• תפריט
שוקי חו"ל

אג'יו

זוזי הצדה שוויץ, יש מקלט מס חדש בעיר

תכירו את "מקלט המס הגדול בעולם": אמריקה. ארה"ב מניפה בשנים האחרונות את דגל המלחמה במקלטי המס, אבל באופן מפתיע הפכה בעצמה ליעד גלובלי מועדף לתכנוני מס יצירתיים. הבנקאים בשוויץ רותחים מזעם, לוקסמבורג רוצה להכניס את ארה"ב לרשימה השחורה ואחרים מדברים על צביעות אמריקאית. בינתיים, מאות מיליארדי דולרים מסתתרים בחשבונות בנק אמריקאיים, והסוף לא נראה באופק

יאיר קלדור 22:0216.06.16

עוד כסנאטור צעיר מאילינוי, נשיא ארה"ב ברק אובמה היה מבקר חריף של מקלטי המס שמעבר לים, מקומות כמו שוויץ או איי הבתולה, שאפשרו לחברות ואזרחים אמריקאים לחמוק מתשלום מסים. ובאמת, כהונתו של אובמה כנשיא עמדה בסימן מאבק במקלטי המס: החל מחוקים וכללים שנועדו להקשות על העלמת מס, ועד קנסות של מיליארדים על בנקים שוויצריים שסייעו לאזרחים האמריקאים להתחמק מתשלום מסים.

 

אבל במקביל למאבק החורמה הזה, נרשמה התפתחות מפתיעה: ארה"ב בעצמה הפכה ליעד מועדף לתכנוני מס, ואף זכתה לכינוי "שוויץ החדשה". אנדרו פני, בכיר בקבוצת רוטשילד האחראי על ניהול עושר בבריטניה ואמריקה, כתב בשנה שעברה בטיוטת מצגת למשקיעים כי ארה"ב "נהפכה בפועל למקלט המס הגדול ביותר בעולם". בכנס שנערך בסן פרנסיסקו, כך דווח בבלומברג, הסביר פני כיצד בעלי הון ברחבי העולם יכולים להסתיר כסף ולהימנע מתשלום מסים במדינותיהם על ידי העברת נכסים פיננסיים לארה"ב. כל זה קורה בזמן שממשל אובמה לוחץ על מדינות אחרות להגביר את השקיפות הפיננסית, ומחייב בנקים ברחבי העולם לדווח לארה"ב על חשבונות של אזרחים אמריקאים.

 

"הבנקאים בשוויץ רותחים מזעם", מספר ל"כלכליסט" עו"ד פיטר קוטורצ'נו (Cotorceanu), שעומד בראש חברת ייעוץ מובילה בתחום בציריך. "בזמן שארה"ב ביקרה בצדק את שוויץ על הסודיות הפיננסית במדינה וקנסה בנקים במיליארדי דולרים, היא בעצמה עשתה ועושה בדיוק את אותם הדברים. ובזמן שכל העולם הולך יותר לכיוון של שקיפות, בארה"ב שום דבר לא השתנה".

 

יש משהו בדברים. הכספות של הבנקים בשוויץ, והחשבונות הממוספרים של לקוחותיהם, אולי נהנים ממוניטין ארוך שנים, אבל ההשפעה שלהם על השוק הפיננסי העולמי מתגמדת לעומת זו של המוסדות הפיננסיים בארה"ב. הנתח של שוויץ ביצוא שירותים פיננסיים מסתכם בפחות מ־6% מהשוק הגלובלי, ואילו ארה"ב חולשת על כ־20% מהשוק. לפי נתונים רשמיים של הממשל האמריקאי, היקף היצוא של שירותים פיננסיים מארה"ב הסתכם בכ־102 מיליארד דולר ב־2015 — יותר מפי שניים מהיקף יצוא של כ־48 מיליארד דולר ב־2006, ערב המשבר הפיננסי.

 צילום: ויקיפדיה

 

הבנקים בשוויץ אינם היחידים שכועסים. בפסגת אנטי־שחיתות שנערכה בחודש שעבר בלונדון בהשתתפות ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, וראשי מדינות נוספים, תקפו מנהיגים של מדינות קטנות הידועות כמקלטי מס את מה שהם רואים כדו־פרצופיות אמריקאית.

 

אלדן מקלאפלין, ראש ממשלת איי קיימן, הצהיר ש"אם מדינות עם השפעה פוליטית ממשית ימשיכו להתמקד רק במדינות קטנות, ולהתעלם מהמדינות שבאופן מובהק אמורות להיות חלק מהדיון, התוצאה תהיה כישלון מתמשך". אלן בל, ראש ממשלת האי מאן, טען בוועידה שארה"ב היא מקלט מס, והוסיף בראיון ל"פייננשל טיימס" ש"ארה"ב הטיפה לכל העולם שיספק לה מידע בקשר לאזרחים שלה, אבל היא עצמה אינה מתקדמת לשם באותו הקצב. הצביעות האמריקאית מרגיזה אותי במיוחד".

 

רשימות שחורות

 

גם הנתונים מספקים תמונה דומה. בשנה שעברה התפרסם מדד הסודיות הפיננסית של Tax Justice Network, או TJN, קואליציה בינלאומית של חוקרים המתמקדים בנושאי שקיפות מס וגלובליזציה פיננסית. ארה"ב דורגה במקום השלישי, אחרי שוויץ והונג קונג, אבל לפני מקלטי מס מוכרים כמו איי קיימן (5), פנמה (13) והאי ג'רזי (16) — שבו החזיק בעבר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו חשבון בנק. המדד של TJN נחשב לאינדיקטור המקיף ביותר בנוגע לסודיות פיננסית ומצוטט על ידי ארגונים בינלאומיים וגופי תקשורת כלכליים מובילים. הוא מתבסס על שני רכיבים: הראשון הוא רמת הסודיות הפיננסית והשני הוא רמת ההשפעה של המדינה על השוק הפיננסי הגלובלי.

 

"מדינות קטנות כמו איי קיימן וג'רזי אולי מאוד סודיות, אבל המשקל שלהן בשוק הפיננסי מאוד קטן", מסבירה עו"ד מורן

הררי, ראש תחום צדק מיסוי במכון לאחריות תאגידית וחוקרת ב־TJN. "לכן אנחנו משקללים את דירוג הסודיות עם המשקל היחסי של כל מדינה בשירותים פיננסיים ללקוחות שאינם אזרחיה".

 

לדברי הררי, אגב, המדד של TJN יותר מדויק מרשימות של מקלטי מס שמפרסמים גופים בינלאומיים כמו ה־OECD והאיחוד האירופי, בין היתר בשל האופי החשאי של האופן שבו הגופים האלה מרכיבים את הרשימות שלהם, והבחישות המתרחשות מאחורי הקלעים. "הרשימה השחורה של מקלטי מס באיחוד האירופי", הררי נותנת דוגמה, "נקבעת לפי הרשימה השחורה של כל מדינה החברה באיחוד. כל מדינה שנחשבת למקלט מס ברשימה השחורה של עשר חברות באיחוד לפחות נכללת ברשימה הכללית של האיחוד. אז לפני פרסום הרשימה של 2015 ברמודה הצליחה לשכנע את לטביה להוציא אותה מהרשימה השחורה שלה, וכך ברמודה לא נכללה ברשימה הסופית של האיחוד. אלה לא מדדים אובייקטיביים. זה עניין פוליטי לחלוטין". וברשימה של הררי וחבריה, כאמור, שמור לארה"ב מקום טוב בצמרת.

 

דו"ח שהוזמן על ידי קואליציית מפלגות ירוקות בפרלמנט האירופי ופורסם בחודש שעבר ממליץ לאיחוד האירופי לאמץ גישה דומה, ו"לשקול באופן רציני את הכנסת ארה"ב לרשימה השחורה של מקלטי מס".

 

שקיפות חד־צדדית

 

איך הפכה ארה"ב למקלט מס אטרקטיבי? באופן אירוני, המאמצים של ממשל אובמה להגביר את השקיפות הפיננסית של אזרחי ארה"ב תרמו לכך לא מעט. ב־2010, בעקבות חשיפת מקרים שבהם סייעו בנקים זרים, בהם UBS ו־HSBC, ללקוחות אמריקאים להתחמק מתשלום מס, אישר הקונגרס את חוק הדיווח על חשבונות זרים (הידוע בראשי התיבות FATCA). החוק חייב את כל הגופים הפיננסיים שאינם אמריקאיים לדווח למשרד האוצר בארה"ב על כל חשבון שנמצא בבעלות אזרח אמריקאי ועל היקף הנכסים בו, ובמקרה הצורך לאפשר לרשויות בארה"ב לחפש במאגרי הנתונים שלהם. כדי להבטיח את הציות לחוק, ארה"ב קבעה כי מוסדות פיננסיים שלא יעבירו את המידע הנדרש יהיו כפופים לניכוי מס במקור של 30% מכל הכנסותיהם בארה"ב.

ברק אובמה ברק אובמה צילום: אי פי איי

 

כיוון שמסירת מידע פיננסי על לקוחות עשוי להוות עבירה על החוק במדינות רבות, ארה"ב מיישמת את ההסכם באמצעות הסכמים בינה לבין מדינות אחרות. עד ספטמבר 2015 הצטרפו להסכמים האלה, או התחייבו להצטרף אליהם, לא פחות מ־103 מדינות, ובהן גם ישראל, שהתחייבה ביוני 2014 להצטרף להסכם. בימים אלה מנסח משרד האוצר הצעת חוק ממשלתית שתאפשר את יישומו.

 

לכאורה החקיקה האמריקאית היא צעד שמגדיל את השקיפות הפיננסית, אך כפי שמסבירה הררי, מדובר בהסכם חד־צדדי. "רוב המידע זורם לארה"ב, אבל לא בכיוון השני. ארה"ב מקבלת מידע על אזרחים שלה בכל העולם, אבל לא מספקת מידע על חשבונות זרים במוסדות פיננסיים אמריקאיים".

 

ואכן, אף שההסכם בין ארה"ב לישראל ומדינות נוספות כולל התחייבות לחילופי מידע, נוסח החוק שאושר בארה"ב לא עוסק בהדדיות כזו, ובכלל לא ברור אם לרשויות המס האמריקאיות יש סמכות חוקית לדרוש את המידע ממוסדות פיננסיים בארה"ב. עד כה ניסיונות הממשל לאשר חקיקה מעין זו נחסמו בקונגרס. בנוסף, בעוד סנקציית המס של ארה"ב מהווה איום משמעותי על מוסדות פיננסיים זרים, המשקל של מדינות אחרות בשוק הפיננסי העולמי לא מאפשר להן לנופף במקל דומה מול ארה"ב.

 

אחרי שהתברר שהיוזמה האמריקאית לא באמת תספק למדינות אחרות את המידע הנדרש, ה־OECD החל לקדם תקן משלו, שמאפשר חילופי מידע פיננסי אוטומטיים בין חברות הארגון, ללא צורך בבקשה מיוחדת. התקן הזה אושר עקרונית במאי 2014 על ידי 47 מדינות, כולל כל המדינות החברות ה־OECD — מלבד ארה"ב. נכון למאי 2016, 55 מדינות התחייבו להתחיל לשתף את המידע הפיננסי שברשותן ב־2017, ו־46 מדינות נוספות — בהן ישראל — התחייבו להתחיל בשיתוף ב־2018. במסמך העדכון של ה־OECD מופיעה ארה"ב בהערת שוליים, שבה נכתב כי ההסכמים שחתמה המדינה במסגרת FATCA "כוללים התחייבות פוליטית לפעול לאימוץ רגולציה ולקדם ולתמוך בחקיקה רלבנטית שתשיג רמה דומה של הדדיות". קשה לחשוב על ניסוח יותר כללי ובלתי מחייב.

מורן הררי מורן הררי

 

ארה"ב, במילים אחרות, דורשת שקיפות ממדינות אחרות אך אינה מתחייבת לה בעצמה. התוצאה היא זרימת הון אדירה אל אמריקה, שצפויה להתחזק בשנים הקרובות. לפי דו"ח של חברת הייעוץ BCG שפורסם בתחילת החודש, היקף ההון הפרטי המנוהל בצפון אמריקה, שעמד על 60.4 טריליון דולר ב־2015, צפוי לצמוח לרמה של 76 טריליון דולר עד 2020. ב־BCG מעריכים כי היקף ההון הפרטי בארה"ב שמקורו מחוץ למדינה (offshore) יצמח בשיעור שנתי של כ־5% עד סוף העשור, יותר מבשוויץ, לוקסמבורג, פנמה, האיים הקאריביים ואיי התעלה כמו ג'רזי וגורנזי. עם זאת, לפי ההערכות, נכון לסוף 2014 כמות ההון הזר (2.7 טריליון דולר) בשוויץ עדיין גבוהה משמעותית מבארה"ב (כ־800 מיליארד דולר).

 

"יוצא לי לשוחח עם ספקי שירותים פיננסיים בכל העולם", מספר קוטורצ'נו, "והם מדווחים על זרימת הון משמעותית לארה"ב וזינוק בהקמה של מבנים תאגידיים במדינה. אני מעריך שבשנה הקרובה נראה הרבה יותר תנועות הון משוויץ לארה"ב, והמגמה תלך ותתחזק בשנים הקרובות".

 

שחקנים משמעותיים בתחום ניהול ההון נערכים בהתאם. קבוצת רוטשילד הקימה סניף בנבאדה ב־2013, ולפי בלומברג מעבירה לשם חשבונות של לקוחות עשירים שהוחזקו קודם לכן במקלטי מס כמו ברמודה ואיי קיימן, שצפויים להגביר את השקיפות הפיננסית. Trident Trust השוויצרית, המנהלת יותר מ־30 מיליארד דולר בכ־400 קרנות באיי קיימן, ג'רזי, לוקסמבורג, איי בהאמה ועוד, העבירה עשרות חשבונות לארה"ב בסוף השנה שעברה, לפני שכללי השקיפות החדשים נכנסו לתוקף. "איי קיימן ספגו מכה קשה בדצמבר", אמרה לבלומברג אליס רוקהר (Rokahr), נשיאת הסניף של טרידנט בדרום דקוטה, בתחילת השנה. "הופתעתי מכמות האנשים שהחזיקו קודם לכן חשבונות בבנקים שוויצריים ומעדיפים לצאת מהמדינה".

 

ברוני סמים וסוחרי נשק

 

אבל סודיות היא רק חלק מהסיפור. ארה"ב נחשבת ליעד אטרקטיבי לתכנון מס בזכות ההטבות שהיא מציעה למשקיעים זרים. "אנשים לא חושבים על ארה"ב כמקלט מס בגלל שזו מדינה עם מערכת מיסוי רגילה", מסביר קוטורצ'נו. "אבל המונח מקלט מס יכול לתאר מדינה שבה זרים יכולים להשקיע בלי לשלם מס או לשלם מעט מאוד מס. בארה"ב זרים יכולים לקבל פטור ממס עבור השקעות שונות, או להקים מבנה תאגידי שמאפשר לקבל פטור ממס. אז עבור זרים ארה"ב היא מקום מאוד אטרקטיבי להעביר אליו כסף. כל זה מתווסף לרמת הסודיות הפיננסית הגבוהה שמאפשרת ארה"ב. אם אתה יודע איך לבנות נכון את הנוכחות שלך במדינה, לא תצטרך לשלם מסים בכלל".

 פיטר קוטורצ'נו פיטר קוטורצ'נו

 

מה זה אומר "לבנות נכון"?

“זה תלוי אם יש לך חשבון שרשום על שמך ובמה אתה מתכוון להשקיע בדיוק. אם אתה מעוניין גם ברמת סודיות גבוהה וגם ביעילות מבחינת מס, אז הדבר הנכון מבחינתך זה ליצור מבנה תאגידי שקוף למטרות מס בארה"ב, כך שכל המסים של החברה חלים למעשה עליך אישית. ומכיוון שאתה אינך אזרח של ארה"ב, אתה יכול לשים את הכסף בפיקדון בבנק אמריקאי ולא תשלם מס על הרווח, כי ארה"ב רוצה למשוך הון זר. באותו האופן אתה יכול להשקיע במניות בבורסה אמריקאית, וגם שם אתה פטור ממס. אז אתה מקים חברה בעירבון מוגבל עם בעלים יחיד, שזה מבנה שקוף לצורכי מס, ובתור הבעלים הזרים של החברה אתה מקבל את כל הפטורים האלה".

 

השילוב של סודיות פיננסית והטבות מס לזרים מושך לארה"ב גם הון ממקורות מפוקפקים, כמו סחר בסמים ובנשק, או שחיתות פוליטית. מחקר שערך הבנק העולמי במסגרת 'היוזמה להשבת נכסים גנובים' בחן כ־213 מקרים של שחיתות פוליטית חמורה בהיקף מצטבר של כ־56.4 מיליארד דולר בשנים 2010–1980. המחקר, שהקיף יותר מ־80 מדינות, חשף כי במקרי השחיתות היו מעורבים 817 מבנים תאגידיים ייעודיים (corporate vehicles), מתוכם 102 מבנים היו רשומים בארה"ב — יותר מכל מדינה אחרת — והיו גם מבנים תאגידיים שלא היו רשומים בארה"ב אבל החזיקו בה חשבון בנק.

 

"אחד הדברים חשובים ביותר בכל מקרה של שחיתות ממוסדת הוא למצוא דרך להעביר את הכסף למקום שבו אפשר להוציא בלי שאנשים יידעו שזה הכסף שלך", מסביר ל"כלכליסט" מארק הייז, יועץ בכיר בארגון הבינלאומי Global Witness המתמקד במקרי שחיתות הקשורים בניצול משאבי טבע. "כדי לעשות את זה צריך שלושה דברים: בנק שמוכן להעלים עין, עורך דין או רואה חשבון שיכול להיות הארכיטקט של העניין ולהקים את המבנה התאגידי, ודרך להעביר את הכסף בלי שהוא יתגלה. אחת הדרכים הנפוצות ביותר להעברת סכומים עצומים של כסף היא לפתוח 'חברת מעטפת' ולהסתיר את העובדה שאתה הבעלים שלה".

 

"כשאנשים חושבים על חברות מעטפת או חברות offshore, הם חושבים על איי קיימן, אבל האמת היא שאם אתה רוצה להקים חברה בלי שהיא תהיה קשורה לשם שלך, אתה יכול לעשות את זה בכל 50 המדינות של ארה"ב, ואף אחת מהן לא תדרוש ממך להזדהות כבעלים של החברה".

מארק הייז מארק הייז

 

אז איזה שם כן מופיע על המסמכים?

"שם של סוכן מקומי. הדרישות קצת משתנות ממדינה למדינה, אבל בשורה התחתונה אתה צריך לבחור שם לחברה, ולספק פרטי התקשרות לסוכן מקומי. בחלק מהמדינות גם יבקשו פרטים של נושא תפקיד בחברה. אבל באף מדינה לא ידרשו לדעת מי הבעלים האמיתיים של החברה, האנשים ששולטים בה.

 

"אחת הסיבות ל לאטרקטיביות של ארה"ב היא שחברה אמריקאית מספקת ניחוח של לגיטימיות. אם אתה שר נפט במדינה לא מפותחת ואתה מעורב בעסקה מושחתת, ואתה צריך חברה להעביר אליה את הכסף בלי שאף אחד יגלה, כשמדובר בחברה אמריקאית אנשים ישאלו פחות שאלות. וכמובן שארה"ב היא גם מקום מצוין להוציא בו את הכסף הזה — לא רק לבזבוזים אלא גם להשקעה בנכסים שישמרו על ערכו".

 

טראמפ וקלינטון באותו בניין

 

בחזרה לאובמה. בינואר 2008 תקף הנשיא לעתיד את חוקי המס והסודיות הפיננסית באיי קיימן, והביא כדוגמה בניין אחד בג'ורג' טאון, בירת המדינה, שמופיע ככתובת הרשומה של כ־19 אלף תאגידים שונים, בהם קוקה־קולה, אינטל ואורקל. "או שמדובר בבניין הגדול ביותר בעולם", אמר אובמה, "או שזוהי תרמית המס הגדולה בעולם".

 

אבל יש בניין אחר שמשאיר את המתחרה מהקאריביים הרחק מאחור: בבניין בן קומה אחת בווילמינגטון, דלאוור, רשומות לא פחות מ־285 אלף חברות, בהן גוגל, אפל, ג'נרל מוטורס, וולמארט, אמריקן איירליינס, ורייזון וקנטאקי פרייד צ'יקן. יחד עם תאגידי ענק אלה רשומות באותה הכתובת גם חברה בבעלות הילארי קלינטון (ZFS Holdings), חברה בבעלות ביל קלינטון (WJC Holdings), ומאות חברות בבעלות דונלד טראמפ. בסך הכל מתוך 515 בבעלות טראמפ שעליהן דיווח המיליארדר המתמודד לנשיאות, לא פחות מ־378 חברות רשומות במדינת דלאוור.

 

דלאוור בעצמה מתגאה בכמה החברות הרשומות במדינה — הגבוה ממספר התושבים שלה. באתר הרשמי של המדינה מצוין כי "יותר מ־50% מהחברות הציבוריות בארה"ב, ובהן גם 64% מהחברות ברשימת פורצ'ן 500, בחרו בדלאוור כביתם החוקי". בין היתרונות שמציעה המדינה נכללים 0% מס על רווחי חברות שאינן פועלות במדינה עצמה, 0% על הכנסות של בעלי מניות בחברה הרשומה בדלאוור אך אינם מתגוררים בדלאוור ו־0% מס הכנסה אישי לאזרחים שאינם תושבי דלאוור. בנוסף, דלאוור אינה גובה מס על הכנסות מנכסים בלתי מוחשיים כמו תמלוגים, מה שעשוי להסביר מדוע קלינטון בחרה לרשום שם את החברה שלה, שאליה זורמים התמלוגים ממכירות ספרה, ומדוע טראמפ בחר להעביר למדינה את החברות המחזיקות בכ־110 מותגים רשומים הקשורים בשם "טראמפ".

 

יחד עם דלאוור, גם מדינות וויומינג ונבאדה מוזכרות לעתים קרובות כיעד מועדף להקמת חברות בארה"ב. בוויומינג, למשל, אין מס הכנסה, מס ירושה, מס מכירה על נדל"ן, או מס על הכנסות מנכסים לא מוחשיים. בנבאדה אין מס הכנסה אישי, מס חברות, מס ירושה ועוד. וכמובן, ישנו גם עניין הסודיות הפיננסית: ב־2012 התפרסם מחקר של שלושה חוקרי ממשל ומדע המדינה, שניסו להקים חברות מעטפת ב־182 מדינות שונות, ולצורך כך יצרו קשר עם כ־3,700 ספקי שירותים המסייעים בהקמת חברות כאלה. המחקר גילה כי ב־48% מהמקרים הקמת החברות לא עמדה בכללים הבינלאומיים לזיהוי הלקוח, וב־22% מהמקרים לא דרשו ספקי השירות כל הוכחה לזהותו. "ויומינג, נבאדה ודלאוור היו בין המקומות הגרועים ביותר בכל הנוגע להקמה של חברות מעטפת אנונימיות", כתבו החוקרים. "במיוחד מדאיג הממצא שלפיו במקרים רבים ספקי שירותים במדינות אלה מבצעים את התהליך עבור לקוחות זרים". שלוש שנים קודם לכן אמר ראש ממשלת לוקסמבורג דברים דומים בנאום בפרלמנט האירופי: "למדינות G20 אין שום אמינות בנושאי מס אם מדינות כמו דלאוור, נבאדה וויומינג בארה"ב אינן מופיעות ברשימה השחורה... אם חייבים לפרסם רשימה שחורה, אמריקה צריכה להיות בה".

 

לדברי קוטורצ'נו מדינות כמו דלאוור ונבאדה אטרקטיביות גם בזכות הקלות שבה ניתן להקים בהן מבנים תאגידיים. "מדובר במדינות פופולריות במיוחד להקמה של נאמנויות וחברות בעירבון מוגבל. קל להקים שם את המבנים האלה, וזה לא עולה הרבה כסף. וכמובן, הן לא דורשות כמעט פרטים מזהים על הבעלים".

 

אין שינוי באופק

 

האם ארה"ב תצטרף בקרוב לשאר המדינות המפותחות, ותקבל על עצמה, בכל זאת, את התקנים לשקיפות פיננסית והדדיות בחילופי מידע? הררי סבורה שארה"ב לא תצטרף להסכם של ה־OECD, ולכל היותר תעדיף לשפר את ההדדיות בהסכמי FACTA. "לאובמה יש כמה הצעות כמו חיזוק בדיקת הנאותות שמוסדות פיננסיים מחויבים לבצע, אבל הן טרם הגיעו לקונגרס. יכול להיות שזה כן יעבור בסוף, שהלחץ הציבורי ישפיע על מקבלי ההחלטות, אבל כל הדברים האלה הם בדרך, הם עדיין לא אושרו".

 

קוטורצ'נו לא אופטימי. "אני מעריך שארה"ב לא תיישם הדדיות כלשהי בשנים הקרובות", הוא אומר. "כל עוד הרפובליקנים שולטים בבית הנבחרים יהיה קשה מאוד להעביר חקיקה שתפגע באינטרסים של תעשיית הפיננסים האמריקאית. כיוון שהרפובליקנים צפויים להמשיך לשלוט בקונגרס גם אחרי הבחירות הקרובות, קרוב לוודאי שלא נראה שינוי משמעותי בשנתיים וחצי הקרובות לפחות. וגם לאחר מכן אין שום ערובה שארה"ב תשנה את החוקים שלה. אחרי הכל, אין אף מדינה אחרת שיכולה להפעיל עליה לחץ כפי שהיא הפעילה על מדינות אחרות".

בואו לדבר על השוק בפורום ספונסר >>

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x