שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 100 האנשים המשפיעים
מאה האנשים שמשפיעים גג כתבה

המעגל הרביעי

מהישראלי המתעורר ועד לפוליטיקאים שיעלו לנו מיליארדים

הפיקחות של בוגי יעלון בזירת התקציב יקרה מדי לישראל, עידן עופר לא מפסיק לאכזב את הציבור, יובל כהן ינסה להציע מוצר פנסיוני חדש וג'רמי בלנק אוסף מהרצפה את הכסף שאנחנו מפסידים. כך משפיעים אנשי המעגל הרביעי על הכיס של כולנו

כתבי כלכליסט 08:4728.08.13

1. פַּנְאוֹפְּטִיקוֹן הוא רעיון שנולד באנגליה של סוף המאה ה־18, אבל יכול להסביר לא מעט ממה שקורה בישראל היום. המושג מורכב משתי מילים יווניות: פן, "הכל", ואופטיקון, "ראייה". "רואה הכל". אבל ראיית הכל היא אשליה, ובדיוק עליה מתבסס הרעיון ובה נעוץ כוחו הגדול.

 

הפנאופטיקון הוא תוכנית הנדסית לבתי כלא: תאי האסירים מסודרים במעגל ובמרכזו מגדל שמירה. בכל רגע השומר יכול לראות כל אסיר בכל תא, אבל האסירים לא יכולים לראות את השומר. הם אפילו לא יכולים לראות אם הוא שם.

 

וכך, האסיר לעולם אינו יודע אם מסתכלים עליו. הסיכוי שבדיוק כרגע בוחנים אותך מרסן את כל האסירים, כל הזמן.

 

ראו גם: ישי דוידי הוא האיש הכי קשוח בשוק ההון המקומי

 

2. התודעה המתעוררת של הציבור הישראלי פועלת כרגע לפי עקרון הפנאופטיקון. לבנקים, לתאגידים ולממשלה אין דרך לדעת אם הם על הכוונת עכשיו. הם לא יודעים מי, אם בכלל, מבחין ברגעים אלה בעוד תרגיל של "שיטת מצליח" ומתכנן להבעיר את הפייסבוק בקריאת מחאה חדשה. הם רק יודעים שלפעמים מישהו באמת מבחין בניסיון ניצול, ואז משכנע אותנו להעניש את הנצלנים. אולי מגדל השמירה הציבורי בכלל ריק רוב הזמן, אבל זה לא באמת משנה. כעת הטייקונים, הרגולטורים והפוליטיקאים חשים סוף סוף קמצוץ מאימת הפנאופטיקון, ולומדים בהדרגה לא לקחת את הסיכון.

 

הפגנה בגן העיר בתל אביב של אנשי המחאה החברתית הפגנה בגן העיר בתל אביב של אנשי המחאה החברתית צילום: יובל חן

 

בקיץ 2011 מגדל השמירה רתח, והשומרים יצאו לרחוב ודרשו הורדה ביוקר המחיה והקלה בנטל. חרם הקוטג', הקמת ועדת טרכטנברג, הקיפאון בשוק הדיור, הורדת דמי הניהול בקרנות הפנסיה - כולם היו תגובות לניצול מתמשך.

 

הישגי המחאה לא תמו שם. הם ניכרים בקואופרטיב "שלנו", שמנסה להציע חלופה לקמעונאיות המזון ולהקים איגוד אשראי שיתופי ששם את האנשים לפני הרווחים; במשמר החברתי, שעשרות מתנדביו מתייצבים בישיבות ועדות הכנסת ומדווחים מי הצביעו בעד הקטנת אי־השוויון ומי הצביעו נגד; בתנועה לחופש המידע ובסדנא לידע ציבורי, שמגבירות את השקיפות השלטונית; בתנועת ישראל יקרה לנו, שהיתה ממובילי המאבק נגד יצוא הגז - כולן התארגנויות של אזרחים שעולים לתורנות במגדל. ויש האומרים שהתורנים במגדל אפילו גרמו לבנק לאומי לבטל הסדר חוב שהיטיב עם נוחי דנקנר, וסיפק רוח גבית חשובה לגופים המוסדיים מול הטייקונים.

 

3. טוב ויפה, וחלקי. הגופים דוחפים, אבל לא באמת מזיזים. מה שוועדת טרכטנברג נתנה בגני הילדים, ממשלת נתניהו־לפיד־בנט לקחה בקצבאות. מה שנחסך בהורדת מחירי מוצרים יצא דרך ה־1% שנוסף למע"מ. במספרים זה נראה כך: בני הזוג שמשתכרים יחד 23 אלף שקל ברוטו בחודש ומגדלים שלושה ילדים, יאבדו 6,038 שקל בשנה רק כתוצאה מהקיצוץ בקצבאות הילדים, העלאת מס ההכנסה ואי־עדכון מדרגות המס.

 

4. הפנאופטיקון הוא רק רעיון. בפעם היחידה שבה באמת ניסו לבנות אותו, לפני 90 שנה בקובה, הוא התגלה כפלופ. האסירים הבינו שבמגדל יש רק שומר אחד, ואם כולם יתפרעו הוא יהיה חסר אונים.

 

גם בישראל 2013, הפוליטיקאים כבר לא מנסים להתנהג כאילו הם עומדים למבחן. החברות שבו לבדוק את הגבולות שנדמה היה שהוצבו בקיץ ההוא. בחודש שעבר, למשל, הודיעו תנובה ושטראוס בחגיגיות על הוזלה של 2.5%–4% בקוטג' ובגבינה הלבנה - חצי שנה אחרי שייקרו את אותם מוצרים בשיעור דומה. איציק אלרוב, מיוזמי מחאת הקוטג', הודה שההוזלה היא בדיחה; המוצרים של ענקיות החלב הישראליות, הוא הזכיר, עדיין יקרים ב־30% ממוצרים זהים בחו"ל.

 

דורון אביב, יו"ר קבוצת הנדל"ן שנקראת על שמו, ניסח זאת בבירור ביולי, כשעמד במגדל היוקרה שהוא בונה בשדרה שבה פרצה מחאת האוהלים, ואמר: "המחאה השפיעה בדבר אחד בלבד: הצורך להיראות צנוע. זה היה משהו נקודתי שכבר נשכח. אנשים ציפו שהמחירים יירדו, אבל המחירים לא יכולים לרדת".

 

5. הפנאופטיקון לא יכול לעבוד כשאפילו לא ברור מי בעצם מחזיק את מי בשבי.  

מיקי פלד

 

הפוליטיקאים שיעלו לנו מיליארדים

 

משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון

הפיקחות שלו בזירת התקציב יקרה מדי לישראל

 

משה בוגי יעלון משה בוגי יעלון צילום: עמית שעל

 

אחרי שבתקופתו כרמטכ"ל נערך אחד מהקיצוצים הגדולים בתקציב הביטחון, חזר השנה משה (בוגי) יעלון, הפעם כשר ביטחון, לקו הראשון של הלחימה על גובה התקציב. כשתקציב המדינה מקוצץ והדי המחאה החברתית ברקע נדרש יעלון לגייס את כל הכישורים הטקטיים והפוליטיים שלו כדי להלך בהצלחה בין הטיפות - לשדר מסר של "מכניסים כתף מתחת לאלונקה", אבל להשיג קיצוץ מינימלי, אם בכלל. בדרך לתוצאה המיוחלת הפגין שר הביטחון כישורים המתאימים לחבר'ה שהוא לא ממש אוהב, אלה שבגללם נעל נעליים גבוהות בקריה: מסר אחד לציבור ומסר אחר לממשלה, תרחישי אימה מרומזים, ביטול ימי מילואים, ביטול פרויקטים ביטחוניים ואזכור מלחמת לבנון השנייה בכל הזדמנות.

 

הערבוב הצליח ואנחנו קיבלנו שוב תקציב ביטחון הגדול על מידותינו כמדינה, ועוד בהבטחה להשיב בעתיד הקרוב את מה שקוצץ. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו שוב עם תקציב ביטחון גדול מ־50 מיליארד שקל לפני התוספות הקבועות, מסונדלים מבחינת היכולת לשנות סדרי עדיפויות. צבא חזק בהווה, שהחוליים שלו בתחום ניהול כוח האדם והבזבזנות שלו לא טופלו, והולך והופך למשקולת תקציבית ענקית שלטובתה משועבד העתיד הכלכלי של כולנו.

נעמה סיקולר

 

קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי

השם והפנים של החרם האירופי

 

קתרין אשטון קתרין אשטון צילום: רויטרס

 

בעל כורחה, הפכה קתרין אשטון להתגלמות האנושית של האמונה של ישראלים רבים, שלפיה "העולם נגדנו".

כשרת החוץ של האיחוד האירופי, אשטון היא הכתובת לקובלנות של ישראל על עמדת האיחוד בסכסוך הישראלי־פלסטיני. היא גם הפנים שמקושרות להקשחת עמדת האיחוד ולאיומים החדשים בחרם כלכלי על ההתנחלויות.

 

טעימה מהחרם תורגש כבר בתחילת השנה הבאה, אז יפסיק האיחוד האירופי את התמיכה במיזמים ובפעולות ישראליות שמתבצעות מעבר לקו הירוק. בנוסף, כמה מהמדינות החברות באיחוד אישרו יוזמה לחייב הטבעת סימון מיוחד על מוצרים שיוצרו בהתנחלויות.

 

מהלכים אלה נראים אולי רחוקים ומורות בנות 37 מחדרה עוד לא מרגישות אותם, אבל מדובר גם באיתות ברור לכך ששעון החול מאיץ. בין אם זו "הוכחה" לכך שהעולם "תמיד היה נגדנו", או פשוט רמז לכך שהסבלנות כלפי הפגיעה המתמשכת בזכויות האדם בשטחים אוזלת, כשהחרם יגיע, יבינו בחדרה, בנהריה ובנתניה שכשלאירופאים נמאס להיות מנומסים, לנו זה עולה כסף.

רן אברמסון

התנתקות בעלי ההון, בשידור חי

 

יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק

מצד אחד גז, מצד שני הסדר

 

יצחק תשובה יצחק תשובה צילום: עמית שעל

 

יצחק תשובה הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על הכסף של כל אחד מאיתנו. בשנה שחלפה, ההשפעה הזאת היתה לרעה, לנוכח הסדר החוב של דלק נדל"ן שבשליטתו. אמנם במסגרת ההסדר יצחק תשובה הביא מאות מיליוני שקלים מהבית, אבל בשורה התחתונה רוכשי האג"ח של חברת שילמו על כשלונותיה.

 

בשנה הקרובה המגמה צפויה להשתנות. את ההשפעה השלילית של דלק נדל"ן תחליף ההשפעה החיובית של הגז הטבעי שהחל לזרום מקידוח תמר. בנק ישראל מעריך שקידוח תמר יתרום 0.8% לצמיחה במשק ב־2013 ויביא אותה מ־2.7% ל־3.5%. נוסף על כך, המיסים שתשובה ושותפיו ישלמו על רווחיהם מהתגלית צפויים להגיע למיליארדים מדי שנה. זאת הודות לשר האוצר לשעבר יובל שטייניץ שהקים את ועדת ששינסקי שהמליצה להזרים את הכסף גם למדינה ולא רק לכיסי היזמים. ייתכן שגזירות התקציב הנוכחי היו אכזריות עוד יותר, אלמלא הגז של תשובה.

 

הצרכן הגדול בישראל של גז טבעי היא חברת החשמל. התחלת הזרמת הגז מתמר תוזיל את עלות הדלקים שמשמשים בייצור החשמל, כך שאלמלא הגז גם תעריף החשמל בישראל היה עשוי לעלות.

יניב רחימי

 

עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל

האיש שלא מפסיק לאכזב את הציבור

 

עידן עופר עידן עופר צילום: תומר הדר

 

עידן עופר הוא אחד הטייקונים שהפנסיות שלנו מושקעות עמוק בעסקיו. הוא גם הישראלי העשיר בעולם, עם הון אישי שמוערך ב־6.5 מיליארד דולר. מאדם כזה היינו מצפים לשלם את חובותיו ולא ללכת להסדר חוב בחברת הספנות צים פעמיים בארבע שנים; לגלות קצת יותר אחריות לפני שהוא נשבה בקסמיו של יזם כריזמתי וגורר את החסכונות שלנו לנסיעת מבחן במכונית חשמלית; ואחרי שהפיק נתח נכבד מהונו מאוצרות האשלג בים המלח בלי לשלם תמלוגים ראויים, היינו מצפים שיהרהר עוד רגע לפני שהוא מהגר ללונדון כדי לשלם פחות מס. ממי שמתיימר להיות טייקון עולמי היינו גם מצפים לא לסייע למנהלים בקבוצתו לבצע מחטפי שכר רגע לפני שתיקון בחוק מקשה על כך, בעיקר אם הם חתומים על ביצועים עלובים. אבל מי שמצפה, מתאכזב.

נעמה סיקולר

 

איתן אורנשטיין ואילן שילה, שופט הפירוקים בבית המשפט המחוזי ת"א, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז

מעצבים בזהירות מחדש את תרבות הסדרי החוב

 

בשנים האחרונות מתעצם כוחם של השופטים הכלכליים בישראל. האקלים העסקי מוליך אל אולמותיהם עוד ועוד חברות שהגיעו לחדלות פירעון ומבקשות הקפאת הליכים או הסדרי חוב. עד היום נקט בית המשפט כמעט תמיד גישה רחומה. בעוד פושטי רגל פרטיים חוטפים פסיקות נוקשות, חברות גדולות נהנות מהרבה אורך רוח. בתיק אי.די.בי, למשל, התרה השופט איתן אורנשטיין בצדדים כבר באפריל כי אם לא יגיעו להסדר ייאלץ "לקבל החלטות קשות". בינתיים חלפו ארבעה חודשים. כשנה קודם לכן הורתה השופטת ורדה אלשיך ליצחק תשובה, בעל השליטה בדלק נדל"ן, לחזור מחו"ל ולהתייצב בדיון, אך בסופו של דבר אישרה את הסדר החוב והסתפקה בביקורת נוקבת.

 

את גישתם הפשרנית מנמקים השופטים הכלכליים בטענה שסמכותם מצומצמת. בתיק דלק נדל"ן אמרה אלשיך כי בית המשפט אינו רשאי לפעול כדי להטות את החלטת הנושים, גם אם זו נראית לו שגויה. גם אורנשטיין כינה את הסדרי החוב "אסון", אך הוסיף שלבית המשפט אין סמכות אמיתית לא לאשר הסדר שהנושים אישרו. "אומרים לשופט שילחץ על בעל השליטה להביא עוד כסף, אבל מכוח מה?", תהה.

 

האמת בטענות הללו חלקית. בתיק קווי אשראי, למשל, כשאורנשטיין רצה לדחות הסדר נושים שמחזיקי האג"ח אישרו, הוא מצא את הדרך. בתיק דלק נדל"ן הורתה אלשיך לפצל את ההצבעות לאישור הסדר לכל אחת מסדרות האג"ח (אך בתיק אלביט הדמיה כבר הבהירה כי פסיקה זו לא תחול בכל מקרה ומקרה). תחום הפירוקים ופשיטות הרגל מבוסס במידה רבה על חקיקה שיפוטית, שיכולה לצקת תוכן חדש ולקבוע נורמות ראויות. התחושה היא שהשופטים הכלכליים מכירים בצורך לעצב מחדש את תרבות הסדרי החוב, אך עדיין לא מעזים לעשות זאת. פרישתה של אלשיך מפנה את אור הזרקורים אל אורנשטיין, המסתמן כשופט מעמיק ויצירתי בעל יכולת לפרוץ דרך בתחום. לצדו החל לבלוט השופט אילן שילה, שמטפל כיום בין היתר בפירוק בטר פלייס. ביום שבו מי מ"היורשים" יעביר חברה לידי בעלי החוב שלה בלי הרבה טרטורים, הוא ישפיע כך במהירות וביעילות על התנהלות בעלי השליטה מכאן ואילך. כפועל יוצא הוא ישפיע מאוד גם על הכסף של כל אחד מאיתנו.

ענת רואה

 

אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש

עשוי לשבור את שוק דמי הניהול

 

אילן רביב אילן רביב צילום: ישראל הדרי

 

בית ההשקעות שאילן רביב מנהל, הוא השני בגודלו בישראל, לאחר שנוצר מהמיזוג של מיטב ודש, חולש על עשרות מיליארדי שקלים מכספי הציבור.

 

בתחילת השנה קרן הפנסיה הקטנטנה של מיטב דש גם זכתה במפתיע במכרז הפנסיה של עובדי המדינה, הודות לדמי ניהול ששברו את מחירי השוק, הרתיחו את מתחריה, ועלולים - אם התחרות תימשך - להוריד את המחירים בענף הפנסיה כולו.

 

כיום, בעזרת המשנה למנכ"ל החדש רונן טוב, רביב מתכנן לשווק קופות גמל שילוו בביטוח חיים משלים. גם הצלחה במישור הזה עשויה ליצור בשוק תחרות חדשה. קמצוץ ממה שקיווינו לו כשהפריטו את הפנסיה.

רחלי בינדמן

 

אמיר הסל, מנהל ההשקעות הראשי בהראל

איבד עשרות מיליונים אצל דנקנר

 

אמיר הסל אמיר הסל צילום: נמרוד גליקמן

 

אמיר הסל הוא, במידה רבה, החתום על התשואות בקופות, בקרנות ובביטוחי המנהלים של הראל, אחת משלוש חברות הביטוח הגדולות בישראל.

 

באחרונה הוא הסיט חלק משמעותי מכספי החיסכון הפנסיוני של הישראלים לחו"ל, ובמשמרת שלו גם החלה הראל להשקיע בהשקעות אלטרנטיביות, דוגמת רכישת נדל"ן מניב בארץ ובחו"ל ומתן הלוואות פרטיות לחברות במשק. כך למשל, לפני כמה שנים הוענקה הלוואה פרטית של עשרות מיליוני שקלים לאי.די.בי פתוח - הלוואה שכעת קיים ספק אם תוחזר במלואה.

רחלי בינדמן

 

ארי קלמן, יו"ר מנורה מבטחים

מתעקש להישאר המנכ"ל

 

ארי קלמן ארי קלמן

 

גם מכיסאו כיו"ר חברת הביטוח מנורה מבטחים, שמחזיקה בקרן הפנסיה הגדולה בישראל מבטחים החדשה, ארי קלמן ממשיך להיות מעורב בניהול החברה ובהתוויית האסטרטגיה שלה. לפני כחצי שנה הוא שקל להכניס את מנורה לענף תעודות הסל באמצעות רכישת חברת תעודות הסל של מיטב, אך לבסוף המהלך נעצר.

 

קלמן מעורב גם בקבלת החלטות בנושאי השקעות. הכיוונים שאליהם הוא מוביל כיום עשויים בשנים הקרובות להביא ליצירת מוצרים פיננסיים חדשים לשיווק לציבור הרחב.

רחלי בינדמן

 

רועי יקיר, מנהל השקעות ראשי בהפניקס

יהמר על תחומי השקעה חדשים

 

רועי יקיר רועי יקיר צילום: עמית שעל

 

רועי יקיר מונה לתפקידו לפני חודשים ספורים, לאחר שנים ארוכות כמנהל ההשקעות של המתחרה כלל ביטוח. בתפקידו כאחראי לייצור התשואה לחוסכים בקרנות הפנסיה, הגמל וביטוחי המנהלים של הפניקס, יקיר ינסה ליישם את הניסיון שלו מכלל ביטוח, ולנסות את כוחו גם באפיקים אלטרנטיביים. בכלל ביטוח, למשל, מתמחים בהשקעה ישירה בנדל"ן ובהשקעה בתחום התשתיות - תחומים שיקיר מבקש לחזק בהפניקס, שמחזיקה כיום בתיק נדל"ן מניב קטן יחסית.

רחלי בינדמן

 

יונל כהן, מנכ"ל מגדל

ינסה להציע מוצר פנסיוני חדש

 

יונל כהן יונל כהן צילום: עמית שעל

 

בתחילת השנה נפל דבר בשוק ביטוחי החיים: המפקח על הביטוח ביטל את מקדם הקצבה המובטח בביטוחי המנהלים, ולמעשה חיסל את האטרקטיביות של המוצר למצטרפים חדשים.

 

מגדל היא לא רק חברת הביטוח הגדולה בישראל, אלא גם חברת ביטוחי החיים הגדולה ביותר. האתגר שיעמוד בתקופה הקרובה בפני יונל כהן, מנכ"ל החברה מזה חמש שנים, יהיה להביא לשוק מוצר פנסיוני אלטרנטיבי, מובדל ועדיף על קרנות הפנסיה וקופות הגמל.

 

מגדל מנהלת נכסים בהיקף של כ־166 מיליארד שקל, שאותם היא משקיעה בשוק ההון בארץ ובחו"ל, ומטבע הדברים משפיעה מאוד על מחזורי הבורסה בישראל. המצאה חדשה שלהם תוליד במהרה מבול של חיקויים, יישורי קו ומבצעי שיווק אגרסיביים, כשהשאלה שתישאר ללא מענה חד־משמעי, מתוקף מצב הכלכלה, היא עד כמה כל חידוש באמת יועיל לחוסכים.

רחלי בינדמן

 

המוסדיים מסתגלים לעולם של לקוחות ערניים

 

חגי בדש, מנכ"ל פסגות

מוביל את האקטיביזם המוסדי

 

חגי בדש חגי בדש צילום: נמרוד גליקמן

 

מנכ"ל בית ההשקעות הגדול בישראל הוא דוגמה למשיקע מוסדי עם שיניים.

 

פסגות עומדת בחזית בתחום הסדרי החוב בחברות שבהן היא משקיעה. באי.די.בי פתוח, פסגות הובילה את הקו התקיף נגד נוחי דנקנר וניסתה, עם קרן יורק והפניקס, להשתלט על הקונצרן. בפסגות של בדש גם מתנגדים לשכר בכירים שאינו מבוסס ביצועים, ומטרפדים חבילות שכר מופרזות ומינויים שלדעתם אינם ראויים. עם זאת, עלות שכרו של בדש, שיכולה להגיע ל־5 מיליון שקל בשנה, תקשה עליו להמשיך לתקוף את שכר הבכירים בחברות הציבוריות הנהנים משכר דומה.

רחלי בינדמן

 

גיורא סרצ'נסקי, מנהל ההשקעות של עמיתים

20 מיליון שקל כל יום

 

גיורא סרצ'נסקי גיורא סרצ'נסקי צילום: עמית שעל

 

בענף אוהבים לתאר את עמיתים, הגוף המאחד את קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, כמעין מחסן שאליו מגיעה בכל בוקר משאית, שופכת 20 מיליון שקל - ונוסעת. עמיתים הוא גוף הפנסיה הגדול ביותר בישראל כיום, והוא נמצא בבעלות המדינה. ההיקפים הגדולים שבהם פועל מנהל ההשקעות הראשי של עמיתים, גיורא סרצ'נסקי, מאפשרים לו לפעול בטווח מצומצם של ניירות ערך, בדרך כלל ה"כבדים" בשוק. אף שיש לו השפעה גדולה על המסחר באג"ח, עמיתים כמעט אינה פעיל

בהסדרי חוב.

אסף גילעם

 

יוני טל, מנהל השקעות ראשי במנורה מבטחים

פונה להשקעות אלטרנטיביות

 

יוני טל יוני טל צילום: עמית שעל

 

יוני טל מתווה את אסטרטגיית השקעת כספי החוסכים במנורה מבטחים, ובשנים האחרונות בוחר להפנות אותם גם להשקעות אלטרנטיביות, כמו השקעה ישירה בנדל"ן בארץ ובחו"ל. השקעה בנדל"ן אמנם סובלת מחוסר נזילות, אך לפי תפיסת עולמו כספי חיסכון לטווח ארוך נועדו למימוש רק בגיל פרישה. טל דוגל בגישה לפיה יש לקחת סיכונים מדודים במטרה לייצר תשואה נאותה לחוסכים, ולאפשר להם לפרוש עם קצבה שתספק אותם בשנות הפנסיה המתארכות.

רחלי בינדמן

 

איציק עוז, קרן שמיר, איל עצמון ועמוס רוקח מנכ"ל אגם לידרים,מנכ"לית שקל, מנכ"ל תמורה ומנכ"ל מבטח סימון

מחליטים בשבילנו איפה נחסוך

 

עוז, שמיר, עצמון ורוקח מנהלים סוכנויות ביטוח גדולות, שמשמשות גם כמנהלות של הסדרים פנסיוניים. הם שעומדים מאחורי סוללת סוכני הביטוח שמוכרים מוצרי פנסיה לשכירים של המעסיקים הגדולים במשק.

 

להבדיל ממערך הייעוץ הבנקאי, סוכנויות ביטוח אינן יועץ אובייקטיבי. חברות הביטוח, שהן הבעלים של אותן סוכנויות (אגם לידרים ושקל נמצאות בבעלות הפניקס, תמורה בבעלות כלל ביטוח) מעודדות ומתמרצות את הסוכנויות שלהן כדי שימכרו את מוצרי הבית בדמי ניהול גבוהים, ואילו סוכנויות פרטיות מתומרצות על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות בעזרת תשלומי עמלות גבוהות. העובד, שנוטה לחשוב כי הוא מקבל ייעוץ אובייקטיבי לגבי קרן פנסיה או ביטוח המנהלים שכדאי לו לבחור כדי להבטיח את עתידו, לא תמיד מכיר את השיקולים הנוספים.

 

לאחרונה הקים משרד האוצר מסלקה פנסיונית, שתספק מידע ואפשרות לסליקת כספים במטרה להקל על עבודת הבנקים כיועצים פנסיוניים. ייתכן שעכשיו, סוף סוף, תיווצר עבור סוכני הביטוח תחרות אמיתית.

רחלי בינדמן

 

לימור דנש־זלצברג ועומר קרייזל מנהלת האשראי ומנהל ההשקעות במגדל

היד על ברז ההשקעות

 

מאז שהבנקים עצרו את מתן האשראי העסקי במשק, הגופים החלו למלא את החלל שנוצר. בעוד הבנקים מתמקדים כיום באשראי לטווח קצר, המוסדיים נותנים אשראי לטווח ארוך יותר.

 

מי שמיהרה לזהות את המגמה היתה חברת הביטוח מגדל, שגייסה כוח אדם מיומן מהבנקים, והקימה מחלקת אשראי מקצועית שמנתבת חלק מהותי מ־166 מיליארד השקלים שהיא מנהלת. על התחום החדש אחראית לימור דנש־זלצברג, לצד עומר קרייזל, מנהל תחום ההשקעות בחברה. דנש־זלצברג, שהוזכרה כמועמדת להחליף את עודד שריג בראש אגף שוק ההון במשרד האוצר, אחראית על האשראי, וקרייזל מתמקד בהשקעות נדל"ן בחו"ל. תיק הנדל"ן של מגדל, בהיקף של 5 מיליארד שקל, הוא הגדול ביותר מבין הגופים המוסדיים כיום.

אסף גילעם

 

 

הפקידים שמתווים ומיישמים מדיניות

 

משה אשר מנהל רשות המסים

מחליט את מי לשים על הכוונת

 

משה אשר משה אשר צילום: אלכס קולמויסקי

 

מכתב ממס הכנסה הוא אחד מחלומות הבלהה הגדולים של אזרחי ישראל. הרוב סבורים כי מכתב שכזה הוא תוצאה של מזל רע, אך בפועל זהו תוצר של מדיניות מוקפדת של רשות המסים והעומד בראשה, משה אשר. כראש הרשות שאחראית באופן בלעדי על גביית המס בפועל, מהחישובים ועד ההחלטה על פעילות בשטח, אשר הוא זה שמחליט מדי שנה את מי לשים על הכוונת. הוא מחליט אם להתמקד בחברות טכנולוגיה או בענף היהלומים, ואם לטפל בשיפוצניקים או דווקא בחצרות רבנים.

 

החלק השני בתפקידו של אשר הוא בייעוץ למחוקקים. הוא נכנס לתפקיד במרץ השנה, היישר אל חוק ההסדרים והתקציב הבעייתי, וביקש לשים במוקד פרק המסים בחוק את המלחמה בהון השחור, שם אפשר לדעתו לגבות כמה מיליארדי שקלים בשנה. רק שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, גורמים רבים משפיעים על המדיניות. בסופו של דבר, רבות מהתקנות שאשר ביקש להעביר יצאו מחוק ההסדרים ויועדו לחקיקה נפרדת. משם, כבר נראה מה יהיה.

הדר קנה

 

משה בר סימן טוב סגן ראש אגף התקציבים

מטפל בנושאים הרגישים ביותר

 

  צילום: עמית שעל

 

בסוף יולי, ביום ההצבעה על התקציב בכנסת, קבוצה של בכירים במשרד האוצר עמדו בצדה של המליאה. כמה מהם חייכו, ובמרכזם עמד משה בר סימן טוב, ברסי בלשון אנשי האוצר, שאחראי לתחומים הרגישים ביותר בתקציב: בריאות, רווחה, חינוך ותעסוקה.

 

ברסי הוא מיוזמי התוכנית להקשות על הקשישים סיעודיים את קבלת הגמלה ולהוסיף 35 שקל בחודש להשתתפות העצמית שלהם במימון שכר עובד זר. הוא גם זה שסגר עם הכנסת את הדיל שהוליד גרסה מרוככת של התוכנית. הוא שמיישם את הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים, וכשהוחלט לקצץ חצי מיליארד שקל בחינוך, הוא שעשה את החישובים. ברסי הוא גם שניסח את ההצעה, שלבסוף נפסלה, להוסיף תשלומים על תור לרופא משפחה ועל טיפולים בסיסיים כגון חבישות.

 

אבל בר סימן טוב אינו רק "נער האוצר קפוץ היד". כיום הוא מהמעטים שמתנגדים להכנסת שירותי רפואה פרטיים לבתי חולים ציבוריים, מה ששם אותה בשורה אחת דווקא עם הפעילים החברתיים, שבכל הזדמנות אחרת מנאצים אותו. הוא גם פועל לצמצום התשלומים על פרמיות לביטוחי בריאות. אפשר לאהוב את ברסי ואפשר גם לא, אבל קשה בלעדיו.

מיקי פלד

 

דודו זקן המפקח על הבנקים

אחראי ליציבות המערכת הבנקאית

 

דודו זקן דודו זקן צילום: עמית שעל

 

המפקח על הבנקים משפיע על אופן התנהלות הבנקים בישראל, ומכאן שעל זרימת הכסף. כשזקן מעלה את דרישות היחס המינימלי בין ההון העצמי לבין סך ההלוואות שהבנקים רשאים לתת, הם צריכים לבחור אם לצמצם בדיבידנדים לבעלי המניות או לצמצם באשראי. וכשהם בוחרים לצמצם באשראי, רבבות משקי בית מתקשים לקבל הלוואות וקבלנים מעלים את מחירי הדירות. המפקח על הבנקים משפיע על מחירי הדירות גם באמצעות ההגבלות שהטיל בשנים האחרונות על נוטלי המשכנתאות.

 

אבל אחריותו העיקרית היא ליציבותה של המערכת הבנקאית. בנושא זה המפקח הוא בעצם זרועו הארוכה של נגיד בנק ישראל. הנגיד היוצא סטנלי פישר נתן לכולם להבין שבמשמרת שלו לא יקרוס אף בנק בישראל. סביר להניח שזו תהיה מדיניות הפיקוח על הבנקים גם בשנים הבאות, גם אם לשם כך כולנו נידרש לשלם לבנקים ריביות ועמלות גבוהות יותר.

אמנון אטד

 

מיכאל שראל הכלכלן הראשי של משרד האוצר

אם הוא מפספס, אנחנו משלמים

 

מיכאל שראל מיכאל שראל צילום: יונתן בלום

 

מיכאל שראל הוא האיש עם היד על הדופק. הוא זה שצריך לוודא, למשל, שהכנסות המדינה בפועל תואמות את תחזית ההכנסות שהוא חיבר כשגיבשו את תקציב המדינה. אם שראל מזהה, בסיוע אנשי החשב הכללי במשרד האוצר, שהתחזית לא מתממשת, הוא נדרש להניף דגל אדום ובוהק כדי ששר האוצר וראש הממשלה יבינו שצריך לבצע שינויים נוספים - העלאות מסים נוספות, למשל. במילים אחרות, לכל עשירית אחוז ששראל חוזה יכולה להיות משמעות ישירה על הכיס של משלם המסים הישראלי.

 

שראל גם אחראי לנתח כיצד המשק עתיד להתנהג בשנים הקרובות. הוא זה שמציג לשר האוצר ולצמרת משרדו את הנתונים על הזדקנות האוכלוסייה, את הגידול היחסי בחלקם של החרדים והערבים בשוק העבודה, ולהסביר את השפעתם על קצב הצמיחה. המחקר שלו מהווה את הבסיס למדיניות האוצר בנושאים האלה, ולכן להערכותיו יש השפעה ישירה על שינויים בהוצאות המדינה, קיצוצים והעלאות מסים.

שאול אמסטרדמסקי

 

האנשים שמילתם היא הנשק שלהם

 

ענת גואטה מנכ"לית חטיבת הייעוץ למוסדיים, אנטרופי

האשה שהמוסדיים מיישרים איתה קו

 

ענת גואטה ענת גואטה צילום: מיקי אלון

 

תיקוני החקיקה שנכנסו לתוקף בשנתיים האחרונות, ובראשם תיקון 16 ותיקון 20 לחוק החברות, הזניקו את מספר ההצבעות והאסיפות שהגופים המוסדיים נדרשים להשתתף בהן ליותר מ־10,000 בשנה. חברת אנטרופי, מונופול בתחום הייעוץ למשקיעים מוסדיים, נדרשת לסייע להם להתמודד עם ריבוי ההכרעות הרובצות לפתחם.

 

אמנם חוות הדעת של אנטרופי, שכותב צוות של עשרות אנליסטים בניהולה של ענת גואטה, אינן מחייבות חוקית את המוסדיים, אולם הן בעלות השפעה עצומה. פרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון באוצר, שאישר למוסדיים לקבל את חוות הדעת של אנטרופי, גם קבע שגוף שרוצה להצביע בניגוד לחוות הדעת רשאי לעשות כן, אולם עליו לנמק מדוע בחר לסטות מההמלצה שקיבל. חובה זאת מתמרצת את המוסדיים ליישר קו עם אנטרופי. באופן דומה המרכזיות של אנטרופי מביאה את החברות הציבוריות להתייעץ איתה כדי להגדיל את הסיכויים שההצעה שלהן תזכה לברכתה, ומכאן שגם לאישור המוסדיים.

 

גואטה, שכיהנה בעבר כמנהלת בחטיבה העסקית של בנק המזרחי, היא הפנים של אנטרופי. היא מעורבת בכל הנושאים המורכבים שמטפלת בהם חברת הייעוץ. מדובר בנושאים רגישים, כגון שכר בעלי שליטה ונושאי משרה בכירים ועסקאות בעלי עניין מפוקפקות יותר ופחות. זה תפקיד הכרוך בביקורת מתמשכת, שמצריך יכולת עמידה בלחצים מול בכירי המשק, המבקשים להבטיח שלהחלטות שלהם יהיה רוב באסיפות בעלי המניות. לעתים זה רוב שיהיה להם קשה - אפילו בלתי אפשרי - להשיג ללא חותמת הכשרות של גואטה.

 

לאנטרופי יש עוד כובע, שלא זוכה לכותרות, אך גם הוא בעל השפעה שלא ניתן לזלזל בה על הכסף של הציבור: גואטה מנהלת את מערך האנליזה והניתוחים הכלכליים שמשמש את המוסדיים בבחירת אג"ח להשקעה. אלה, בתורם, יכולים כמובן להגדיל או לסכן את חסכונות הציבור.

יניב רחימי

 

סטיבן שוורצמן יו"ר ומנכ"ל בלקסטון

הקרן שלו עשויה להפוך לשחקן מרכזי בישראל

 

סטיבן שוורצמן סטיבן שוורצמן צילום: בלומברג

 

ב־1985 הקימו פיט פיטרסון וסטיבן שוורצמן קרן המתמחה במיזוגים ורכישות בסכום התחלתי של 400 אלף דולר. השניים, שהכירו בליהמן ברדרס - פיטרסון היה יו"ר הבנק ושוורצמן היה האחראי על מיזוגים - קראו לקרן בלקסטון, משחק מילים של שמותיהם: שוורץ זה שחור בגרמנית, ופטרה היא אבן ביוונית. כ־30 שנה אחרי, בלקסטון היא טיטאן שמנהל 220 מיליארד דולר ומחפש שווקים חדשים. כמו שראל.

 

פיטרסון פרש בינתיים והשאיר את המושכות לשוורצמן (64), המדורד במקום ה־63 ברשימת עשירי אמריקה ושנחשב כיום כ"פרצופה של וול סטריט". שוורצמן הפך סמל לטעם רע אחרי שהוציא 3 מיליון דולר על מסיבת יום הולדתו ה־60, והשווה את כוונת הנשיא אובמה למסות את קרנות הפרייבט אקוויטי לפלישת היטלר לפולין. מאז התנצל, ולשם טיהור תדמיתו תרם 100 מיליון דולר לספרייה הציבורית בניו יורק.

 

במישור העסקי חושיו מחודדים יותר. בלקסטון יצאה מהמשבר ללא נזקים מהותיים, והשתמשה במזומניה כדי לקנות נכסים במחירי רצפה. ביוני, בוועידת הנשיא שוורצמן ישב על הבמה ושחרר הצהרות אופטימיות על כלכלת ארצות הברית. מאחורי הקלעים הוא הסתובב עם דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם וכיום שגריר בלקסטון בארץ, ונפגש עם יצחק תשובה ועוד בכירים. נראה שהקרקע מוכשרת בימים אלה לכניסה של ענקית ההשקעות לארץ הקודש, ולהפיכתה לגורם משפיע בשוק המקומי.

אורי פסובסקי

 

בוריס קרסני לוביסט

אם הוא ינצח, כולנו נפסיד

 

בוריס קרסני בוריס קרסני

 

כלוביסט הוותיק והגדול בישראל, וכמי שמייצג את הבנקים ואת איגוד חברות הביטוח, בוריס קרסני הוא האיש שמגן על האינטרסים של האנשים עם הכסף הגדול. הוא עושה זאת בעזרת לחץ יומיומי על המחוקקים, כשחלק גדול מהעניין הוא לא קידום הצעות חוק שמשרתות את הלקוחות, אלא קרבות בלימה מתמשכים מול הצעות חוק ממשלתיות או פרטיות שיפגעו באינטרסים שלהם. אחת ההצעות האלה, למשל, היא מהלך שמקדם כעת יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר, להשקת מוצר פיננסי שיציע לציבור ריביות גבוהות יותר מהפיקדונות בבנקים, ברמת סיכון נמוכה מאוד. מוצר כזה עלול לפגוע בהכנסות של הבנקים, ומחייב את קרסני והלוביסטים שלו למלחמת התשה מתמשכת. אם הוא ינצח, כולנו נפסיד.

שאול אמסטרדמסקי

 

הזרים שמחליפים את הגופים הישראליים

 

ג'רמי בלנק נציג קרן יורק בישראל

אוסף מהרצפה את הכסף שאנחנו מפסידים

 

בשנים האחרונות מסתמנת כניסה גוברת והולכת של משקיעים זרים להשקעות פיננסיות אסטרטגיות בישראל. ההשקעות האלה אינן מוגבלות למניות בלבד, וכוללות מהלכים מהירים ואגרסיביים גם בשוק איגרות החוב. בהקשר זה בולט מעל כולם ג'רמי בלנק מקרן יורק, שהפך בתוך זמן קצר לגורם המשמעותי ביותר בשניים מהסדרי החוב הגדולים אי פעם בשוק ההון המקומי - אי.די.בי ואלביט הדמיה.

 

את ההשפעה של בלנק על חברות שבהן הוא מעורב אי אפשר לפספס. הוא אגרסיבי, מהיר, חד, מהלכיו לא צפויים. אם בהסדר החוב של אי.די.בי הוא מתנהג כמו "קרן טורפנית", לדברי נוחי דנקנר, הרי שבהסדר החוב של אלביט הדמיה הוא משתף פעולה באופן צמוד עם הנהלת החברה ובעל השליטה בה מוטי זיסר. בלנק פשוט מתאים את עצמו לסיטואציה, כשהאמצעים מקדשים את המטרה. כמייצג של קרן השקעות הוא יודע היטב מה הוא רוצה: תשואות גבוהות בזמן קצר.

 

ג'רמי בלנק ג'רמי בלנק צילום: אוראל כהן

 

בלנק וקרן יורק אינם הזרים היחידים שמעורבים ומשפיעים על שוק האג"ח המקומי. כניסתם של גורמים בינלאומיים היא תופעת לוואי של אזלת ידם של המוסדיים, שידי מנהלי ההשקעות שלהם כבולים ברגולציה קפדנית, המקשה עליהם לפעול באופן חופשי ומשאירה בחלק מהמקרים את הזירה לזרים שמגיעים כדי להרים את הכסף מהרצפה.

אף שלמשק הישראלי יש נסיבות מיוחדות ש"מזמינות" משקיעים זרים, חשוב להדגיש שלא מדובר רק בתופעה מקומית. המעורבות ההולכת וגוברת של משקיעים זרים, ובראשם הקרנות הגדולות בעולם, היא מגמה גלובלית. גם הריבית הנמוכה בעולם אחראית במידה רבה לתופעה, שכן בהיעדר תשואות מניחות את הדעת הקרנות הזרות הגדולות יוצאות לתור אחר השקעות אטרקטיביות בשוקי העולם, ובאופן די טבעי חלקן מוצאות את מבוקשן בישראל. לנוכח ההערכות שהריבית תישאר אפסית גם בטווח הקרוב, סביר להניח שזרימת המשקיעים הזרים תימשך גם בשנה הקרובה.

 

 

אבל השפעת המשקיעים הזרים על הכסף שלנו אינה טמונה בהכרח ברכישות שהם מבצעים, אלא דווקא ביכולתם להשפיע על התנהלות בעלי שליטה בחברות שמקרים של חדלות פירעון. עד היום הגופים המוסדיים המקומיים נמנעו מפעולה אגרסיבית. למשקיעים הזרים, שבלנק הוא המייצג הקולני שלהם, יש הזדמנות לייבא לכאן נורמות הנהוגות בחו"ל. התעקשות שלהם, למשל, על העברת חברות בחדלות פירעון לידי בעלי החוב עשויה להשפיע מהקצה לקצה על הנטייה של בעלי שליטה להגיע להסדר חוב ועל התנהלותם מרגע שהגיעו להסדר כזה. מכאן קצרה מאוד הדרך להשפעה על הכסף שיישאר לנו בסופו של ההליך.

יניב רחימי

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x