנכסים קפץ פי 10, הוא לא מוטרד מהחולשה בקרנות. על ההבדל בין הישראלים ללקוחות האחרים של בעל השליטה בסיגמא (60%), אנדבנק הספרדי, הוא אומר: "באירופה, אם טוב לך כלקוח, המשפחה יכולה להישאר 80 שנה באותו בית השקעות. לישראלים יש קוצים בתחת"

רחלי בינדמן 07:5618.07.18

לחצו כאן לערוץ הטלגרם של מדור שוק ההון בכלכליסט

 

במשך שנים רבות היה בית ההשקעות סיגמא קטן, נישתי ורחוק מהרדאר של היועצים בבנקים והמשקיעים הגדולים. אבל בסוף 2015 החליט הבנק הספרדי אנדבנק (Andbank) לרכוש את השליטה (60%) בסיגמא מפרופ' דן גלאי. עם חילופי השליטה מונה מנכ"ל חדש במקום אורי גלאי, בנו של בעל השליטה הקודם, ולתפקיד נכנס יאיר שני, שעזב לטובתו את בית ההשקעות אי.בי.אי, שם שימש כסמנכ"ל השקעות בחברת קרנות הנאמנות. 

שני קיבל לידיו בית השקעות עם נכסים בהיקף של 600 מיליון שקל. שנתיים וחצי לאחר מכן כבר מנהלת חברת קרנות הנאמנות של סיגמא קרוב ל־6 מיליארד שקל. זאת לצד 2 מיליארד שקל בתיקים המנוהלים. אך מתחילת 2018 מעיבים עננים על החגיגה של סיגמא, ובחודשים האחרונים מתחלפים גיוסי השנים האחרונות בקרנות בפדיונות של מאות מיליוני שקלים, שמצטרפים למומנטום השלילי בתעשיית הקרנות כולה. המתחרים של סיגמא מנסים לטעון כי הסיכונים הגבוהים שנטלה, ואשר עבדו לטובתה ב־2017, מתממשים כעת, אבל בראיון ל"כלכליסט" מפריך שני בתוקף את הטענות הללו.

 

2017 היתה פנטסטית מבחינתכם.

"בשנתיים האחרונות ביססנו את המותג שלנו, שלא היה מוכר כל כך, ואחרי 2017 סיגמא היא כבר משהו אחר. אנדבנק הוא בית השקעות בינלאומי, שמתמחה בפרייבט בנקינג ובניהול עושר בין־דורי. הכסף של משפחות אמידות שמתנהל אצלם עובר בירושה".

 
העשירים הישראלים לא כאלה?

"באירופה, אם אתה לקוח וטוב לך, המשפחה יכולה להישאר גם 80 שנה באותו מקום. בישראל אין מצב שמשפחה נשארת באותו בית השקעות. הבדלי תרבויות, חינוך פיננסי, קוצים בתחת של הישראלים. הלקוחות תובעניים מאוד, מתמקדים בדמי הניהול ופחות בביצועים לטווח ארוך. הישראלי משווה כל הזמן, עובר ממקום למקום וקשה לבנות איתו תיק לחמש שנים. אנחנו מנסים להטמיע בסיגמא הסתכלות על כל הכסף בניהול ארוך טווח, ואני מרגיש בשינוי".

 

 

יאיר שני מנכ"ל סיגמא בית השקעות
יאיר שני מנכ"ל סיגמא בית השקעות צילום: עמית שעל

אז איך אתה מסביר את המהפך בסיגמא?

"ביססנו אותו כבית השקעות לגיטימי, עם אבא שמביא הרבה ערך מחו"ל. מדובר בשילוב בין ההתמחות המקומית שלנו להתמחות הזרה של אנדבנק. מדובר בגוף שיש לו עסקים ב־12 מדינות, אז הוא רגיל לעבוד עם סוגים שונים של אנשים. הם לא יהודים, אבל מתים על ישראל. מבחינתם זו מדינה קטנה עם הרבה כסף, יזמות ואקזיטים".

בוא נדבר על הפיל שבחדר. בשוק אומרים שלקחתם סיכונים שהצליחו ב־2017 ועכשו הם מתממשים.

 

"אני מנהל כספים לטווח ארוך. לא מנסה לחזות מגמות שלושה חודשים קדימה, ואם זה יילך אז זכיתי בכל הקופה. אנחנו מחזיקים באותן אחזקות כל השנים, ובגדול לא שינינו את האסטרטגיה, את סוגי החשיפה או את חלוקת הנכסים. מתחילת השנה השוק התממש. אנחנו מחזיקים בשיעור גבוה יחסית של אג"ח קונצרניות, מתוך הערכה שגם אם הריבית תעלה, זה יהיה בסדר גודל נמוך. אז חטפנו קצת. מפה ועד להגיד שהתנהלנו בסיכון — המרחק גדול. בניגוד לבתי השקעות גדולים, שיש להם כמה קרנות באותה קטגוריה, לנו יש רק אחת, וזה מחייב אותנו לצקת לתוכה את הידע ואת האני מאמין שלנו. אנחנו מובילים את תשואות השוק חמש שנים, וזה מוכיח שלא לקחנו סיכונים ספציפית ב־2017. גם בית ההשקעות ילין לפידות מתמודד עם שנה וחצי קשות בקופות הגמל, אז מה? מדובר בגוף מצוין. התרבות הישראלית רואה שנה לא טובה ורצה להגיד שהגוף לא יודע לנהל. עצוב לראות את זה. בחו"ל זה לא קורה".

 

"אני יודע מה קורה בכל רגע נתון"

 

סיגמא הוקם ב־1992 בידי גלאי, שמכהן כיום כיו"ר סיגמא ניהול תיקים וסיגמא קרנות נאמנות. בית ההשקעות מעסיק 45 עובדים. "המוטו שלי בניהול הוא להביא אנשים טובים ולאפשר להם לרוץ ולעשות את העבודה", מסביר שני. "אני שם כדי לעזור, לתמוך, לכוון, אבל משאיר להם את ההחלטה. אני גם יודע ממה זה נובע. התפקיד הראשון שלי בתחום היה כמנהל בחברת קרנות הנאמנות להק, שהיתה אז שייכת לבנק הפועלים. אמרו לי, 'שמע, תעשה ככה, תמכור, תקנה', אבל אני לא הסכמתי. שאלו, 'למה אתה מחזיק בנייר הזה', ועניתי, 'כי אני מאמין בו'. יש לי בסיגמא מנהל השקעות מעולה, טל קהלני. אנחנו יכולים לדון על השקעות, אבל אם הוא יישב כמו רובוט ואני אומר לו 'את זה כן ואת זה לא' — הוא בעצם מיותר".

 

באלטשולר שחם, למשל, זה ברור שגילעד אלטשולר נותן את הטון בהשקעות. יש דמות.

"ברור שאני מביא מהידע שלי ומהניסיון של 22 שנה בהשקעות, אבל אני לא מכתיב החלטות. יש לי משקל, אבל אני נותן מקום לדעות אחרות, ואם דעתי שונה, היא תישמע כמו שצריך. אני תמיד אומר למנהלי ההשקעות שלי: 'יש לכם מיקסר, תכניסו לתוכו את כל מה ששמעתם ממני ומאחרים, וקבלו החלטה'. אני בטוח שגם גילעד אלטשולר לא אומר לעובדים מה לעשות, ונותן להם לעבוד. הוא דומיננטי בדעות ובתפיסות שלו, אבל בסוף לא אומר לאנשים מה לקנות".

 

אתה לא מהמנהלים שחייבים לדעת כל דבר שקורה בארגון?

"אני יודע בדיוק מה קורה בכל רגע נתון. יש הבדל בין קונטרול פריק (חולה שליטה — ר"ב) לבין נולדג' פריק (חולה ידע — ר"ב).

 

אנדבנק נוהגים כמוך? נותנים לך חופש?

"בטח. מתנהלים פה עצמאית. הם מעורבים ברמת התהליכים האסטרטגיים, ויש שת"פ איתם למוצרים חדשים והזדמנויות השקעה, אבל כאן זה נגמר".

 

מטה אנדבנק באנדורה. "מבחינתם ישראל היא מדינה קטנה עם הרבה כסף, יזמות ואקזיטים" מטה אנדבנק באנדורה. "מבחינתם ישראל היא מדינה קטנה עם הרבה כסף, יזמות ואקזיטים" צילום: איי אף פי

 

 

היית מסוגל להתמודד עם בעל שליטה דומיננטי, כזה שיורה לך להעלות דמי ניהול בכל הקרנות ב־20% או להגדיל סיכונים כדי להביא תשואות גבוהות?

"אני לא רואה מצב שבו בעל שליטה יכריח אותי לעשות משהו. המטרה היא שהלקוחות יהיו מרוצים והביזנס יצמח. אני נוהג לספר ללקוחות שלנו שאמא שלי לקוחה פה, וגם אבא שלי וחמי, והכסף שלהם מנוהל כמו הכסף של הלקוחות האחרים, ולכן הם יכולים לישון בשקט. אם להורים שלי יש חצי שנה לא טובה, הם לא שואלים שאלות בארוחה משפחתית, כי המוטו הוא השקעה לטווח ארוך. כשמישהו משקיע באג"ח ולא צריך את הכסף מחר בבוקר, המבחן שלי הוא היכולת לפגוש את הכסף ביום הפדיון. וזה גם מה שאני מסביר ללקוחות מודאגים".

 

אתה עצמך משקיע סולידי או אגרסיבי?

"אני באמצע. לא פרטיזן, הלקוח הנורמלי. לקוח של קרן השתלמות מסלול כללי, פחות או יותר. לא הרפתקן".

 

האם צודק השוק, שמתחיל לתמחר העלאות ריבית?

"תהליך הנורמליזציה במדיניות המוניטרית שהחל בארה"ב ינדוד למקומות אחרים, וזה משנה את השפה בשווקים. שווקים שהתרגלו לאינפלציה נמוכה וריביות אפסיות, ואפילו שליליות, נכנסים לסביבה אינפלציונית חיובית, גם אם לא גבוהה, ויש מגמה של התחלת ריבית. זה מנוהל בצורה טובה מאוד בבנקים המרכזיים. אני לא יודע עם הריבית תעלה עוד פעם או פעמיים, וזה תלוי במלחמות הסחר של דונלד טראמפ. אם הן יתרחבו, זה יסתיים כנראה בהעלאה אחת, ובשנה הבאה נראה עוד העלאה או שתיים. הפד מדבר על שלוש העלאות בשנה הבאה, אבל אני לא קונה את זה. אני בדעה שהריביות בארה"ב יגיעו לסביבה של 3% עד סוף 2019, וזה אומר פחות או יותר ריבית ריאלית של 1%, כי מדד הליבה של מדד המחירים לצרכן הגיע לרמה של 2%, ולהערכתי יתבסס ברמה הזו. אין ספק שטראמפ מוסיף תנודתיות בשוק, אבל מצד שני הוא גם מחזק את הכלכלה האמריקאית".

 

מתי נראה העלאת ריבית בישראל?

"האינפלציה חוזרת להיות חיובית גם פה, אבל לא סביבה גבוהה. האינטרנט והגלובליות, שגרמו לכך שכיום בודקים את מחירו של כל מוצר שרוצים לרכוש לעומת מחירו בחו"ל — או ב־eBay ובעלי אקספרס — מקשים על עליית מחירים גלובלית. הדור הצעיר הוא סבלני ודיגיטלי, וימתין גם חודש בשביל מוצר זול יותר. נורמליזציה מבחינתי זה שהאינפלציה תחזור ל־1%–1.5%, ובתוך כמה שנים ל־2%–2.5%. גמרנו עם ריביות של 4% ויותר. עולם הריביות הגבוהות נעלם ולא יחזור. 2008 זה משהו של פעם ב־50 שנה, ואני לא רואה משבר באופק. אני ממש לא מאמין לאפוקליפסות הללו שב־2019 יתחיל מיתון. גם סין גם לא תצמח בממדים שבהם צמחה בעבר של 12%. העולם מתכנס לשיעורי צמיחה נמוכים יותר וריביות נמוכות בהתאם".

 

איפה מעניין יותר להשקיע, בישראל או בחו"ל?

"תלוי במה. השוק האמריקאי, שיכול להתממש בטווח הקצר, עדיין מעניין יותר בגלל התחזקות הכלכלה האמריקאית ובגלל מהלכיו של טראמפ. בארץ יש בעיה קשה עם הבורסה, היא פשוט פחות מעניינת. אין הרבה חברות, לא מביאים חברות איכותיות, ואת האג"ח של החברות הזרות אני לא אוהב, הן לא איכותיות. הבורסה בבעיה. במניות מעדיף לפזר יותר לחו"ל על חשבון השוק המקומי. באג"ח בארה"ב צריך להמתין שתהליך הנורמליזציה יסתיים, אם כי גם היום אפשר להתחיל להעלות חשיפה, אך צריך כמובן להיזהר מחשיפה למח"מ ארוך. אג"ח בארה"ב, שנסחרות בתשואה לפדיון של 3%, הופכות מעניינות, וכדאי להגדיל חשיפה אליהן".

 

אבל המשמעות היא חשיפה דולרית.

"בפערי הריביות האלה, שימשיכו להתרחב בין ישראל וארה"ב, הגידור נהיה יקר ולא משתלם, ויש כאן פער מספיק משמעותי כדי שלשקל יהיה קשה להתחזק. אני לא רואה המשך פיחות של הדולר מול השקל, לכן נכון להגדיל חשיפה מט"חית.

 

האג"ח בישראל עדיין מעניינות, למרות מגמת העלייה בריבית?

"האג"ח פה מתומחרות הוגן, אבל הן ממש לא מציאה, וצריך להיות זהיר בהשקעה בהן במונחי מח"מ. למרות ההצהרות של בנק ישראל, הכיוון הוא עליית ריבית, וצריך להיות זהירים, אבל מצד שני כן להיות שם".

 

איך צריך משקיע סולידי, שחושש מירידות בשווקים, להשקיע בקרנות נאמנות?

"באפיק המנייתי אני מעדיף את השוק האמריקאי. 65% מהחשיפה המנייתית צריכה להיות בחו"ל, עם העדפה לשוק האמריקאי. בשווקים המתפתחים הייתי נזהר, למעט הודו. בישראל עדיפות למניות גדולות, שלגביהן אני יודע בוודאות שיש סחירות. החשיפה למט"ח צריכה לעמוד על טווח של 20%–15%, ובאג"ח צריך לשלב בין ישראל וארה"ב בלבד, ולהיות זהיר במח"מ עד שהליך עליית הריבית יגיע לסיום. עוד שנה מהיום אני כבר רואה אפשרות להתחיל להאריך מח"מ.

 

חננה עם פלפל — שחמט וגם סקי

מרבית ילדותו של שני (51) עברה עליו בבני ברק, כבן למשפחה חילונית שגדל הסביבה דתית. "אני זוכר את הקניות עם אבי במעדנייה ההונגרית ברחוב רבי עקיבא, ועד היום אני נוהג לעצור שם לקנות משהו. כשהתחלתי ללמוד נכנסתי לתחום ההשקעות. זה היה ב־1993, רגע לפני משבר 1994. קניתי מניות של מאיר עזרא, חברת נטו כיום. הרווחתי, הפסדתי ולמדתי על בשרי את רזי המקצוע. במקביל נתתי גם שיעורים פרטיים במתמטיקה, כי אני מת על מתמטיקה, אבל גם בירמנתי".

 

אז היית חנון או מגניב?

"הייתי חננה עם פלפל. אני נשוי לעיראקית, אז לא יכול באמת להיות חנון. זה יישמע מצחיק, אבל אני רוכב על רולר בליידס. אני עושה את זה עם הבן שלי כבר שמונה שנים עם אותו מדריך, וזה גם מה ששיפר את הרמה שלי בסקי.

 

מצד אחד רולר בליידס וסקי, אך בהשקעות מתון ואחראי.

"אכן לא כזה חנון, אף שהייתי אלוף השחמט בבית הספר היסודי שבו למדתי".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x