הדור האבוד

במהלך המחאה החברתית ששטפה את ישראל בחודשי הקיץ אפשר היה לשמוע תהייה או טענה שהוטחה במקבלי ההחלטות כמעט בכל הזדמנות: כיצד ייתכן שצעיר שסיים תואר (או שניים) ומחזיק במשרה (או בשתיים) לא מצליח לסגור את החודש או לקנות דירה?

זו תהייה לגיטימית, אולם מבט על המתרחש בשוק העבודה העולמי בעשורים האחרונים - וביתר חריפות מאז 2008 - מלמד כי ברחבי העולם מושמעת טענה קשה אף יותר: כיצד ייתכן שצעירים בעלי השכלה, תיכונית או אקדמית, לא מצליחים למצוא עבודה למרות חיפושים אינסופיים? ייתכן שבשעה שלשכות האבטלה בכל העולם, מטוקיו דרך ברצלונה ועד סיאטל, מוצפות במיליוני בני 15–24 (טווח הגילאים הרשמי המגדיר "צעירים" בשוק העבודה, שכן רבים מתחילים לעבוד מבלי שסיימו תיכון) שלא מצליחים לקבל משכורת חודשית קבועה, על הביטוי "העולם שייך לצעירים" אבד הכלח.

מאז התפוצצות בועת הסאב־פריים בארצות הברית בספטמבר 2008, וביתר בולטות מאז פרוץ משבר החוב הריבוני בגוש היורו כשנה מאוחר יותר, מלאו כותרות העיתונים בדיווחים על יציאה מכלל שליטה של תופעה שעד אז כמעט לא זכתה להתייחסות מיוחדת: אבטלת צעירים.

לדעת רבים, העובדה שהמחאה החברתית הראשונה התחילה באביב האחרון דווקא בספרד אינה מקרית, שכן ספרד היא המדינה בעלת שיעור אבטלת הצעירים הגבוה ביותר במדינות המערב (כמעט כל צעיר שני). המחאות ששטפו את העולם בחודשים שלאחר מכן אמורות להדליק כמה נורות אדומות בחדריהם של מקבלי ההחלטות, שכן הנפיצות החברתית של אבטלת הצעירים נראית כמשהו שלא ניתן יהיה להחניק בהבטחות מעורפלות על "תמריצים" או על "רפורמות". לאור העובדה שמגמת ההתאוששות העולמית נבלמה, וגוש היורו רק מתחפר עמוק יותר בבוץ, הבעיה הזו הפכה משמעותית אלפי מונים, ומאיימת כיום לא רק על כלכלת העולם, אלא גם על יציבותו הגיאו־פוליטית.

כדי להבין את משמעות הבעיה חובה לפנות קודם כל לנתונים, שאחריהם לא נשאר מקום לספק: על פי הדו"ח האחרון של ארגון האו"ם לתעסוקה (ILO), נכון לסוף 2009 היו 81 מיליון מתוך 620 מיליון בני 15 עד 24 הפעילים בשוק העבודה מובטלים - 13%, השיעור הגבוה ביותר שנמדד אי פעם. רק שנתיים קודם לכן, ב־2007, עמד שיעור זה על 11.9%, אך במהלכן נוספו 7.8 מיליון צעירים למעגל האבטלה.

יתרה מזו, הדו"ח חוזה כי שיעורי אבטלת הצעירים בעולם רק ימשיכו לעלות בשנים הקרובות, וקובע כי דפוסי התעסוקה של הצעירים פגיעים יותר מאשר אלו של מבוגרים לזעזועים בכלכלות העולם. הפגיעות הזו מורגשת בדמות עלייה בשיעורי האבטלה, כמו גם בסיכונים חברתיים הכרוכים באבטלה גואה: חוסר מעורבות חברתית ובטלה, שמובילים בין היתר לפשע ולפירור המרקם החברתי.

נתון מדאיג נוסף שעולה מן הדו"ח הוא שבכלכלות המתפתחות - שבהן חיים כיום 90% מצעירי העולם - הנוער חשוף יותר ל"תעסוקת חסר" ולעוני. בכלכלות אלו מתבטא המשבר פחות באבטלה מלאה ובצעירים שכלל לא עובדים, ויותר בצעירים שעובדים מספר נמוך של שעות במשכורת פחותה. למעשה, נכון להיום מוערך כי 152 מיליון צעירים בעולם, שמהווים 28% מכלל כוח העבודה הצעיר, עבדו בשנה החולפת אך נשארו עניים, מאחר שנאלצו להסתפק במשכורת של 1.25 דולר לאדם ביום ומטה.

אז מה יש לנו כאן בעצם? יותר מחצי מיליארד צעירים בעלי כושר עבודה, שעשרות מיליונים מהם כלל לא עובדים ומאות מיליונים מהם מחזיקים אמנם במשרות - אך הן משאירות אותם במצב של עוני מרוד. זוהי חבית אבק שריפה, שאם תתפוצץ תעמיד את העולם כולו בסכנה.

זה שלוש שנים שכלכלות העולם נאבקות במשבר שהצמיחו הספקולטיביות הפרועה מבית וול סטריט והבירוקרטיה השמרנית מבית בריסל. חרף סימנים חיוביים בכמה אינדיקטורים מרכזיים, כמעט אף מדינה לא הצליחה להיחלץ מעלייה מדאיגה בשיעורי האבטלה, אך אם יש מקום שממחיש בצורה המורכבת, המדאיגה והחריפה ביותר את משבר אבטלת הצעירים זהו האיחוד האירופי בכלל, וגוש היורו בפרט. מה שנתפס כאחד הניסויים המרתקים ומעוררי הציפיות הגדולות ביותר בעידן הכלכלי המודרני מתגלה בשנים האחרונות כלא פחות מחלום בלהות עבור המשתתפים בו והמקיפים אותו.

אבטלת הצעירים מזנקת

על פי דו"ח ה־ILO, שיעור אבטלת הצעירים בכלכלות המפותחות רשם את העלייה הבולטת ביותר בשנים 2008 ל־2009 (שנות המשבר), ועמד על 4.6%. הקטר שהוביל את רכבת האבטלה הזו היה שיעור אבטלת הצעירים במרכז אירופה ובמזרחה, עם עלייה של 3.5% - החדה ביותר שנרשמה בעולם והשיעור האבסולוטי הגבוה ביותר שנרשם באירופה מאז החלו המדידות לפני כשני עשורים.

תמונת המצב הזו והגורמים לה נדמים כה מורכבים, עד כי משימת פענוחם נדמית תחילה קשה עד בלתי אפשרית. לדברי פרופ' אלפרד טוביאס, ראש המחלקה ליחסים בינלאומיים, מרצה בקתדרה ע"ש ואלתר רתנאו לכלכלה אירופית באוניברסיטה העברית ומומחה למסחר בינלאומי ולאיחוד האירופי, העלייה הדרמטית באבטלת הצעירים באירופה היא קודם כל תוצאה של חוסר רצון מצד מדינות היבשת להשלים עם כך שכלכלותיהן מאוחדות באופן כזה או אחר.

"אין כיום רצון פוליטי לאחד את המדיניות הפיסקאלית (המיסוי) באופן רציני בין מדינות גוש היורו, וכל האחריות לשמור על המסגרת התקציבית ועל אחדותו של גוש היורו מגולגלת לפי האמנות הקיימות כיום לפתחן של הממשלות הלאומיות השונות", מסביר טוביאס. לדבריו, מכיוון שמדיניות פיסקאלית משפיעה באופן ישיר על רגולציה בתחומים שונים, ובהם כמובן שוק העבודה, הרי שנחסמת מראש כל אפשרות להגעה לנוסחה שתאחד בין המדינות השונות. "כשמסתכלים היום על הבעיות הקשות בגוש היורו מפנים עיניים אל הבנק המרכזי האירופי בפרנקפורט כדי שיציל את המצב, אבל הדבר נובע מחוסר הבנה של תפקיד הבנק הזה: לספק נזילות למערכת הפיננסית. זה הכל. הוא לא יכול ולא אמור לפתור בעיות מאקרו עבור המדינות השונות".

דמוגרפיה, רגולציה ותרבות

טוביאס טוען כי הבעיות שמולן ניצבות כיום המדינות באירופה, ובראשן בעיית התעסוקה, זוהו עוד לפני הקמת גוש היורו: "כבר לפני עשר שנים הזהירו כלכלנים שאי אפשר להקים איחוד מוניטרי בלי שום איחוד פיסקאלי, שהנוסחה הזו פשוט לא תחזיק מעמד ואורך החיים שלה יתברר כקצר במיוחד".

כל זה תקף ברמה הגבוהה יותר, אך אם מצמצמים את המבט על המדינות השונות, מהם הגורמים לנסיקה באבטלת הצעירים?

"יש גורמים דמוגרפיים, רגולטורים ותרבותיים שונים ועמוקים, המשתרעים הרבה מעבר לגוש היורו ומלווים למעשה את אירופה כמעט משחר הקמת האיחוד. מאחר שהאיחוד לא הקנה מראש שום מידה של איחוד מדיניות פיסקאלית, הגורמים האלה רק הלכו והעמיקו את השסע", מקדים טוביאס ואומר. לדבריו, שוק העבודה באיטליה, הכלכלה השלישית בגודלה בגוש היורו ומי שנמצאת כיום תחת לחץ רב לערוך רפורמות מקיפות, מספק דוגמה מצוינת לקשיים הרגולטוריים שבפניהם ניצבים צעירים המעוניינים להשתלב בשוק העבודה.

"באיטליה קיימים חוקים שמגבילים מאוד את מספר המקומות המוצעים במקצועות מסוימים, בעיקר במקצועות החופשיים. כך נוצר מצב שבו יש שורה של מקצועות - כמו רפואה, אקדמיה, ארכיטקטורה, פסיכולוגיה, עריכת דין וכדומה - שבהם המשרות מאוישות בידי אנשים מבוגרים שפשוט לא מפנים את מקומם. מדובר במבנה שמזכיר גילדות. אם נוסיף לזה את העובדה שוותק משחק במדינות הללו תפקיד מרכזי בהרבה ממה שהוא משחק בישראל, הרי שלפנינו מצב שבו ההיצע גובר על הביקוש, ונפער פער המוביל לאבטלה גואה בקרב השכבות הצעירות".

בנוסף לכך, טוביאס מסביר כי במקצועות מסוימים נוצר באיטליה וברחבי אירופה מעין מלכוד 22, שבו מי שמעוניין להשתלב במקצוע חייב להביא איתו הון מסוים, אך לרוב הצעירים בתחילת דרכם אין את ההון הזה. "אם אתה רוצה למשל להיות רופא שיניים, כדי להתקבל למקצוע ולעסוק בו במדינות מסוימות אתה חייב להראות מראש שקנית את כל הציוד הנדרש. זה לא תקף רק במקצועות כאלה: גם כדי להיות נהג מונית אתה חייב להביא איתך מונית או שטר חוב על מונית, ואלו סכומים שפעמים רבות פשוט אין לצעירים".

צעירים בכל העולם יצאו לרחובות צילום: בלומברג

כישלון בהתמודדות

מאמר שפורסם לאחרונה ב"בלומברג ביזנסוויק" טוען כי שוק העבודה של איטליה, ולא החוב שלה, הוא אבן הריחיים על צווארה של המדינה וצווארו של כל גוש היורו, ושאם הוא לא ישתנה במהרה - הוא יביא לקריסת הכלכלה האיטלקית כולה. בנוסף לתקנות במקצועות החופשיים שמנה טוביאס, מבנה קביעת השכר ותנאי העבודה באיטליה מוכתבים בידי איגודי עובדים באופן שמעכב תחלופה ומעודד מדיניות שכר ותגמולים בזבזנית. התוצאות מבהילות ממש: דו"ח מהעת האחרונה של הפורום הכלכלי העולמי דירג את איכות שוק העבודה באיטליה במקום ה־123 מתוך 142 בעולם. כתוצאה מכך, עובדים בשוק העבודה האיטלקי מעבירים כמעט פי שישה מזמנם בשביתות לעומת מקביליהם בשוק העבודה הגרמני. ואולם, טוביאס טוען שזהו רק קצה הקרחון.

כשהוקם האיחוד האירופי היה רצון להקל על נדידת עובדים ממערכת לא־מתפקדת למערכת מתפקדת. מדוע זה לא קרה בפועל?

"כאן נכנסים לתמונה הגורמים הדמוגרפיים, התרבותיים והחברתיים המעצבים את אירופה כולה היום. קודם כל מדובר ביבשת שבה רמת ותוחלת החיים נמצאות בעלייה מתמדת, ושיעור הילודה בחלקים נרחבים ממנה רק יורד. משמעות הדבר היא שיותר מבוגרים מאיישים יותר משרות לאורך זמן, במיוחד אם יאושרו העלאות גילאי הפרישה כחלק מתוכניות הצנע שמובילות כיום כמה ממשלות מרכזיות ביבשת.

"בנוסף, חייבים להבין שאירופה היא מקום מאוד שמרני שבו המסורת, המשפחה, השפה והמקום שממנו באת משחקים תפקיד מהותי ומעכב מבחינת תעסוקה. צעיר מוולנסיה או מנאפולי יצטרך להגיע ממש לחרפת רעב אם לא למעלה מכך כדי לעזוב את ביתו ומשפחתו ולצאת לעבוד בשוק עבודה מתפקד יותר כמו השוק הגרמני, שלא לדבר על מחסום השפה, שמונע מרבים כל כך לצאת לעבוד במקום אחר גם אם הם כבר החליטו לעשות את המעבר הקשה הזה".

טוביאס מדגיש כי חוליי השוק האירופי מעולם לא נסתרו מעיני מקבלי ההחלטות ביבשת, אך ההתמודדות עמם פשוט נכשלה. "כולם חשבו שכשיוקם גוש היורו המדינות עצמן הן אלה שירצו להעמיק את האינטגרציה ולשפר את המצב בשוק העבודה הכלל־אירופי. מה שאנו רואים בפועל זה שמדינות אירופה נאחזו במטבע המשותף בלי להקנות לגוש כולו את התנאים המתאימים להגשמת החזון הזה. במידה מסוימת, הן פועלות בניגוד מוחלט לציפיות שהיו להן מעצמן".

אתה אומר למעשה שאחד הגורמים המרכזיים למצב התעסוקתי העגום ביבשת הוא שהיא עשתה רק חצי עבודה כשהתאחדה?

"כן. גוש היורו הוקם מתוך מחשבה שזהו רק צעד ראשון בדרך לקונסולידציה עמוקה יותר, ובכללה כמובן קונסולידציה בשוק העבודה. כולם היו בטוחים שהנה מתחילים, רואים איך זה הולך ובתוך עשור אפשר יהיה לעשות צעדים נוספים. בפועל מה שקרה זה שבמשך עשור לא עשו כלום, ואחרי כמה שנים מאוד טובות הגיע חוסר המעש הזה לגבות את מחירו הכבד שלו בדמות המשבר, שאבטלת הצעירים היא רק ביטוי בולט אחד מני רבים שלו. משום מה לא השכילו להבין באירופה שתנאי לאיחוד מוניטרי הוא איחוד כלכלי ופוליטי".

פינוק ועבודה שחורה

הפגנה במטה הבנק האירופי בפרנקפורט נגד השיטה הכלכלית. "אירופה שמרנית" צילום: MCT

להשקפתו של טוביאס, הרוב המכריע של החוליים המעודדים את נסיקת אבטלת הצעירים באירופה אינם באים לידי ביטוי בשוק האמריקאי. לדבריו, "האתוס שלפיו ארצות הברית היא מדינה מעורבת שבה הקלף האישי ולא החברתי הוא הקובע אם בן אדם יצליח או לא נכון במידה רבה, והוא מעצב גם את שוק העבודה שם. כשצעיר אמריקאי מגיש בקשה להתקבל למקום עבודה מסוים מסתכלים על ציוניו ועל הרקע המקצועי שלו, ולא על מוצאו, שם משפחתו, העיר שממנה הוא בא או האדם שהמליץ עליו. באירופה הדברים מתנהלים עד היום בצורה הזו, אבל בארצות הברית זה משחק תפקיד שולי. אם אתה טוב - בוא לעבוד, אם אתה לא טוב - אתה תפוטר".

ואמנם, למרות המשבר בשוק העבודה האמריקאי, הנתונים העדכניים ביותר של משרד התעסוקה האמריקאי מראים כי דפוסי אבטלת הצעירים שם שונים. לפי הנתונים, בין אפריל ליולי 2011 עלה אמנם מספר הצעירים המובטלים בארצות הברית ב־745 אלף - כ־250 אלף יותר מבחודשים המקבילים אשתקד, אך עדיין מתחת לזינוק שנרשם ב־2008 ו־2009 (1.1 מיליון ו־1.2 מיליון צעירים מובטלים בהתאמה).

אך לצד הנתונים הללו, טוביאס מדבר על גורמים מכריעים אך נסתרים יותר מהעין באבטלת הצעירים, כאלה שאפשר להחיל אותם גם על מדינות מפותחות מחוץ לאירופה. לאור העלייה התלולה באבטלת הצעירים במדינות אלה, נדמה שאי אפשר להתעלם מגורמים אלה, שאותם ניתן לכנות "הצד השני של מטבע השפע". לדבריו, אי אפשר להסתכל על הצעירים המובטלים רק כקורבנות חסרי ישע של ממשלים אטומים ושל דמוגרפיה הדוחקת את רגליהם.

"המצב באירופה ובמדינות מפותחות אחרות הוא שצעירים פשוט לא מוכנים לעשות את העבודה שהדור הקודם, שכיום תופס להם את המשרות, היה מוכן לעשות", הוא אומר. "צעיר אנגלי שייקלע למשבר תעסוקתי אולי יסכים לשטוף כלים במסעדה, אבל לא יותר משנה. הפתרון שנמצא לכך הוא כידוע הגירת עבודה: מביאים צעירים ממדינות בעלות כוח עבודה זול לעבוד במדינות שבהן כוח העבודה יקר, ומשלמים להם משכורת זעומה כדי שיעשו את העבודות שהאיטלקי, הספרדי, הגרמני או הבריטי פשוט לא מוכנים יותר לעשות".

חשוב להדגיש כי יש בכך יותר מסתם הטחת טענת "מפונקים, לכו לעבוד". הדור שגדל לשפע שאחרי מלחמת העולם השנייה פשוט תופס את מושג העבודה באופן אחר. "אותנו גידלו בתחושה של 'תעבדו קשה ותחסכו כי בן־לילה יכול להיות גרוע יותר'", מספר טוביאס (64). "מנגד, הדור שמהווה כיום את כוח העבודה הצעיר בעולם גדל בעולם של שפע, בעולם של 'תחיו טוב כי מחר יהיה יותר טוב'. פתאום הדור הזה רואה שאולי יותר טוב מאשר לפני 50 שנה, אבל משנה לשנה רק נהיה רע יותר. המשבר הערכי הזה הוא קשה. אי אפשר לצפות שצעירים משכילים ייחלצו ממנו בן לילה ויגידו 'טוב, נלך לנקות רחובות'".

יתרה מזאת, טוביאס מפנה אצבע מאשימה לעבר תופעת "שוק התעסוקה השחור" במדינות שונות, ובראשן ספרד, אך גם איטליה ויוון, המשלב בין הונאה לבין הנאה שלא כדין מהטבות ממשלתיות. ספרד, שעם 22% אבטלה כללית ו־47% אבטלת צעירים נכון לחודש שעבר, מובילה לרעה בטבלת האבטלה באירופה ובעולם, היא דוגמה עגומה במיוחד לפגמים מהסוג הזה.

"נוצר כיום מצב שבו צעירים מוצאים עבודות שונות ומזדמנות ומקבלים משכורת ב'שחור' כדי שיוכלו להמשיך ללכת ללשכות האבטלה ולגבות את ההטבות הממשלתיות המגיעות להם על פי חוקים הקיימים עשרות שנים ולא מתעדכנים", אומר טוביאס, יליד ברצלונה. הוא מסביר כי מדובר בתופעה שלא ניתן למדוד באופן מדויק, אך מדגיש כי עמיתיו בספרד טוענים כי תופעה זו נעוצה עמוק בשוק העבודה הספרדי.

שאלה של ציפיות

התמונה המצטיירת אפוא מדבריו של טוביאס היא תמונה עגומה למדי, של קשיים אינהרנטיים ששורשיהם נטועים עמוק במרקם התרבותי והחברתי של העשירה ביבשות העולם, המתנגשים עם סחבת בירוקרטית וחוסר רצון מצד ההנהגות להוביל את המצב לפתרון.

"בכל הנוגע לאירופה אני באמת חושב שהתמונה פסימית, אבל זה לא חדש", מסכים טוביאס. "תראה, אפשר לחיות היום טוב מאוד באיטליה גם אם אתה צעיר שמחפש עבודה. אבל אם אתה צעיר אמביציוזי, שבאמת רוצה להצליח ולצבור עושר, ולהגיע רחוק מבחינה אקדמית ומקצועית, אתה חייב לעבור ולנסות את מזלך בארצות הברית. אמרו את זה בעבר וזה עדיין תקף היום. קשה יהיה להביא לשינוי משמעותי בחברה האירופית השמרנית והבירוקרטית כל כך".

המחשבות על צעירים המסיימים לימודים בפריז, בלונדון או במילאנו ונוסעים לחפש את מזלם בארצות הברית משכיחות אולי לרגע את העובדה המצערת, שלפיה עדיין 90% מצעירי העולם העובדים אינם שייכים למדינות המפותחות, אלא מחפשים את מזלם במולדותיהם באסיה, באמריקה הלטינית או באפריקה. 28% מהם, כאמור, משתכרים 1.25 דולר ביום, ועבורם המחשבה על נדידה ממדינה למדינה בחיפוש עבודה היא חלום פרוע ביותר. מבחינות רבות, מהווה אבטלת הצעירים, שנכון להיום מעלה יותר דאגות מפתרונות, שיעור מאלף ביחסיות: של ערכים, של סגנון חיים וגם של ציפיות.