ההמלצה ל־2012: אסטרטגיית ריו

בחודש הקרוב תחל בעיתונות הכלכלית הרעשה ארטילרית של תחזיות לקראת שנת 2012. ככה זה בכל שנה. כל בית השקעות ישגר את מיטב כלכלניו וינסה להיות זה שמצליח בסופו של דבר לחזות נכון את כיוון הכלכלה והשווקים הפיננסיים. רובם המכריע צפוי לנחול כישלון צורב. אלו שיצליחו ייהפכו לגורואים לרגע, וייכשלו בשנה שלאחר מכן. זו הסטטיסטיקה, והשנה היא הולכת להיות אכזרית במיוחד כיוון שהכללים משתנים: מה שהיה נכון, בריא וצודק ב־30 השנה האחרונות נראה היום מוטעה, חולה וחזירי. לא כולם הפנימו את זה.

1.

מי שמנהל היום את השווקים הפיננסיים הם כבר מזמן לא מנהלי ההשקעות הגדולים בעולם. הם אולי מרבים להופיע בתקשורת ומפליגים בניתוחים, אבל הרוצח השקט של שוק ההון הופיע כאן במשבר של שנת 2008 ואף אחד לא מפריע לו להתפתח לממדים מפלצתיים במשבר של 2011. לרוצח הזה אין פנים, הוא נהנה מחופש פעולה נדיר, הוא לא מפוקח והוא צובר עוד ועוד כוח. קוראים לו מכונות מסחר או אלגו טריידינג.

מכונות המסחר מתוכנתות לנצל עיוותים שנוצרים בתמחור מוצרים פיננסיים. בגדול, זה אומר למכור את היקר ולקנות את הזול, בכמויות גדולות ובמהירות של מאות פעולות בחלקיקי שנייה. במאמר שפורסם ב"אקונומיסט" השנה הוערך חלקן של המכונות במסחר בניו יורק בכ־50% מהמחזור. המצב המטורף הזה מביא את התנודתיות בבורסות לשיא.

למכונות אין שיקול דעת. הן מאומנות לפעול לפי האלגוריתם שמנחה אותן, לפי כללים ברורים. כשנתון קטן משתבש האלגוריתם לא לוקח סיכונים ומורה למכונה למכור. מכונה אחרת מזהה שיש מכירה גדולה בשוק, וגם היא עושה את זה, כי גם היא עבד של האלגוריתם. וכך גם האחרות. התוצאה היא תנודות חדות במדדי הבורסה ובמטבעות. ממוצע התנודתיות במדד הדאקס הגרמני למשל יותר מהכפילה את עצמה בשלוש השנים האחרונות לעומת 5 השנים שקדמו להן והתנודתיות ביורו־דולר התייצבה בשנתיים האחרונות על רמה של 15%, כמעט פי שניים מהממוצע בשמונה השנים שקדמו להן.

חלק גדול מהמכונות האלה פועלות בשוק הנגזרים, מהשווקים המתוחכמים ביותר בעולם. אחד המנכ"לים המובילים במשק סיפר לאחרונה כי לפי מחקר שקרא 80% מהתנועות הפיננסיות בעולם הן עסקאות מכשירים פיננסיים, ורק ב־20% יש פעילות כלכלית אמיתית. המפלצת של שוק הנגזרים החריפה את משבר 2008, שום פעולה רגולטורית לפיקוח עליה לא הושלמה, והיא זו שתנהל את המשבר הבא. בנחישות של מכונה.

ריו. זה הזמן לנסוע צילום: shuttrestock

2.

בבתי הספר לכלכלה ולמינהל עסקים מלמדים כבר עשרות שנים את מודל תמחור הסיכון. הכלל פשוט: ככל שהסיכון עולה, הפיצוי בריבית צריך להיות גבוה יותר. פעם איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית נחשבו לבטוחות בעולם, אבל היום ברור שזה כבר לא המצב. אבל מה כן בטוח?

על פי התיאוריה הזאת, וכפי שמשתקף ממבט על מחירי הביטוח שדורשים המשקיעים עבור מקרה של חדלות פירעון של מדינות (CDS) עולה התמונה הבאה: ישראל בטוחה יותר מצרפת,איטליה מסוכנת פי חמישה מגרמניה. למה לא פי שלושה? או פי שמונה? אפילו גרמניה, שנחשבת ליציבה ולמובילה בכלכלות אירופה, לא הצליחה לקבל את אמון המשקיעים בהנפקת האג"ח האחרונה שביצעה. המשקיעים כבר לא כל כך בטוחים ביציבותה, ומעדיפים לשבת על המזומנים ולא להלוות אותם לאנגלה מרקל.

3.

המעבר הזה למזומן מעיד שהפחד שולט. החברות האמריקאיות, על פי נתונים שסיפקה חברת הדירוג מודי'ס, יושבות היום על הר של מזומן, אחד ההרים הגבוהים שנראו אי פעם: 11.2 טריליון דולר. בינתיים הן לא משקיעות אותו, בניגוד לכל כלל כלכלי בסיסי, שאומר שכאשר הריבית נמוכה ההשקעות גדלות בגלל עלויות המימון הנמוכות.

4.

 אז מה היה לנו: מכונות מתוחכמות ולא מפוקחות שמטלטלות את השווקים הפיננסיים, הנחות בסיס של תמחור חוב שמשתנות בכל יום, והרבה מאוד מזומן שיושב על הגדר ומחכה להתפתחויות. אי־הוודאות הזאת מאיימת על העתיד הכלכלי של כולנו: אחוז המובטלים הצעירים בעולם מגיע לשיא, אנחנו משלמים הרבה מדי ומקבלים פחות מדי, אנחנו עובדים הרבה מדי ומרוויחים פחות מדי, וכשנגיע לגיל הפרישה יהיה לנו רק קצת ממה שיש לנו היום.

העתיד הכלכלי לא היה מעורפל יותר מעולם. כפי שזה נראה כרגע, אין מנוס מ־Restart כלכלי: מחיקת חובות גדולה שתוביל למשבר בסקטור העסקי ולשיאים חדשים באבטלה, שלאחריהם התחלה מחדש.

5.

כששאלתי את אחד הסוחרים הוותיקים בשוק הישראלי איך הוא מתכוון לעבור את שנת 2012, הוא חייך ואמר לי שזה הזמן לאסטרטגיית ריו. "כיוון שכל התכנונים נשמעים כמו קשקוש אחד גדול, זה הזמן לפתוח פוזיציות שנראות סבירות ולטוס לריו. אם הצלחת אתה חוזר. אם לא - תישאר בריו".