שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט: על הישראלי שלומד להשקיע מפיטר לינץ': מהלימודים בתל אביב לניהול הכספים של פידלטי

הישראלי טל אלויה מספר על הנכסים שהוא מנהל עבור אחד מתאגידי ההשקעות הגדולים בעולם - פידלטי. "אנחנו Stock pickers ונשענים על פי המודלים של וורן באפט ובנג'מין גרהאם", אמר טל אלויה

ענת ציפקין 12:1711.08.09

התקשרו אליי מקרן פידליטי, והזמינו אותי לראיון ראשון. בראיון השני כבר השתתפו ארבעה בכירים: שני מנהלי השקעות, אנליסט וראש מחלקת המחקר. בפידליטי מחפשים אנשים בעלי יכולות, פחות מעניין אותם הידע שלך". כך, בפשטות, מסביר הישראלי טל אלויה (38) כיצד התקבל לעבודה בתאגיד ההשקעות

הענק המנהל נכסים בסכום של יותר מטריליון דולר.

 

מאז אותם ראיונות שהתקיימו לפני כשש שנים טיפס אלויה במעלה התאגיד הענק וכיום הוא עומד בראש קרן בשםFidelity global financial services המנהלת נכסים בהיקף של כחצי מיליארד דולר. הקרן רשומה בלוקסמבורג, ומשקיעה רק בתחום הפיננסים. אלויה מגובה בצוות של 74 אנליסטים המפוזרים ברחבי העולם, והקרן שבניהולו היא אחת משש הקרנות המגזריות של פידליטי. זו הקרן היחידה בעצם של התאגיד אשר משקיעה בסקטור הפיננסים גם מחוץ לארצות הברית.

 

לפידליטי הגיע אלויה ישירות מבנק ההשקעות מריל לינץ', שבו החל לעבוד בספטמבר 2001. ב־11 באותו חודש הוא שהה בקורס הכנה במנהטן שהתקיים בסמוך למגדלי התאומים. "פתאום שמענו רעש אדיר. הסתכלנו מהחלון וראינו חור באחד המגדלים, קשה לתאר עד כמה המראה היה נורא".

 

אלויה עבד במחלקת המחקר של מריל לינץ' בלונדון, וב־2003 הציעה לו קרן פידליטי, אחד הגופים שעמם עבד, להצטרף לשורותיה.

 

"התחלתי בפידליטי כאנליסט עם תחום כיסוי קטן יחסית: חברות תעשייה בשווי שוק של עד 100 מיליארד דולר", נזכר אלויה בימיו הראשונים בחברה. "אבל ככל שעבר הזמן הוכחתי את עצמי, ולאט לאט כיסיתי גם חברות תרופות שהשווי שלהן הגיע עד 800 מיליארד דולר ותחום האחריות שלי גדל. אחר כך נתנו לי לנהל חלק מהנוסטרו, רצו לראות איך אני מנהל כסף. רק כשחשבו שאני מוכן ויודע להפגין ביצועים עקביים, קידמו אותי הלאה".

 

"בסופו של יום, מה שמשנה אלו המספרים", מודה אלויה, "מה שחשוב הוא המיקום שלך לעומת מדד היחס. גם הבונוסים שלנו הם לפי הביצועים, לכן אני חופשי להחליט היכן להשקיע. בכל מקרה החשיבה אצלנו היא לטווח ארוך".

"בפידליטי אין אגו"

 

פידליטי מזוהה עם המשקיע האגדי פיטר לינץ', אשר ניהל בעבר את הקרן הגדולה בחברה - פגשת אותו? 

"ראיתי אותו, כמובן, כולם רואים אותו. הוא נפגש הרבה עם אנליסטים צעירים ומלמד אותם. מלבדו יש לנו עוד מנהלים בולטים למשל אנטוני בולטון וג'ואל טלינגהאסט. בפידליטי אין אגו, וזו הסיבה שאני כל כך נהנה לעבוד שם. אצלנו לא נהוג לומר 'הצלחתי לבד', זה לא עובד ככה. פידליטי מתמרצת אותנו להתייעץ אחד עם השני, ואני מתייעץ עם קולגות, מנהלי קרנות בניו יורק או בהונג קונג, למשל. אני פונה לאנשים שאני מעריך את דעתם, בייחוד הוותיקים ממני שחוו משברים כלכליים גלובליים.

 

"בפידליטי מבינים שרוב המשאבים של החברה נמצאים בידיים שלנו, המנהלים הצעירים יותר, ושמה שאנחנו עושים קובע את עתיד החברה. פידליטי יודעת לשים את האנשים הנכונים במקום הנכון, גם באמצעות חבילות תמריצים ותגמולים".

 

המתחרים של הקרן שמנהל אלויה הן חברות ענק דוגמת בלאקרוק, ג'יי.פי מורגן ואחרות. "אני נמדד לעומת הביצועים שלהן ולעומת ביצועי מדד היחס, MSCI world financial index", אומר אלויה. "הקרן שלי רשמה את הביצועים הטובים ביותר בשנה האחרונה, בשלוש השנים האחרונות ובחמש השנים האחרונות לעומת המתחרות במגזר הפיננסים, והיכתה את מדד היחס".

 

אלויה החל לנהל את הקרן בינואר 2008, וחברת מורנינגסטאר העולמית - המספקת שירותי מחקר עצמאיים בתחום ההשקעות וקרנות הנאמנות - זיכתה את הקרן בציון מקסימלי של חמישה כוכבים.

 

על אלויה כתבו האנליסטים של מורנינגסטאר: "הוא הצליח בחוכמה רבה לחמוק מקבוצת המניות הגרועות כגון ברקליס, רויאל בנק אוף סקוטלנד וליהמן ברדרס, ואף הספיק לסגור בזמן את הפוזיציה שלו בסיטיגרופ".

 

"אנחנו עובדים קשה מאוד ואוהבים את העבודה הזאת", מספר אלויה. "אופי העבודה שלנו איננו מנוכר בכלל, בניגוד אולי לדעה הרווחת על תחום הפיננסים".

 

איך נראה יום העבודה שלך?

"לפעמים אני עובד מהבית ולפעמים מהמשרד. אמנם אף אחד לא מחייב אותנו לטוס, אבל אני טס הרבה מאוד, זה חלק מהמחויבות שלי לעבודה. אני מאמין שככל שעובדים קשה יותר, כך מצליחים יותר. אם אני רוצה למצוא חברות טובות להשקעה גלובלית, אני חייב להכיר אותן אישית".

 

התחיל באינטל

 

לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון בכלכלה ובמשפטים באוניברסיטת תל אביב, עבד אלויה במשך שנתיים במחלקת הכספים של אינטל ישראל. "תמיד רציתי להיות מנהל השקעות", הוא מספר בחיוך. "לקחתי הלוואות ונסעתי להגשים את חלום חיי. התקבלתי לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת שיקגו, ומשם הגעתי היישר למריל לינץ' בלונדון ואז לפידליטי. למזלי, העבודה שלי היא גם התחביב שלי".

 

איך מתקבלות החלטות השקעה בפידליטי?  

"לכל קרן יש תשקיף ולפיו עובדים. אנחנו Stock pickers, ומה שאנחנו עושים הוכח במאה השנים האחרונות על ידי וורן באפט ובנג'מין גרהאם. כמוהם, אנחנו משקיעים רק בדברים שאנחנו מבינים בהם. אם נחליט לקחת סיכון, נלמד אותו היטב. לעולם לא נמכור למישהו דבר שאנחנו לא מכירים או לא מאמינים בו. לכן, התמריצים שלי מתואמים עם התשואות למשקיעים: לא ייתכן שאני ארוויח הרבה כסף, אם המשקיעים שלי לא ירוויחו.

 

"עם זאת, מכיוון שאנחנו חברה פרטית שלא צריכה לדווח לבורסה, אנחנו לא פועלים מרבעון לרבעון, אלא חושבים על הטווח הארוך, ופירוש הדבר תפיסת עולם שונה. לכל מנהל השקעות יש תהליך השקעה שהוא בונה בעצמו, ופידליטי נותנת לנו לגדול עם מה שאנחנו מרגישים איתו הכי בנוח. במשך השנים אנחנו מפתחים את התחום שבו אנחנו הכי טובים. זו השקעת ערך.

 

"הבסיס של העבודה שלי", ממשיך אלויה, "הוא למצוא השקעות טובות שבהן אני יכול להעריך כמה החברה שווה. אני חייב לציין שהמשבר הכלכלי כמעט שלא פגע בנו, כי מראש לא השקענו באף מוצר שמבוסס על מינוף או במוצרים מובנים. לא השקענו באף אחד מהבנקים שהתרסקו באירופה או בארה"ב ב־2008 - והיו לא מעט כאלה.

 

"זה לא קזינו ולא ספקולציה, זה לא מזל, אלא הרבה עבודה קשה. אני קורא דו"חות שנתיים, כולל את האותיות הקטנות. אנחנו מנתחים את כל המספרים, ועושים את כל העבודה השחורה. אם אני יודע שיש חברות שלא הייתי משקיע בהן את הכסף הפרטי שלי, אז גם לא אשקיע בהן את הכסף של המשקיעים שלי. המטרה הראשונה שלנו היא לא להפסיד כסף, זה החוק הראשון בהשקעות. החוק השני הוא לא לשכוח את החוק הראשון".

 

אילו חברות ישראליות מעניינות אותך כמנהל קרן המשקיעה בחברות פיננסים?  

"רק המניות של בנק מזרחי טפחות. זה בנק שמנוהל על ידי הנהלה יוצאת מן הכלל, בנקאים מהשורה הראשונה. הם מכירים את הנכסים שלהם טוב מאוד, וגם את ההתחייבויות. המניה של מזרחי טפחות נסחרת מתחת להון העצמי של הבנק, אף שיש סיכוי טוב למדי שהוא יצליח להשיג תשואה על ההון (שיעור הרווח הנקי מההון העצמי - ע"צ) של 15% או יותר, ובאופן עקבי.

 

"אני מאמין", ממשיך אלויה,"שאם הבנק יעמוד ביעד התשואה על ההון, המניה תיסחר במכפיל רווח גבוה יותר. המנהלים הבכירים של מזרחי טפחות ויתרו על בונוס שנתי בתמורה לתוכנית אופציות לחמש שנים המבוססת על הגעה לשיעור מסוים של תשואה על ההון. לכל שאלה שאני שואל אותם יש להם תשובה טובה. אני לא חושב שיש הרבה בנקים כאלה בעולם".

 

מה דעתך על המשק הישראלי? 

"באופן כללי, המצב של ישראל טוב בהרבה מזה של מדינות אחרות, מכיוון שבישראל לא היתה בועת נדל"ן".

על נסיבות המשבר הנוכחי הוא בוחר לומר: "הכסף היה זול מאוד. אנשים נכנסו לחובות שהיו הרבה מעבר לאמצעים שלהם, ולכן מחירי הנכסים, בייחוד של דלא ניידי, עלו ברוב מדינות העולם".

 

אלויה משוכנע שרוב הצעדים שנוקטות ממשלות העולם לא יפתרו את הבעיה, "כי הכסף עדיין זול מאוד, והריבית הריאלית קרובה לאפס".

 

אלויה: "נוסף על החוב של הסקטור העסקי והפרטי, הממשלות לוקחות על עצמן כמות גדולה של חוב. ככה לא פותרים בעיה, אלא משמרים את הסטטוס קוו שלה. אי אפשר לפתור בעיה של חוב באמצעות לקיחת חוב נוסף. אין ארוחות חינם. אם זה לא יקרה היום, זה יקרה בעתיד. הכלכלות במדינות העולם המערבי צריכות לבצע את התיקונים, אין ברירה אחרת".

 

"רק חברות טובות"

 

בהתאם לפילוסופיית ההשקעה של פידליטי, סבור אלויה שהחוכמה בהשקעות היא לא לנסות ולפתור בעיות קשות. "הרבה יותר פשוט לקנות מניות של בנקים במדינות צומחות כגון הודו או ברזיל, מאשר לחכות ולראות איך ארה"ב פותרת את הבעיות הקשות שלה".

 

מהן אפשרויות ההשקעה כיום? 

"אי אפשר לעשות הרבה כסף בטווח הקצר, זה לא עובד ככה. מי שינסה לא יצליח לעשות זאת לאורך זמן. הדרך היחידה היא להיכנס להשקעה ארוכה בחברות טובות. אם קונים את המניות שלהן במחיר אטרקטיבי, אפשר לעשות תשואה יפה של 10%–15% בשנה וכ־60% בשלוש שנים, בלי לקחת סיכון רב.

 

"יותר קל למצוא חברות כאלה בכלכלות בריאות, ולא בכלכלות שצריכות לעבור שינויים מבניים. ברזיל והודו הן בריאות בבסיסן. הן לא צריכות לעבור שינוי מבני כמו בריטניה, ארה"ב או יפן. השאלה היא לא אם להשקיע או לא, אלא במה. אני חושב שאיגרות חוב ממשלתיות הן הבועה הכי גדולה בעולם, ולכן האלטרנטיבה היא אג"ח קונצרניות או מניות. יש הזדמנויות נהדרות בשני האפיקים. לפיכך, הייתי ממליץ על חברות כגון נסטלה ובריטיש אמריקן טובקו. אלו חברות שיש להן תזרים מזומנים חזק , שיעור דיבידנד של 4%–5%, ההכנסות שלהן מגיעות ממגוון מדינות, אין להן חשיפה מטבעית והדיבידנד שלהן עתיד לצמוח.

 

"מעבר לכך אני יכול להגיד שהבעיה הכי גדולה נמצאת באירופה ולא בארה"ב. באירופה עוד לא התחילו לטפל בבעיות, ומחירי הבתים עוד לא החלו ממש לרדת. לעומת זאת, הכלכלה האמריקאית סתגלנית יותר, שוק העבודה שם גמיש יותר, וקל יותר לפטר עובדים. גרמניה, למשל, תלויה מאוד ביצוא, ובייחוד בתעשיית הרכב שנפגעה בצורה מבנית, ולא מחזורית. באירופה עוד לא התחילו לנקות את הבנקים, ועד שלא מנקים את הנכסים הרעילים הסבירות שהיא תצא מהמשבר נמוכה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x