• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

תחקיר "כלכליסט": האב, הבן, החתן והבור בקופת המזומן

איך הצליחה מלרג בניהולם של מיכאל הירשברג, בנו עמית והחתן גיא גורן להשאיר את הספקים וקבלני המשנה ללא תמורה כספית לעבודתם, ולאן נעלמו כ־70 מיליון שקל מהדו"חות הכספיים של חברת התשתיות. כלכליסט משרטט שלב אחרי שלב איך למרות ההידרדרות במצבה של החברה, הצליח הירשברג להישאר על כיסא המנכ"ל

הדס שפר 07:0027.02.11

לפני כמה שבועות נחתמה העסקה לרכישת השליטה בחברת התשתיות מלרג. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את הסדר הנושים ואפשר לחברת ארקו לרכוש את השליטה במלרג במחיר חלומי של 100 אלף שקל בלבד. אבל הסיפור של מלרג מתחיל עוד הרבה לפני ההליך המשפטי.

 

מיכאל הירשברג, המנכ"ל ובעל השליטה שניווט את הספינה עם בנו וחתנו, הצליח בסופו של יום, ובחסות בית המשפט, להשאיר את הספקים וקבלני המשנה של מלרג ללא תמורה כספית לעבודתם, תוך שהוא הופך אותם שלא מרצונם לבעלי מניות ואיגרות חוב של מלרג.

 

בדרך צצות שאלות בעייתיות כדוגמת לאן "נעלמו" כ־70 מיליון שקל מהדו"חות הכספיים של מלרג, ואיך קרה שמי שבסופו של דבר רכש את החברה היה לא אחר משותפו העסקי של הירשברג, שגם בחר להותיר אותו על כיסא המנכ"ל.

 

מלרג הוקמה ב־1990 על ידי יוסי מלמד ומיכאל הירשברג כחברה פרטית לפיתוח תשתיות. היא לא החזיקה בציוד ולא העסיקה עובדי בנייה אלא הוציאה עבודות לקבלני משנה. ללא אותם ספקים, ובעיקר קבלני משנה קטנים, מלרג לא היתה קיימת. הפרויקטים שבהם טיפלה כללו, בין השאר, את נתיבי אילון ומחלפי לה גווארדיה, הקריה וגלילות. ב־2005 הנפיקה החברה כ־25% ממניותיה בתל אביב, ובסוף 2006 פרץ סכסוך בעלים לאחר שהירשברג ביקש להגיש הצעה לרכישת חלקו של מלמד (בהליך במב"י).

 

עסק משפחתי

 

לפי הסכם שנחתם בדצמבר 2007, רכש הירשברג את חלקו של מלמד לפי שווי חברה של 165 מיליון שקל. אבל חילוקי הדעות בין הצדדים נמשכו (ולמעשה נמשכים עד היום בתביעות הדדיות), ושני השותפים הפקידו את יישום תהליך ההיפרדות בידי בורר.

 

הבורר פסק כי מלמד ימכור את חלקו להירשברג תמורת כ־62 מיליון שקל. הירשברג פנה לבית המשפט וביקש לפסול את הבורר ואת החלטותיו. במרץ 2009 נדחתה הבקשה. נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל, כתבה כי "לא ניתן שלא להתייחס להתנהלותו של המבקש (הירשברג - ה"ש) במקרה דנן ולחוסר תום הלב שנראה עולה לאורך כל השתלשלות העניינים, ואשר מתחזק נוכח עדותו ובולט במספר מיוחד של מקרים".

 

השופטת הוסיפה כי "קשה להשתחרר מהרושם שכל המהלך שנקט המבקש בתובענה זו בא אך ורק מתוך רצון להשתחרר מהעסקה שאליה נכנס מרצונו הטוב והמלא".

 

המדרון התלול של מלרג, כך נראה, מתחיל מהרגע שבו מתפרקת השותפות בחברה. גם אם טענותיו של הירשברג, המגלגל את הסיבות לנפילת החברה לפתחו של מלמד, נכונות - תחקיר "כלכליסט" מעלה תהיות באשר לאופן התנהלות החברה דווקא לאחר עזיבתו של השותף.

 

מינואר 2008 נמצאת מלרג תחת שליטתו וניהולו הבלעדי של הירשברג. בנו עמית הירשברג משמש סמנכ"ל הכספים וחתנו גיא גורן ממלא את תפקיד סמנכ"ל הפרויקטים. לפי דו"חות מלרג ל־2007 (כפי שתוקנו בדצמבר 2008), הסתכמו התחייבויותיה בכ־155 מיליון שקל, מהם כ־50 מיליון שקל לבעלי אג"ח (סדרה א') שגויסו ב־2005 והיתרה היא חובות לספקים, זכאים, קבלני משנה ואחרים, וכן לבנקים - שהיו מובטחים באמצעות פיקדונות ושעבודים. באותם דו"חות הציגה מלרג הון עצמי של 99 מיליון שקל.

 

בינואר 2008, ערב המשבר העולמי, יצאה מלרג לגיוס נוסף בהנפקה פרטית למוסדיים. היא גייסה אג"ח בסכום של כ־75 מיליון שקל ובריבית של כמעט 7.5%. המשמעות: הגדלה של החוב בכ־50%. במקביל, כשהחברה נסחרת בשווי של כ־100 מיליון שקל בלבד, ניסה הירשברג למכור את מלרג לפי שווי של 180 מיליון שקל.

אריה קוטלר. ההלוואה שנתן זכתה לביקורת אריה קוטלר. ההלוואה שנתן זכתה לביקורת צילום: גלעד קוולרצ'יק

 

באותה עת דיווחה מלרג לבורסה כי היא מקיימת משא ומתן עם קבוצת רוכשים, ובתגובה ביקשה רשות ניירות ערך לחשוף את זהותם. ב־26 במאי 2008 הודיע הירשברג לבורסה כי הוא מנהל מגעים עם איל הנדל"ן פויו זבלדוביץ'. כשעה לאחר מכן פרסם אתר האינטרנט ynet ידיעה שלפיה זבלדוביץ' מכחיש קיומו של מו"מ.

 

רשות ני"ע הפסיקה את המסחר במניית מלרג, וכמה שעות לאחר מכן פרסמה החברה הבהרה שלפיה הגורם שניהל לכאורה מגעים בשם זבלדוביץ' הטעה אותה. למרות הטענות להטעיה, עד היום לא תבעו הירשברג או מלרג את אותו גורם מטעה.

 

אין ספק שגם המשבר העולמי השפיע על מלרג. תקופת המיתון נתנה את אותותיה, וחברות גדולות כמו ארנסון ורמט עמדו בפני פשיטת רגל בעיקר בגלל היעדר פרויקטים ומכרזים משמעותיים.

 

אלא שבדצמבר 2008 זכתה מלרג בפרויקט לביצוע עבודות תשתית למערכת בקרת תנועה ארצית של מעצ. היקף הפרויקט הוערך ב־77 מיליון שקל, ותקופת הביצוע עמדה על שנתיים. קבלת פרויקט בסדר גודל שכזה, ועוד בתקופת מיתון, היוותה ציון דרך משמעותי לחברה, והוא הקיף יותר מרבע מצבר ההזמנות של מלרג.

 

גורמים מקצועיים בתחום אמרו ל"כלכליסט" כי "על מלרג היה לעשות הכל כדי שלא לאבד פרויקט גדול שכזה".

 

אבל בדצמבר 2009 הודיעה מעצ כי החליטה על סיום ההתקשרות עם מלרג עקב הפרת הסכם, והוסיפה שבכוונתה לחלט ערבות ביצוע בסכום של כ־7 מיליון שקל. בדיווח שהוציאה מלרג לבורסה נכתב כי "החברה חולקת על טענות מעצ, ועל פי ייעוץ משפטי שהיא קיבלה, ההסכם בוטל שלא כדין". הבוררות בעניין מתנהלת עד היום.

 

מזומנים משועבדים

 

בדצמבר 2009 חשף "כלכליסט" שמלרג השמיטה מהדו"חות הכספיים את העובדה שרוב המזומנים שלה למעשה משועבדים. בדו"ח הרבעון השלישי של 2009 נכתב שלמלרג מזומנים ושווי מזומנים בהיקף של 34.4 מיליון שקל. אלא ששלושה ימים לאחר מכן, בשיחת ועידה שקיימו מיכאל ועמית הירשברג עם גופי השקעות שונים, הודו השניים כי רוב המזומנים משועבדים כערבות לפרויקטים ורק כ־5–7 מיליון שקל הם כספים "פנויים". מדובר היה במידע מהותי לבעלי האג"ח.

ורדה אלשיך. ורדה אלשיך. צילום: עמית שעל

 

בדיקה בדו"חות החברה ובמשרד רואי החשבון המבקר, ארנסט אנד יאנג, לא העלתה את סוגיית המזומנים המשועבדים. לאחר כארבעה חודשים קנסה רשות ני"ע את מלרג בכחצי מיליון שקל והורתה לה להציג את הדו"חות מחדש.

 

מינואר 2006 החלה מלרג לבצע עסקאות נדל"ן לייזום מחוץ לישראל. האחראים על פעילות החברה בחו"ל היו מיכאל ועמית הירשברג, ואחד משותפיה בפרויקטים אלו היה אריה קוטלר, בעליה של חברת ארקו אחזקות.

 

באוגוסט 2010 דיווחה מלרג לבורסה כי חתמה על מזכר הבנות עם ארקו אחזקות, שלפיו ארקו תעמיד למלרג הלוואה בסכום של 10–12 מיליון שקל ובריבית של 8% צמודת מדד. נוסף על כך, ארקו תהיה זכאית למחצית מהרווחים שיהיו למלרג בפרויקט וילסון שבמונטריאול.

 

בלילה שבין ה־31 באוגוסט ל־1 בספטמבר התפרסם דו"ח הרבעון השני של מלרג, בו הוסיפו רואי החשבון הפניה לביאורים הנוגעים למצב הכספי ולעניין פירעון האג"ח (בסכום של 12 מיליון שקל בסוף אוקטובר 2010 ובסכום של 14.3 מיליון שקל בסוף ינואר 2011), וציינו שיכולתה של מלרג לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות מותנית בעמידה בתזרים המזומנים, בגבייה מלקוחות וכדומה. עם זאת, הערת "עסק חי" שנחשבת לחריפה יותר לא הופיעה בדו"ח רואי החשבון.

 

ב־24 בספטמבר הודיעה מלרג כי הבנקים לא כיבדו כעשרה צ'קים המסתכמים בכ־3 מיליון שקל, ושחשבון הבנק שלה הפך למוגבל. 27 ימים מפרסום הדו"ח הרבעוני, וארבעה ימים לאחר שהצ'ק האחרון חזר, הגישה מלרג בקשה להקפאת הליכים בבית המשפט. מדובר בחודש בלבד לפני מועד התשלום לבעלי האג"ח.

 

לפי דו"ח הרבעון השני, החוב לבעלי האג"ח עמד על 100 מיליון שקל, החוב לספקים על 32 מיליון שקל והחוב לבנקים על 2 מיליון שקל. בבקשה להקפאת הליכים האשימה מלרג גופים ממשלתיים כדוגמת מעצ ונתיבי איילון בבעיה התזרימית שאליה נקלעה וטענה שהם לא שילמו לה חובות עבר. לפי הבקשה, הנכס העיקרי של החברה, כ־100 מיליון שקל, הוא למעשה חוב לקוחות של הגופים הממשלתיים. מסכום זה, כ־70 מיליון שקל הם חוב עבור עבודות שכבר בוצעו.

 

 

"על פי הדו"חות הכספיים", נכתב בבקשה, "היא (מלרג - ה"ש) בפירוש איננה בחדלות פירעון נכסית - קרי שווי נכסיה עולה על חובותיה". נוסף על כך ביקשה מלרג למנות את רו"ח חן ברדיצ'ב כנאמן למימוש הליך ההבראה. "לבקשת הבנקים, במהלך השבועות האחרונים בחן רו"ח ברדיצ'ב את החברה ופעילותה, כך שהוא בקיא בהם", נכתב.

 

בית המשפט נעתר לבקשת מלרג, ובאותו היום - לפי הדיווח לבורסה - התפטרו מתפקידיהם יו"ר הדירקטוריון שמחה סדן והדירקטורית מירב מלצמן. מאוחר יותר גם הדירקטור החיצוני יורם שפירא סיים את תפקידו.

 

"בקשה תמוהה"

 

לאחר כשבוע הגיש הנאמן בקשה דחופה לבית המשפט לאישור הסכם ההלוואה מארקו. הנאמן טען כי אם לא יאושר ההסכם, מלרג תיכנס לבעיה תזרימית שתעמיד בספק את המשך קיומה. "ברור שההלוואה שהיתה אמורה להינתן באוגוסט מצביעה על כך שמלרג ניסתה לקחת הלוואה כדי לממן את תשלום האג"ח הקרוב - משמע החברה ידעה כבר באוגוסט שהיא במצב בעייתי", מסביר עו"ד יצחק יונגר, מי שעתיד לייצג את הספקים הקטנים של מלרג בהליך המשפטי.

 

יום למחרת, ב־6 באוקטובר 2010, דחתה השופטת ורדה אלשיך את הסכם ההלוואה. "לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי עולות ממנה תמיהות, אשר אינן זוכות למענה מספק", כתבה אלשיך. "ההסכם המוצע בבקשה זו הנו חריג ביותר, וכולל תניות שלא ניתן לאשרן, בין היתר מתן שותפות של 50% ברווחי פרויקט של החברה. זאת כאילו הפך הגורם המממן למעין רוכש, אשר כבר כעת החל ליטול את החברה לחזקתו".

 

אלשיך הוסיפה כי "עניין לנו בבקשה חריגה ביותר, הן במהותה והן בדרך שבה נהג הנאמן באורח הגשתה. בעייתיות הבקשה אך גוברת נוכח הצהרות הנאמן עצמו כי החברה שבהקפאה הנה בעלת פוטנציאל רווחיות בדוק - דבר אשר תומך בהנחה כי ניתן היה להשיג בעבורה מימון בתנאים סבירים בהרבה מאלו המוצעים בבקשה זו".

 

בחלוף יום נוסף הגיש הנאמן בקשה מתוקנת לאישור ההלוואה. בבקשה נכתב שמדובר ב"זריקת חמצן" הנדרשת למלרג כדי שתוכל להמשיך בפעילותה. באותו היום אישר בית המשפט לצרף לדיונים את נציגות בעלי האג"ח. "ניתן היה לצפות שאת מימון הביניים יעמיד בעל השליטה, כפי שנדרש לעתים מזדמנות, כתנאי לעצם מתן צו הקפאת ההליכים", כתבה הנציגות לבית המשפט והוסיפה: "הדברים מקבלים משנה תוקף גם משום שבחברה זו חולקו ב־2008 דיבידנדים בסכום של כ־20 מיליון שקל".

 

נציגות בעלי האג"ח אף התייחסה לסעיף בהסכם ההלוואה, שממחיש את הקשר שבין ארקו להירשברג. לפי אותו סעיף, ההלוואה תבוטל אם הירשברג לא יהיה מנכ"ל. "מפתיע מאוד למצוא בהסכם המימון הוראה המכונה לעתים 'גלולת רעל' שלפיה הוצאת השליטה בחברה מידי הירשברג תהווה עילה להעמדת מימון ביניים לפירעון מיידי", כתבה הנציגות. "על הוראה זו ניתן לומר בנקל כי היא אינה הולמת התקשרות של נאמן בהקפאת הליכים עם מממן ביניים. הרי מממן הביניים מתקשר עם הנאמן ולא עם בעל השליטה".

 

בתשובה לבית המשפט שלושה ימים מאוחר יותר השיב ברדיצ'ב ש"הסכם מימון הביניים עם ארקו הנו תוצאה של משא ומתן בין ארקו לנאמן", ושהירשברג לא השפיע או דרש את סעיף "גלולת הרעל". ברדיצ'ב הדגיש שוב שלמלרג אין ברירה אלא לאשר את ההלוואה אחרת תעמוד החברה בפני פירוק.

 

הבורר נגד הירשברג

 

ב־10 באוקטובר קבע הבורר השני שעסק במחלוקת בין הירשברג לשותפו לשעבר מלמד כי הסכם ההיפרדות העסקית בין השניים שריר וקיים, אך מפאת טעויות שנפלו בחישוב אומדני ההכנסות בפרויקטים של מלמד, הופחתו כ־9 מיליון שקל מסך התמורה שהירשברג נדרש לשלם.

 

מה דעתך על מניית הלמן אלדובי השק:
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
קנייה חזקה קנייה המתן מכירה מכירה חזקה

יום למחרת דחה בית המשפט, פעם נוספת, את בקשת ההלוואה של נאמן מלרג מארקו. השופטת אלשיך שבה וציינה כי מדובר בהתקשרות "חריגה ביותר". באשר לסעיף "גלולת הרעל" כתבה: "יש לתמוה על העובדה כי סעיף חריג ובעייתי באורח קיצוני בהסכם המימון הוצנע ולא זכה לאזכור או הדגשה הולמת בידי הנאמן".

 

בית המשפט הוסיף כי הליך ההקפאה "שומר במידה רבה על האינטרסים של בעל השליטה ועל זיקתו לחברה. אלא שחרף זאת, מסרב בעל השליטה להעלות תרומה אישית הדרושה לצורך הפעולה בחברה". השופטת גם לא מסתירה את דעתה כי ההסכם עם ארקו "נראה כמכוון להיטיב" עם הירשברג.

 

ב־12 באוקטובר הגיש הנאמן בקשה נוספת לאישור ההלוואה עם ארקו. הוא ציין כי פנה לכמה בנקים, אך הם אינם מעוניינים להיכנס לעסקת מימון גם בתנאים שסוכמו עם ארקו. הנאמן הוסיף כי סעיף "גלולת הרעל" בוטל, אך הסביר כי הירשברג לא יוכל לסייע למלרג מכיסו הפרטי כי עליו לשלם עשרות מיליוני שקלים לשותפו לשעבר לנוכח ההפסד בהליך הבוררות. ואולם בדיקת "כלכליסט" מגלה כי נכון לכתיבת שורות אלו, התשלום למלמד לאחר פסיקת הבורר השני טרם הועבר.

 

בתוך חמישה ימים הגישה מלרג בקשה נוספת להלוואה, הפעם בהסכמת נציגות בעלי האג"ח. ב־18 באוקטובר הוגשה בקשה משותפת לפתוח בהליכים למכירת השליטה. בית המשפט אישר את הסכם ההלוואה של ארקו וביקש לקבל תצהיר על נכסיו של הירשברג. עשרה ימים מאוחר יותר, ב־28 באוקטובר, אישר בית המשפט לפתוח בהליכים לגיוס הון. בתגובה פרסם ברדיצ'ב הזמנה להצעות השקעה במלרג.

 

ב־21 בנובמבר דיווחה מלרג כי חתמה על הצעת השקעה עם ארקו. לפי אותה הצעה, מלרג תקצה לארקו 60% מהון המניות בתמורה ל־100 אלף שקל, וארקו תעמיד הלוואת בעלים בסכום של כ־10 מיליון שקל (שהיא הלוואת הביניים). ההצעה כללה הסדר נושים שלפיו החוב יומר ל־35% מהון המניות המונפק ומלבד זאת תונפק סדרת אג"ח חדשה בסכום של 40 מיליון שקל, שתיפרע רק מהנכסים הקיימים של החברה, כלומר ממה שהיא תצליח לגבות מהגופים הממשלתיים.

 

בבקשה לבית המשפט הציג ברדיצ'ב שתי חלופות: האחת, מכירת השליטה לארקו; השנייה, מה שכינה "פירוק דה לוקס" שמשמעותו "החברה תעבור למתכונת של הפעלה מצומצמת ותפסיק הדרגתית את פעילותה".

 

תשובת נציגות בעלי האג"ח לברדיצ'ב לא איחרה לבוא: "בקשתך מותירה את הרושם כאילו המשא ומתן בין הנציגויות לארקו הסתיים בתוצאה הטובה ביותר, והנציגויות ביקשו להביא תוצאה טובה זו לאישור מחזיקי האג"ח. רושם זה שיצרת הוא בלתי נכון לגמרי".

 

הספקים נדחו

 

בסוף נובמבר פנתה לנאמן קבוצה של 28 קבלני משנה וספקים בבקשה שיגיעו עמה להסדר בנפרד מבעלי האג"ח. מדובר במי שביצעו בפועל את מלוא הפרויקטים של מלרג בשנים האחרונות בלי שקיבלו את כספם. בית המשפט דחה את הבקשה ומרגע זה הפכו קבלני המשנה למיעוט בקרב הנושים.

 

ב־8 בדצמבר 2010 הגיש הנאמן, לבקשת בית המשפט, דו"ח הנוגע לפעילותו במלרג. זו היתה הפעם הראשונה שבה הוצגה תמונה שונה מהותית לגבי חוב הלקוחות. הנאמן דיווח כי רק "כ־26 מיליון שקל הנם בגין פרויקטים שהסתיימו והיתרה בגין פרויקטים שטרם הסתיימו, כך שגבייתה תלויה רבות בהשלמת פרויקטים. כ־9 מיליון שקל מתוך חוב הלקוחות הנם בגין חשבונות מאושרים, והיתר בגין חשבונות שאינם מאושרים".

 

כאמור, בבקשה להקפאת הליכים ובדו"חות החברה הוצגו נכסים בצורת חוב לקוחות בהיקף של 100 מיליון שקל, כאשר אז נטען כי 70 מיליון שקל מסכום זה מיוחסים לפרויקטים שהסתיימו. בהמשך העריך ברדיצ'ב שאם גרעין השליטה יימכר, "ייגבו בפועל כ־30–45 מיליון שקל, חלקם לאורך זמן באמצעות הליכים משפטיים". לגבי חלופת הפירוק העריך ברדיצ'ב ש"סיכויי הגבייה יהיו נמוכים משמעותית ויסתכמו בכ־10–20 מיליון שקל ובהנחה שבעל התפקיד יצליח להשלים את ביצוע הפרויקטים".

 

לטענת כמה מהספקים וקבלני המשנה של מלרג, נפגש איתם הירשברג לאורך התקופה והבטיח להם אישית שהם יקבלו את שכרם על העבודה שביצעו. לדבריהם, הוא אף ביקש מהם להמשיך בעבודה ולהצביע בעד הסדר החוב. "גם עמית (הירשברג - ה"ש) אמר שאין לנו מה לדאוג. 'אנחנו לא כמו אחרים', נשלם לכם עד השקל האחרון", סיפר אחד מקבלני המשנה.

 

מרגע שהצעת ארקו לרכישת השליטה הוגשה לבית המשפט, התנהל מו"מ בין מלרג, ארקו ונציגי האג"ח. לאחר כמה ישיבות הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע להצעה משופרת של ארקו. לפי ההצעה שהוגשה ב־22 בנובמבר אשתקד, מלרג תקצה לכלל הנושים השונים 49% מהון המניות, וכן תונפק סדרת אג"ח חדשה בהיקף של כ־70 מיליון שקל. התשלומים של סדרה זו ינבעו אך ורק מחוב הלקוחות שאותו תצליח מלרג לגבות מנכסים קיימים.

 

לפי אותה הצעה, לארקו יוקצו 51% מהון המניות. נציגות בעלי האג"ח שהורכבה מהגופים המוסדיים הצביעה בעד ההסדר וב־2 בינואר השנה הוגשה לבית המשפט הבקשה להסדר נושים ולרכישת מלרג.

 

36 קבלני משנה וספקים של מלרג התאגדו והגישו את התנגדותם, אך ב־25 בינואר אישרה אלשיך את ההסדר ואת רכישת השליטה במלרג בידי ארקו, בנימוק כי זהו הסכם טוב וראוי, לאור המצב שבו שרויה החברה.

בואו לדבר על השוק בפורום ספונסר >> 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x