שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
היהלום שביתר
גג עמוד היהלום שביתר

היהלום שביתר

חזון המגבונים הלחים של על בד: להשתלט על אירופה

החברה שמוכרת בזכות המגבונים הלחים אומנם שומרת על רווחיותה, אך חשיפה לשוקי חו"ל, רכישה שהכבידה על הוצאותיה וההישענות על רשתות גדולות הפכה את מנייתה לרכבת הרים. העתיד של על בד תלוי ביכולתה לחדור לשווקים עם טכנולוגיית נייר הטואלט הלח שפיתחה. כתבה עשירית בסדרה

אלי שמעוני 19:0024.01.17
חברת על בד, שבשליטת (59%) המושב השיתופי משואות יצחק, נהנתה בשנת 2016 מאמון המשקיעים. מניית החברה זינקה ב־12 החודשים האחרונים ב־85%. הרבה מעבר למדד יתר־50 שעלה ב־37%, או מדד ת"א־100 שרשם עלייה של פחות מ־1%.

 

על בד היא עוף החול של הבורסה. מי שהיתה בתחילת העשור הקודם אחת החברות הבולטות, ואף נכללה במדד ת"א־100, עברה לספסלים האחוריים של הבורסה בתחילת העשור הנוכחי. אולם ב־2016 השתנתה המגמה. בתשעת החודשים של השנה הציגה על בד רווח נקי של ‭43.9‬ מיליון שקל, זינוק של ‭34%‬ לעומת התקופה המקבילה ב־2015. השיפור בשורה התחתונה נובע מהתייעלות שביצעה החברה והוא בא לידי ביטוי בשיעור הרווח התפעולי שעלה כתוצאה מירידה בהוצאות ההנהלה, המכירות והשיווק. לאחר זינוק המניה בשנה האחרונה נסחרת על בד לפי שווי של 622 מיליון שקל.

 

פרופיל

אם כל המגבונים

על בד מוכרת בעיקר בזכות ייצור המגבונים הלחים העשויים בד לא ארוג. בדים לא ארוגים הם בדים העשויים מסיבי ויסקוזה ומסיבי פוליאסטר השלובים זה בזה בשיטות שונות. ייצור הבדים הלא ארוגים של על בד נעשה במפעל החברה במושב משואות יצחק בשתי שיטות. האחת שיטה ישנה המבוססת על קשר כימי בין הסיבים, ושיטה החדשה הנקראת ספאנלייס שבה הייצור מתבסס על איחוי סיבים באמצעות זרמי מים. ייצור הבד בשיטה הכימית מעניק בד נחות ופחות מבוקש. לעל בד שלושה קווי ייצור בטכנולוגיית ספאנלייס וקו ייצור אחד בשיטה הכימית.

 

תחום המגבונים הוא הגדול ביותר עבור על בד. בשנת 2015 ההכנסות מהמגבונים עמדו על 1.17 מיליארד שקל, כ־78% מהכנסות החברה. בנוסף למגבונים לעל בד עוד שתי פעילויות שפותחו בשנים האחרונות – טמפונים ומוצרי ספיגה (תחבושות ותחתוניות).

 

אמנון ברודי, יו"ר על בד אמנון ברודי, יו"ר על בד צילום: אבי רוקח

 

הסיפור של על בד מתחיל לפני כ־30 שנה, באמצע שנות השמונים. אמנון ברודי, אז חשמלאי המושב וכיום יו"ר על בד, נשלח לחפש ענף תעשייתי בנוסף לענפי החקלאות במושב. לאחר החיפושים רכש המושב את מפעל אפתן מטבריה, שנקלע לקשיים. בשנת 1987 הועבר המפעל למושב. כשנרכש היה מחזור המכירות שלו 10 מיליון שקל, לעומת מחזור מכירות של 1.49 מיליארד שקל בשנת 2015. היום מועסקים בחברה ‭1,650‬ עובדים, מתוכם 850 בישראל.

 

"הידע הגיע אז מארה"ב שהיא מולדת המגבונים. באירופה לא היתה מודעת לעניין, והיינו בין הראשונים להכניס את המגבונים לאירופה", אומר ברודי בראיון ל"כלכליסט".

מכירות החברה בשנת 2015 הסתכמו ב־1.5 מיליארד שקל, עלייה של 3.3% בהשוואה לשנה שלפניה. אך, עלות המכר שעמדה על 1.17 מיליארד שקל עלתה בשיעור גבוה יותר משיעור העלייה במכירות ולכן שיעור הרווח הגולמי ירד. החברה הציגה שיעור רווחיות גולמי של 21.4% מהמכירות לעומת שיעור רווחיות של 22.6% ב־2014. הרווחיות הגולמית של תחום הטמפונים היא הגבוהה ביותר – 29%, של המגבונים עומדת על 21%, ואילו מוצרי הספיגה הם בעלי רווחיות נמוכה של 12% בלבד. אף שלחברה אין מדיניות דיבידנד מוצהרת, על בד מחלקת דיבידנד באופן קבוע. בשנת 2012 היא לא חילקה דיבידנד, אך מ־2013 חילקה החברה 48 מיליון שקל. משנת 2012 רשמה החברה רווח נקי מצטבר של 167 מיליון שקל.

 

אתגר מימוני

צרות בקיסריה

למרות הצלחות החברה בשנים האחרנות, מניית על בד סובלת מתנודתיות רבה. בין 2010 ל־2012 רשמה המניה ירידה של 50%, ואם מתעלמים מחלוקת הדיבידנדים, המניה טרם חזרה למחירה ב־2010. מקור התנודתיות הוא תנודתיות חריפה בתוצאות החברה. בין שנת 2009 לשנת 2011 צנחו רווחי החברה ביותר מ־60%, מרמה של 59 מיליון שקל בשנת 2009, עד לרמה של 22 מיליון שקל ב־2011. לאחר מכן רווחי החברה עלו בשנת 2012 ל־30 מיליון שקל, ושוב צנחו בכמחצית ל־15 מיליון שקל בשנת 2013. רכבת ההרים נמשכה לתוך 2014, 2015 ו־2016, כשהרווח זינק פי ארבעה בשנת 2014, צנח ב־2015, ושוב זינק בתשעת החודשים הראשונים של 2016.

 

 על בד על בד צילום: אבי רוקח

 

מה שהכביד על מניית על בד היה בעיקר רכישת יצרנית הטמפונים מקיסריה, חברת רוזתם. על בד רכשה את רוזתם בשנת 2010 לפי שווי תפעולי של 65 מיליון דולר (250 מיליון שקל דאז). בפועל סכום הרכישה הותאם להלוואת בעלים והתחייבויות אחרות של רוזתם, כך שעל בד שילמה כ־120 מיליון שקל.

 

הרכישה, שנועדה להכניס את על בד לשוק הטמפונים והמוצרים הסופגים לנשים, היתה קצת גדולה על החברה באותה העת, והכבידה באופן ניכר על מאזניה. ההשפעה הורגשה בסעיפי הוצאות המימון. על בד עברה ממצב שבו רשמה בכל שנה הוצאות מימון נמוכות של מיליוני שקלים בודדים, למצב שבו הוצאות המימון נוגסות בחלקים גדלים מהרווח. בשנת 2013 לדוגמה רשמה על בד הוצאות מימון של 26 מיליון שקל, מה שנגס ביותר משליש מהרווח התפעולי. באותה שנה מחקה על בד 28 מיליון שקל בשל הפחתת המוניטין על הרכישה.

 

"היו שנים מאוד אינטנסיביות. השקענו בקו ייצור במשואות יצחק ובמפעל בדימונה, האתגרים היו גדולים. הירידה ברווחיות נבעה משני דברים: מלחמת מטבעות משום שאנו מוטי שוקי אירופה ורוכשים את חומרי הגלם שלנו במזרח בדולרים ומלחמת הישרדות. כמו בארץ, בכל העולם השוק הקמעונאי נלחם על מקומו. רשתות השיווק מרגישות מאויימות מירידה במכירות, ממעבר לקניות באינטרנט, צרכנות חסכונית ומגמות אחרות. כתוצאה מזה הרשתות נמצאות במלחמת הישרדות, ומחפשות איך להוריד עלויות ולשמור על הרווחיות, אז גם לספקים של הרשתות לא תמיד יותר קל".

 

בדומה לחברות ציבוריות אחרות שהנשלטות על ידי קיבוצים או מושבים, על בד משלמת מדי שנה סכומים נכבדים למושב משואות יצחק. בהשוואה לחברות אחרות שבבעלות קיבוצים או מושבים, התשלומים של על בד למשואות יצחק סבירים. התשלום, שעמד ב־2015 על 21 מיליון שקל, מיוחס ברובו לשכר עבודה עבור 37 חברי המושב שמועסקים במפעלי החברה, וכן עבור שכירות הקרקע עליה ממוקם המפעל במשואות יצחק. סכום של 2 מיליון שקל בלבד מיוחס כדמי ניהול.

 

בנוסף, שכר הבכירים בעל בד נמוך בהשוואה לחברות ציבוריות בעלות נפח פעילות דומה. כך שבשורה התחתונה הוצאות ההנהלה הכלליות לא גבוהות, ועומדות על 3%–4% מההכנסות.

 

העתיד

לא לסתום את האסלה

את ההשקעה הגדולה בשנתיים האחרונות, 210 מיליון שקל, עשתה על בד בדימונה. ולאחרונה החלה פעילותה במפעל בדימונה שהוקם בשלב הראשון על 7 דונם. מפעל זה מיועד לייצר בדים למגבונים נשטפים ומתפרקים במים, פיתוח של החברה. "אחרי 30 שנה שאנחנו עוסקים במגבונים מבד לא ארוג, המפעל החדש בדימונה יתמקד בנייר. זו הקטגוריה המתפתחת", אומר ברודי.

 

"בשנים האחרונות הצטברו תלונות של אגודות מים וביוב בישראל ותלונות בעולם על השימוש הגובר במגבונים והסתימות שבאות בעקבות כך. הקטגוריה של נייר טואלט לח אמורה לתת פתרון לבעיות האלו. בשלב העיבוד, הייצור והשימוש אתה רוצה מוצר בעל חוזק מכני, אבל ברגע שהוא נזרק לאסלה צריך איזה 'הוקוס פוקוס' שמפרק אותו. אנחנו חושבים על זה הרבה שנים, הטכנולוגיה עצמה קיימת אבל היינו צריכים לשפר ולבצע התאמות, לצורך כך עבדנו עם שני מדעים ישראלים מירושלים ופיתחנו דבק מיוחד. בנושא הזה יש לנו פטנטים.

 

"בנוסף, כחברה שמייצרת מגבונים, אופק השימוש בנייר טואלט לח ארוך יותר. אם המגבונים משרתים בעיקר תינוקות, הנייר הטואלט הלח יכול להיות מוצר שמלווה את לקוח עד 120. להערכתי זה יהיה מוצר הגדול ביותר בשוק. זו קטגוריה שצומחת בארה"ב ובאירופה בכ־10%–12% בשנה. זה המון".

 

כיצד אתם מתכוונים לשפר את הרווחיות בתחום מוצרי הספיגה?

"אנחנו מתכוונים לעשות ניתוח ולהיפרד מחלק מהמוצרים שקיבלנו ברכישה, הכוונה בעיקר למוצרי היגיינה למבוגרים, זה ענף שלם שבחרנו פחות להתמקד בו. אנחנו מבצעים השקעות בציוד חדש, אם מכונה ישנה מייצרת בקצבים 100–200 פריטים בדקה, אז ציוד חדש מייצר בקצבים של 1500 פריטים בדקה. זה עושה את ההבדל בין להרוויח כסף או להפסיד כסף".

 

סייע באיסוף הנתונים והכנת הפרויקט: ניר טל

בטל שלח
    לכל התגובות
    x