שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף השקעות נובמבר 2012

תור הזהב

מדינות מערביות מצטיידות בכמויות ענק ממנו, משקיעים כמו ג'ורג' סורוס וקרלוס סלים מגדילים את הפוזיציות שלהם בו, וההודים והסינים קונים כל אונקיה שיוצאת לשוק. הזהב נסחר במחירי שיא, אבל הציפיות לזינוק נוסף במחירו משאירות את המומחים חלוקים: האם מדובר בהתפתחות בועה או בתיקון הכרחי?

איתי להט 09:0021.11.12

החודש הודיע שר החוץ הרומני טיטוס קורלטין כי רומניה נחושה בדעתה לקבל בחזרה את הזהב שהפקידה אצל הרוסים. 94 טונות של זהב הוברחו מהמדינה בזמן שכוחות גרמניים צבאו על גבולות רומניה ערב מלחמת העולם הראשונה, ומאז מנסים הרומנים לקבל את הזהב שלהם בחזרה - ללא הצלחה.

 

גם בגרמניה מדברים על החזרת זהב: בצעד מפתיע הורה בית המשפט העליון לבנק המרכזי של גרמניה (הבונדסבנק) לערוך ביקורת על רזרבות הזהב הגרמניות. לאחר לחץ עצום, הבונדסבנק הודיע כי יחזיר למדינה את רזרבות הזהב שלו, השמורות בכספות הפדרל ריזרב בניו יורק. בשלוש השנים הקרובות, 150 טונות של זהב נקי יעשו את דרכן בשלושה משלוחים של 50 טונות לגרמניה - פחות מעשירית מ־2,200 הטונות של זהב גרמני ששמורים בארצות הברית.

 

כספות הזהב בבנק המרכזי של שוויץ. פרט לגרמניה, גם ונצואלה, שוויץ והולנד נמצאות בתהליך של החזרת חלקים גדולים מהזהב שלהן מאנגליה ומארצות הברית כספות הזהב בבנק המרכזי של שוויץ. פרט לגרמניה, גם ונצואלה, שוויץ והולנד נמצאות בתהליך של החזרת חלקים גדולים מהזהב שלהן מאנגליה ומארצות הברית צילום: איי פי

 

ואלו רק המתאבנים: ב־12 החודשים האחרונים הגדיל הבנק המרכזי של דרום קוריאה את יתרות הזהב שלו ב־400%. מקסיקו הגדילה את יתרות הזהב שלה בשנה החולפת ב־2,083%. הפיליפינים, אוזבקיסטן, תאילנד, רוסיה, אוקראינה, ארגנטינה, ערב הסעודית והודו - כולן הגדילו השנה את רזרבות הזהב שברשותן במאות אחוזים. לישראל, אגב, אין רזרבות זהב כבר למעלה מ־20 שנה - האחרונות שבהן נמכרו במהלך שנות השמונים.

 

גם תשומת הלב של המשקיעים הגדולים בעולם נתונה בימים אלה לזהב. בחודש שעבר רכש קארלוס סלים, האיש העשיר ביותר בעולם על פי דירוג "פורבס", כמה מכרות זהב במקסיקו, בסכום כולל של 750 מיליון דולר. המשקיע האגדי ג'ורג' סורוס, שבינואר 2010 עוד טען ש"זהב הוא בועת הנכסים האולטימטיבית", הכפיל במאי השנה את אחזקות הזהב שלו פי ארבעה.

 

משהו, ללא ספק, קורה בשוק הזהב, והעדויות לכך הולכות ונערמות. מה גרם לסורוס לשנות את דעתו? מדוע מתבצעות רכישות אגרסיביות של זהב על ידי מדינות ברחבי העולם? האם יש משהו שכדאי לנו לדעת?

 

 

זהב שווה אמון

 

לג'יימס סינקלייר, מוותיקי המשקיעים בשוק ומי שהצלחתו לרכוב על בועת הזהב של שנות השבעים הקנתה לו שם של פנומן בתחום, יש תשובה פשוטה. כל מה שאנחנו צריכים להבין זה ש"זהב אי אפשר להדפיס. כסף כן". בין 2007 ל־2012 התנפחו החובות הממשלתיים בעולם באופן קיצוני, והחוב הממשלתי המצרפי עומד כיום על 41 טריליון דולר (לעומת 15 טריליון דולר בשנת 2000). עיקר העלייה בחוב, שבחלק מהמקרים קפץ ביותר מ־300% בשנה, חל בחמש השנים האחרונות. בזמן שהחוב צמח, היצע הזהב גדל רק ב־8%, שהם 8 טריליון דולר מזעריים.

 

ולמה זה חשוב? כי לדעתו של סינקלייר ואלפי משקיעים וממשלות בעולם, זהב הוא עדיין האלמנט שיוצר אמון בבנקים מרכזיים, וזו הסיבה שהם מחזיקים רזרבות גדולות ממנו - כדי להישען עליו במקרה חירום. מאז 2009 בנקים מרכזיים בעולם, בעיקר במדינות הצומחות, מגדילים בהתמדה את רכישות הזהב שלהם. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, למשל, במחצית הראשונה של 2012 עלו רכישות הזהב של הבנקים המרכזיים בעולם ב־44%.

 

למה זה קרה?

"כי הם איבדו אמון אחד בשני", מסביר סינקלייר. "הם לא רוצים לטבוע בים של כסף נייר שמודפס ונוצר ללא גבול, ללא התבססות על זהב. כולם יודעים שאפוקליפסת הנייר מגיעה, ומי שיש לו קצת שכל - כמו הסינים וההודים - כבר מתכונן לכך על ידי רכישות זהב אגרסיביות".

 

ואכן, הסינים שומרים על הזהב שלהם. לא רק שכל אונקיית זהב שנכרית בסין - מפיקת הזהב הגדולה בעולם כיום - נשארת על פי חוק בגבולות המדינה, אלא שהשלטון הסיני רוכש כמויות עצומות של זהב. אם ב־2003 עמדה רזרבת הזהב של הסינים על 600 טונה, שש שנים לאחר מכן, ב־2009, עתודות הזהב של המדינה כבר קפצו ל־1,054 טונה.

 

"הסינים רוכשים זהב באגרסיביות בכל יום", אומר סינקלייר. "הנתונים הרשמיים כמובן אפופים במסתורין, אבל אסור לשכוח שלסינים יש כסף לרכוש זהב, ולכל העולם המערבי אין בגלל המשבר. כל הצעדים של ממשלות המערב להזרמת כסף למערכת הפיננסית מביאים לשחיקה של המטבעות, ועבור הסינים הזהב הופך זול יותר. זה קורה בעיקר משום שמחיר הזהב, על פי דעת רבים שבהם גם אני, מוחזק ברמה נמוכה באופן מלאכותי על ידי גורמים בשוק - בנקים מרכזיים, ממשלות, משקיעי ענק - שלא מעוניינים שמחיר הזהב יעלה".

 

למה שמישהו יעשה את זה?

"כי זהב תמיד מייצג את הערך האמיתי של סחורות, שירותים ומטבעות. היסטורית, בכל פעם שנוצרה בועה מחיר הזהב עלה כי הוא נחשב לנכס שמגדר סיכונים. גם כשאתה מדפיס כסף ומערער את יציבות המטבע, זהב שומר על ערכו.

 

באינדונזיה, למשל, מחירה של עז הוא מטבע זהב אחד כבר 500 שנים. בארצות הברית יכולת לקנות חליפה באונקיית זהב עוד בתחילת המאה שעברה, וגם היום חליפה טובה עולה סביב ה־2,000 דולר - מחירה של אונקיית זהב.

 

"זהב הוא כסף לכל דבר, פשוט הפסקנו להשתמש בו והפסקנו להצמיד את המטבעות שלנו אליו. הרי אם הוא מיותר, מדוע בנקים מרכזיים מחזיקים רזרבות עצומות שלו? כי זהב הוא המטבע הכי יציב שיש. למעשה, כשאנחנו רואים שמחיר הזהב עולה זה לא משום שהוא שווה יותר, אלא משום שכסף הנייר שווה פחות. זהב פשוט משקף את התערערות המטבע. היום, כשממשלות המערב וחלקים ניכרים אחרים של העולם מדפיסות כסף ללא גבול, מחירו של הזהב צריך להרקיע שחקים - והוא אכן ירקיע שחקים".

 

 

בסוף אוקטובר פרסם סינקלייר את התחזית שלו למחירי הזהב בשנים הקרובות. התחזית, שיצרה סערה בקרב מומחי זהב, גורסת כי ברגע שהבנקים והקרטלים שמחזיקים בכמויות עצומות של זהב ירגישו כי השוק בשל להתפוצץ מביקושים בגלל חוסר האמון בכסף הנייר והפחד ממשבר פיננסי עמוק, הם ישחררו את המושכות ויקפיצו את מחיר הזהב ל־3,500 דולר עד 12,400 דולר לאונקיה, לעומת רמה של 1,700 דולר כיום. דויטשה בנק, שפרסם לאחרונה תחזית מתוקנת למחיר הזהב, אמנם מתון יותר, אך גם הוא טוען כי ב־2013 יעמוד מחירו על 2,113 דולר לאונקיה, וב־2014 יהיה שווה כבר 2,200 דולר לאונקיה.

 

האם נעלם הזהב הגרמני ולאן?

 

"צריך להבין שמחיר הזהב הוא לא רק פונקציה של הלחצים והפחדים בשוק", מסביר לארס שול, עיתונאי גרמני חוקר המתמחה בניתוח שוק הזהב ואחד מהשחקנים המרכזיים במאבק להחזרת הזהב הגרמני מניו יורק. "מחיר הזהב הוא גם פונקציה של התנהלויות שונות הסמויות מהעין, שבהדרגה נחשפות לציבור".

 

שול מדבר לא רק על המניפולציה בזהב שאותה מזכיר סינקלייר, אלא על גם על השמועות על מעורבותו של הפדרל ריזרב במשחק. הראיות כרגע כולן נסיבתיות, אבל משקיעי הזהב מתעסקים בשמועות הללו ללא הרף, וסוחרים גדולים אף מצטטים בגלוי מקורות חסויים משלהם.

 

"כמעט 60% מ־3,600 הטונות של הזהב הגרמני מוחזקות מחוץ לגרמניה", מסביר שול, "בעיקר במרתפי הפדרל ריזרב בארצות הברית ובבנק המרכזי של אנגליה. מאז 1980, כלומר במשך יותר מ־30 שנה, אף אחד לא ראה את הזהב הזה. הפדרל ריזרב סירב לכל בקשה שהוגשה על ידי הגרמנים לבצע ביקורת".

 

למה?

"הטענה המרכזית של הפדרל ריזרב היא שגישה לזהב תסכן את מנגנוני האבטחה של הכספות התת־קרקעיות. זה כמובן מגוחך, וזה הוביל לגל של שמועות וספקולציות. לא מעט אנשים חושבים שכשתיפתח דלת הכספת, לא יהיה שם זהב".

 

לאן הוא נעלם?

"רוב המשקיעים בשוק סבורים כי הזהב במרתפי הפד הושאל בשנים האחרונות לבנקים הגדולים, בסוג של חוזה ליסינג, בכדי שישתמשו בו במטרה לייצב את מחירו. אנחנו יודעים שג'יי פי מורגן מחזיק בכמות בלתי נתפסת של תעודות ETF (קרן סל - א"ל) על מחיר הזהב, הוא מציף את השוק עם התעודות האלה ומוכר אותן בכמויות עצומות. מה שג'יי פי מורגן עושה, על פי טענת המשקיעים, זה בעצם ללחוץ את מחיר הזהב כלפי מטה.

 

"ג'יי פי מורגן אמנם מעולם לא הודה בכך, אבל הוא כן הודה שהוא מחזיק בפוזיציית שורט בשוק המתכות בשמו של לקוח גדול. הלקוח הגדול, על פי הספקולציות, הוא הפדרל ריזרב עצמו, שהעביר חלקים מהזהב שהופקד אצלו לידי הבנק. לכן, אם הגרמנים היו מצליחים לפתוח את דלת הכספת שבה מאוחסן הזהב שלהם, ואם כל השמועות הללו נכונות - הרי מרביתו פשוט לא תהיה שם.

 

"גם האופן שבו הפדרל ריזרב מתכנן להחזיר רק עשירית מהזהב הגרמני על פני שלוש שנים מעורר חשד. הבנק המרכזי של גרמניה טוען שלשלוח כמות כזו של זהב זה אתגר לוגיסטי עצום, אבל אנחנו יודעים שכבר ב־2000 הוחזרו לגרמניה 1,000 טונות של זהב מכספות הבנק המרכזי של אנגליה. אז לא היתה בעיה להטיס 1,000 טונה זהב תוך שנה, וגם היום לא צריכה להיות בעיה".

 

המחיר תמיד נופל בסגירה

 

את הדברים של שול מאשר גם גרנט וויליאמס, מנהל השקעות בכיר בחברת Vulpes הסינגפורית, ואחד מהחוקרים הנלהבים של שוק הזהב. "אנחנו מבינים שמשהו מוזר קורה בשוק", אומר וויליאמס, "והמסקנה המתבקשת מההתנהגות המוזרה הזאת היא ששחקן עצום ממדים מנסה לבצע מניפולציות על מחיר הזהב כלפי מטה, וגם מצליח. אם אכן זה מה שמתרחש, ברור שהשחקן הזה - שעובד בעיקר בעזרת תעודות ETF - חייב להחזיק גם ברזרבות עצומות של זהב פיזי, ככה שהוא יכול להיות רק גוף בסדר גודל של ממשלה.

 

"העניין הוא שאם הגרמנים רוצים את הזהב שלהם בחזרה, והוא לא שם, אז או שנתוודע לאחד הסקנדלים הגדולים בהיסטוריה הבנקאית, או שבלית ברירה הפדרל ריזרב יחזיר את הזהב לגרמנים וישמוט את הקרקע מתחת לכל מערכת הבנקאות הגלובלית. מחיר הזהב יזנק, הריבית תזנק, וההשפעה האמיתית של הדפסת הכסף העצומה על ידי ממשלות תתגלה בצורת היפר־אינפלציה גלובלית. אני לא אומר שזו בהכרח האמת, אבל אנחנו רואים סימנים למניפולציות וחייבים לתהות מדוע הן מתבצעות".

 

איך המניפולציות באות לידי ביטוי?

"בגרפים של מחיר הזהב. אנחנו רואים תבנית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, שבה מחיר הזהב נופל בדיוק בעת סגירת השווקים ובעת קביעת המחיר בניו יורק. אנחנו גם רואים הצפות פתאומיות, מכירות זהב במחזורים עצומים, שאת מקורן איש לא יכול להסביר. נסיבתית, יש לנו מספיק עדויות להאמין שקיימת מניפולציה".

 

הדרישה של הגרמנים להשיב את רזרבות הזהב שלהם מארצות הברית פרצה את הסכר עבור מדינות אחרות. גם ונצואלה, שוויץ והולנד נמצאות בתהליך של החזרת חלקים גדולים מהזהב שלהן מכספות הבנק המרכזי של אנגליה ומהפדרל ריזרב, או בתהליך של ביקורת. "הסיבה שהזהב הגרמני צריך לחזור הביתה היא פשוטה", אמר הפוליטיקאי המשפיע גרהרד שיק ממפלגת הירוקים ל"דר שפיגל". "אנחנו נמצאים בימים של אי־ודאות וחששות גוברים בנוגע ליציבותו של כסף נייר, ובמקרה חירום אין ספק שהזהב שלנו צריך להיות כאן".

 

התנהגות דמוית בועה

 

הנהירה אל הזהב כאי של יציבות בכל פעם שהכלכלה העולמית והמטבעות המובילים מתערערים אינה תופעה חדשה. נדמה כי מאז ומתמיד היה הזהב מטבע יציב ומבוקש בעת משבר, ושול, וויליאמס וסינקלייר משוכנעים שגם היום אנחנו עומדים בפני זינוק אדיר במחירו. אם הם צודקים, מדובר כמו תמיד בחזרה של ההיסטוריה על עצמה: בין 1970 ל־1982 התנפחה בועת זהב מאסיבית בשווקים. בשנים ההן זינק מחיר הזהב מ־35 ל־850 דולר לאונקיה, עלייה של 2,400%. גם הבועה ההיא היתה מונעת מפחדים: פחד מאינפלציה, פחד מעליית מחירי הנפט ופחד מחוסר היציבות במזרח התיכון. "אם זה נשמע מוכר באופן מדאיג בימינו, זה הרי משום שהפחדים האלה ורבים נוספים אכן קיימים כיום", פוסק וויליאמס. אבל האם הפעם מדובר בבועה, או בתיקון?

 

"לדעתי לא מדובר בבועה", אומר וויליאמס, "אלא בהתנהגות דמוית בועה. בועות מורכבות מארבעה שלבים זהים: השלב החשאי, שבו כסף חכם זורם לשוק מסוים; שלב המודעות, שבו רעיון ההשקעה בתחום מסוים מתחיל להיות נפוץ מעט יותר והופך לנושא שיחה אצל משקיעים ועיתונות שוליים; שלב המאניה, שהוא המעניין והרווחי ביותר, שבו הרעיון תופס תאוצה וכמויות עצומות של כסף זורמות אל הבועה - זה השלב שמצריך עצבי ברזל מצד המשקיעים בכדי לרכוב על הבועה עד לשיא; ואז כמובן מגיע שלב הקריסה, שבו בדרך כלל הציבור הרחב מאבד את כספו. רבים בשוק המתכות, בהם גם אני, חושבים כיום שהזהב נמצא לקראת סיומו של השלב השני בתהליך הזה".

 

ואחרי המאניה תגיע פקיעה, או שהמטבעות שוב יוצמדו לזהב?

"אני לא חושב שאנחנו יכולים לחזור באופן גלובלי לסטנדרט הזהב, ולכן אני מהמר שבסוף התהליך לא תהיה בהכרח נפילה חדה. רמות המחירים יהיו ללא ספק גבוהות יותר מהיום, ואני בטוח שגוש של מדינות, או אפילו כמה מדינות בודדות, אכן יחזרו לסטנדרט הזהב. אין לי מושג מי או מתי, אבל אני משוכנע שנראה את זה קורה בקרוב".

 

משחק בין מזרח למערב

 

אחת המעומדות המובילות לחזרה לסטנדרט הזהב היא איראן. אתר המשרד הסטטיסטי־כלכלי של טורקיה דיווח כי בספטמבר האחרון לבדו זרמו כמויות עצומות של זהב לאיראן, בשווי של 11.7 מיליארד דולר. העיתון הטורקי "Zaman" דיווח כי ממשלת איראן רוכשת באגרסיביות זהב בדובאי ובהודו, המיועד לבנק המרכזי של המדינה.

 

"זה נראה צעד די הגיוני עבור האיראנים, לחזור לסטנדרט הזהב בכדי לייצב את הכלכלה", אומר שול. "הדיווחים הרשמיים על האינפלציה באיראן מדברים על 23% באוגוסט לבדו, אבל אם מתאמים את זה לפיחות במטבע מקבלים כבר היפר־אינפלציה של 75%. בתחילת אוקטובר, למשל, מחיר החלב זינק ביום אחד ב־9%. ייתכן שלאיראנים אין ברירה אלא לחזור לזהב.

 

"באופן אירוני, הסנקציות שהוטלו עליה חייבו את איראן לקדוח פרצה בפטרו־דולר, המטבע הרשמי של הנפט, והביאו למעבר גלובלי מתשלום עבור נפט בפטרו־דולר לתשלום ביתרות זהב, כלומר פטרו־גולד. מרגע שנסגרה בפניה מערכת סליקת התשלומים העולמית, איראן סוחרת בעיקר עם טורקיה, דובאי ואפריקה באמצעות נפט וזהב. כיום אנחנו רואים מעבר הדרגתי, בעיקר בכלכלות המתפתחות, למסחר בזהב תמורת נפט, או לגזירת מחירם של שני הנכסים האחד מהשני. אני מהמר שהאיראנים יצליחו לרכוש בזהב את כל חומרי הגלם הנחוצים להם, ובעקבות זאת יהפוך הזהב למטבע הרשמי של הנפט. הדולר, כפי שזה נראה, יצטרך להילחם אנושות על מקומו".

 

אבל לא רק האיראנים נוהים כיום אחרי הזהב בגלל מצבם הכלכלי. "לשלטונות של כלכלות מתפתחות יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר במערב", אומר שול. "אנחנו יודעים ששלטונות סין והודו חוששים מהתקוממות עממית רחבת היקף, ולכן הם נדרשים לבטח את עצמם ביתר שאת".

 

שול מתייחס לרצונן של מדינות ה־BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) להקים בנק עולמי משלהן. במפגש שנערך השנה ניסחו מנהיגי המדינות הללו את "הצהרת דלהי", מסמך שמאשר את תחילתם של הדיונים להקמת הבנק. "רבים בשוק חושבים שהבנק העולמי החדש יהיה מבוסס על סטנדרט הזהב", אומר שול. "הסינים, ההודים ואחרים יודעים שמחיר הזהב הוא לא ריאלי, ושכל ההקלות הכמותיות ישחקו את היורו ואת הדולר. בשלב כלשהו הזהב יהיה חייב לתקן את המחיר כלפי מעלה.

 

"אני ורבים מהאנשים שעוקבים אחרי שוק הזהב מאמינים שמחיר הזהב מוחזק למטה באופן מלאכותי. מחיר הזהב עולה ברגע שהאינפלציה מתחילה לעלות. אינפלציה גבוהה פוגעת אנושות בשוק האג"ח, ולכן ברור שלממשל האמריקאי, שמנפיק אג"ח בקצב מסחרר, יש אינטרס לדכא את כל האינדיקטורים שמצביעים על קיומה. הסינים, ההודים והרוסים מהמרים שהמערב לא יצליח במשחק שלו, והם מנצלים את המחיר הנמוך בכדי לרכוש עוד זהב. ככל שהם רוכשים יותר כך עולה הביקוש וגובר הלחץ - ולכן המחיר צריך לעלות. נראה כמה זמן המשחק הזה יימשך עד שהוא יגיע להכרעה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x