רונן גינזבורג: "לבייב נלחם כמו חיה על דניה"

החודשים הסוערים שעברו על אפריקה ישראל ועל לב לבייב בדרך להסדר חוב השפיעו, לפחות בעקיפין, על חלק מהחברות־הבנות בקבוצה. על השפעה כזאת אפשר היה ללמוד, למשל, מדיווחים על חששות של קונים שביקשו לרכוש דירות של אפריקה מגורים.

דניה סיבוס, חברת הבנייה והתשתיות שבשליטת אפריקה ישראל, נשארה בתקופה הזו קצת מחוץ לאור הזרקורים. היא לא נכללה בפיצוי שקיבלו הגופים המוסדיים בהסדר החוב, והיא למעשה החברה־הבת היחידה שאפריקה תישאר עם מלוא המניות בה.

דניה היתה מעורבת, לעומת זאת, בפרשה סוערת אחרת: כביש 431 שנסלל במשך שלוש שנים ובעלות של 2.5 מיליארד שקל. זה התחיל בהוצאות לא צפויות שגרמו לדניה ב־2009 הפסד של 220 מיליון שקל, שמחק כמעט את כל הונה העצמי של החברה, ונמשך בהליך בוררות, שבו תבעה דניה מהמדינה חצי מיליארד שקל על שינויים שנעשו בכביש ועל עיכובים שונים. הפשרה שהושגה עומדת על 48 מיליון שקל.

רוסיה: מנוע צמיחה

אם לא די בכך, החברה גם עברה כמה זעזועים ניהוליים, שהבולט בהם הוא עזיבת המנכ"ל אילן בן־גיגי בספטמבר 2009, אחרי שנה וחצי בלבד בתפקיד, ככל הנראה ביוזמת הנהלת אפריקה. במקום בן־גיגי הוחלט למנות לראשונה מנכ"ל שצמח בחברה, רונן גינזבורג (39), ששימש עד אז סמנכ"ל הנדסה. גינזבורג נכנס לתפקידו ב־1 בנובמבר 2009.

בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד מצביע גינזבורג על רוסיה כעל מנוע הצמיחה העתידי של דניה. דניה סיבוס מחליפה בימים אלה את החברה הטורקית אנקה בבניית הקניון הגדול מוסקו סיטי, או בשמו החדש והמחייב: "מול אוף ראשה" (קניון רוסיה). דניה קיבלה את העבודה אחרי שבנתה את קניון "קוטרוצ'ן" בבוקרשט, והיא החברה השלישית שבונה את הקניון במוסקבה. חברת מויס אינסטרוי הרוסית החלה בעבודה לפני שש שנים, אבל בשל חוסר שביעות רצון הוחלפה באנקה שעל רקע חילוקי דעות על תעריפים מוחלפת כיום על ידי דניה.

מה הסטטוס שלכם בבנייה?

"נכנסנו מתחילת השנה כקבלן משנה, ובימים אלה אנחנו נערכים להחלפת החברה הטורקית כקבלן ראשי. אנחנו מפעילים שם יותר מ־600 פועלים.

"הקניון בנוי לגובה בשישה מפלסים, עם חללים פתוחים. העבודה בחורף מתבצעת בקור של מינוס 30 מעלות. זו לוגיסטיקה אדירה לבצע עבודות של תקרה בקור כזה, ונדרשת סגירת המתחם ביריעות ניילון. העברנו את כל 20 המנהלים הישראלים מבוקרשט למוסקבה, הפעלנו את אלקטרה ואת אפקון תעשיות להכנסת מערכות החשמל ומיזוג האוויר, ועם נגב קרמיקה ריצפנו כבר 70% מהקניון בגרניט מיובא מהודו".

למה לא קיבלתם למעשה את העבודה הזו מראש?

"אפי פיתוח לא סמכה בעבר על דניה. אחרי שהקמנו את הקניון בבוקרשט, בעלות של 200 מיליון יורו בשנתיים, שזה לא דבר רגיל, ראה לב (לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל - ג"ח) את העבודה, ואמר: 'חבר'ה, אני רוצה שתעשו את הקניון במוסקבה'. מאז אנחנו עובדים שם 24 שעות ביממה. איזי כהן (מנכ"ל אפריקה ישראל - ג"ח) רוצה את הקניון הזה פתוח בספטמבר־אוקטובר, ואין יום שאני לא מקבל ממנו טלפון לשמוע מה קורה ואיפה עומדים. אני עצמי נוסע פעם בשבוע לראות מה קורה, וזה לא קל כי בארץ יש 50 פרויקטים שגם בהם צריך לטפל".

הפתיחה המקורית נדחתה בארבעה חודשים. אתה חושב שהוא באמת ייפתח בזמן?

"לפי הקצב היום, אנחנו מקדימים את לוח הזמנים. תראה, אין מצב שהקניון הזה לא יצליח. המיקום שלו הוא כמו הדאון טאון של מנהטן".

על קבוצת אפריקה: "אפריקה זה מקום שכיף לעבוד בו. אני יכול להרים טלפון בשבת למנכ"לים אחרים בקבוצה, ולשאול מה נשמע. אני גאה להיות חלק מזה"צילום: עמית שעל

השכרת השטחים נעשית בקצב אטי יחסית. עד עכשיו הושכרו 40% בלבד משטח הקניון. זה נשמע בעייתי.

"עד עכשיו אף אחד לא האמין שנפתח אותו, אבל עכשיו מתחילים כבר לראות את ציפוי הזכוכית מבחוץ. יש מחשבה שעדיף להשכיר את השטחים סמוך יותר למועד הפתיחה, ואז ניתן יהיה לקבל עבורם מחירים טובים יותר. אנחנו מרגישים התעוררות במוסקבה. בשבוע שעבר ביקרתי בפרויקט של יזם רוסי שהרים 3,000 דירות ב־17 בניינים של 17 קומות תוך שנה. התחילו למכור ב־2,000 דולר למ"ר וסיימו ב־4,000 דולר, ומכרו את הכל. אנחנו בנינו באוזורקובסקאיה 100 דירות, והכל נמכר ב־10,000 דולר למ"ר".

ומה אחרי שתסיימו את הקניון?

"אנחנו בונים גם 18 אלף מ"ר משרדים בפאבלצקאיה, שבנייתם אמורה להסתיים השנה, 18 אלף מ"ר משרדים במסגרת שלב ב' באוזורקובסקאיה, ופרויקטים נוספים בשלבי תכנון".

יש לכם עדיפות אצל אפי פיתוח?

"אנחנו נלחמים שם כמו אחרון הקבלנים. אפי לא נותנת לנו עדיפות. בשנה שעברה הכנסות דניה היו 2.5 מיליארד שקל, ומתוך זה מיליארד שקל מעבודות בחו"ל. השנה ההכנסות ברוסיה יהיו יותר מ־100 מיליון דולר וברומניה עוד 150 מיליון שקל".

על לב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל: "אני מוכן לעשות בשבילו הכל. הוא איש מאוד חם, ולא מה שחושבים. כל מי שמכיר את השוק הרוסי מודע לעוצמות הגדולות שלו במדינה זו"צילום: עמית שעל

מה לגבי מדינות אחרות, כמו פולין וצ'כיה, שגם בהן אפריקה פעילה?

"גם לשם אנחנו פוזלים, אבל זה לא פשוט. חברה קבלנית היא חברה תפעולית. צריך לבנות מערך רכש, להביא ציוד, לשלוח מנהלים - ארגון שלם שיישב באותה מדינה. הפעילות של החברה־הבת שלנו ברוסיה גדלה פי שלושה. אנחנו בונים לא רק עבור אפי. באפריל אנחנו מסיימים לבנות קניון של 60 אלף מ"ר עבור חברת מירלנד של אליעזר פישמן בסראטוב".

איך הרווחיות בעבודות האלה?

"הרווח בעבודות בחו"ל הרבה יותר גדול מהרווח בעבודות בישראל. בארץ על רווח של 2%–3% אתה אומר תודה. בחו"ל יש הרבה יותר כבוד לקבלן. החוק נותן לו הרבה יותר כוח".

הפעילות שלכם בחו"ל היא בזכות אפריקה. כמה פגע בכם המשבר?

"דניה לא נפגעה מהמשבר. הפעילות ברוסיה תחפה על הירידה בפעילות ברומניה. ברור שהתוכניות היו ליותר ממה שהיה בפועל, אבל שלושת הפרויקטים במוסקבה נותנים לנו דחיפה ל־2010, ואנחנו מעריכים שגם ב־2011 ייצאו לדרך פרויקטים חדשים ברוסיה. בנוגע לתלות באפריקה, זה לא כך. אנחנו מבצעים גם עבור חברות ישראליות אחרות. ברומניה אנחנו בונים גם עבור חברת אדמה (שאיגרות החוב שלה נסחרות בבורסה בתל אביב - ג"ח) ועבור חברות אחרות. היזמים מאמינים בנו, וגם הבנקים. קיבלנו מסגרות אשראי טובות".

ענף התשתיות בארץ יכול להיות רווחי יותר? אנחנו רואים חברות כמו שפיר הנדסה, שלא עומדות בפרויקטים שקיבלו מהמדינה, כמו כביש 531.

"אנחנו פועלים בתשתיות וגם בבנייה. מבחינת הבנייה למגורים, יש פעילות ענפה. רק עכשיו חתמנו עם קרדן על בנייה של פרויקט, ונוסף על כך הכנסנו צבר של יותר מ־1.3 מיליארד שקל בשלושה חודשים. היזמים מבינים שמערך ההתנהלות הארגונית של דניה יודע לטפל בהרבה פרויקטים, מטה חזק, לוגיסטיקה מעולה. בחודש האחרון התחלנו עשרה פרויקטים. "ישראל דורשת 30 אלף דירות בשנה, ואני לא רואה את המספר הזה יורד".

התחיל עם התייעלות

אחד המהלכים הראשונים של גינזבורג בדניה סיבוס היה מהלך התייעלות שכלל פרישה של 25 מנהלים, ובעקבותיו סבב מנויים שקידם מהנדסים ומנהלים אחרים שצמחו בה.

גינזבורג היה עתודאי בשירות הצבאי, עם תואר ראשון בהנדסה בטכניון, שאחריו חתם שלוש שנים קבע בתחום מיגון אזרחי בעורף. "יום אחרי השחרור התייצבתי בדניה. המפקד שלי בצבא סידר לי ראיון. איתמר דויטשר היה אז המנכ"ל. התקבלתי כמהנדס ביצוע. שלחו אותי לירושלים. הפכתי למנהל פרויקט, אחר כך למנהל פרויקט בכיר, למנהל אזור, למנהל אגף הנדסה ולסמנכ"ל הנדסה. בתקופה הזו הייתי אחראי גם על הפעילות בחו"ל, וכך הכרתי את איזי כהן ואת נדב גרינשפון (סגן יו"ר אפריקה ישראל - ג"ח). בשלב מסוים קרא לי איזי וביקש שאקח את הניהול".

ארוחות אצל לבייב

בשנים אלה פגש גינזבורג גם את לבייב, שמעניק לו יחס מיוחד ואף הזמין אותו כמה פעמים לארוחת ערב בביתו. "אני מוכן לעשות בשבילו הכל. הוא איש מאוד חם, ולא מה שאתם חושבים. כל מי שמכיר את השוק הרוסי מודע לעוצמות הגדולות שלו ברוסיה. בזמן האחרון הוא נמצא שם המון. מבחינתי הוא איש מאוד נעים להתייעץ איתו. גם מאיזי אני מקבל גיבוי, ועם לב אני בקשר צמוד, ולא מתבייש להרים לו טלפון פעם בשבוע, אפילו בנושא המגע עם השלטון ברוסיה".

איך היתה ההתנהלות של לבייב בתקופת המשבר בחברה?

"לא הרגשתי אצלו שינוי. ראיתי אותו ממוקד בעבודה, יושב רגיל בישיבות שבועיות. הוא מהמעטים שיודעים לשנות מציאות. הרגשתי מאוד בטוח איתו ולא היה לי ספק שהחברה והקבוצה ישרדו את המשבר.

"שים לב שלב לא היה מוכן בשום אופן לתת מניות של דניה בהסדר, ונלחם על כך כמו חיה. הוא יודע שזו חברה בריאה עם נכסים ומזומן. בכלל, הקבוצה זה מקום שכיף לעבוד בו. פעם היה יותר ניכור, אבל היום יש סינרגיה גדולה ברמה של האנשים. אני יכול להרים טלפון בשבת למנכ"לים אחרים בקבוצה, ולשאול מה נשמע. אני גאה להיות חלק מהקבוצה הזו. העבודות שאנחנו מקבלים בקבוצה אינן דבר מובן מאליו. דווקא בתקופה הקשה היו מצבים שאפריקה מגורים העניקה עבודות למתחרות שלנו, דורי הנדסה ואלקטרה בנייה, כי המחירים שלהן היו נמוכים יותר. אבל ברמת הקבוצה האווירה מאוד חברית".

מהי אסטרטגיית הניהול שלך?

"תמיד סמכתי על האנשים שלי. אני לא בא מהפחדה אלא מעבודה משותפת. כשהתחלתי בתפקיד היו לדניה חמש בוררויות. מנהלי הפרויקטים שלנו התעסקו בבוררויות במקום להתעסק בעבודה. שלושה חודשים עבדתי יום ולילה, והגענו לפשרה בכל הבוררויות. סגרתי פשרה לגבי כביש 431 מול האוצר".

התפשרת על סכום של 10% מהתביעה מול המדינה בכביש 431. למה?

"כי החלטתי אסטרטגית שאני מסיים את התביעה. על המדינה יש לי רק מילים טובות. הם התנהלו מולנו במקצועיות ובהגינות. לא היה ניצול כוח".

שפיר הנדסה פרשה מכביש 531, ואף שאתם הגעתם למקום השני במכרז - לא קיבלתם את הפרויקט.

"אנחנו מאוד מקווים שהמדינה תפנה אלינו רשמית ונבצע את העבודה. המדינה רוצה להיות בטוחה שהזכיין שייבחר אכן יסלול את הכביש. צריך גם לזכור שמאז שהגשנו את ההצעה המקורית עברו שנתיים, ולא שנתיים רגילות. גם אנחנו בודקים את עצמנו כדי לראות שהמחיר שהצענו הוא בסדר. המדינה רוצה להחליט בקרוב. הכביש חשוב מאוד - לא רק ככביש רוחב, אלא ככביש שיביא עמו את הארכת נתיבי איילון עד יקום. אני מקווה שההחלטה שתתקבל תהיה נכונה".

הרווחיות אינה גבוהה. חברות פורשות ממכרזים שזכו. מה קורה?

"בזכיות האחרונות במכרזי המדינה אני לא תמיד מבין איך אנשים עוד יכולים להרוויח עם המספרים שהגישו. לי אין שום כוונה להיכנס לפרויקטים במחירי הפסד. אנחנו פה כדי להרוויח כסף. בכביש 531 היה פער של 400 מיליון שקל בין ההצעה הזוכה להצעה שלנו. אני לא רוצה שתראיין אותי עוד שנתיים ותשאל למה יש לי חור של 200 מיליון שקל".

אתם חברה קבלנית שבונה גם עבור קבוצות רכישה. אין כאן חשש מסוים?

"בניגוד לאחרים, בנינו להרבה קבוצות רכישה. יש קבוצות שמנוהלות גרוע, אבל צריך לדעת לבחור את הטובות. אנחנו ידענו תמיד לקבל את הכסף. בכלל, ברגע שקבוצה מסכמת עם קבלן גדול, סביר להניח שהפרויקט יתבצע".