• תפריט
בורסת ת"א

ניתוח כלכליסט: חידת אלווריון

הטכנולוגיה מובילה, השוק הפוטנציאלי מוערך במיליארדי דולרים, אבל בשורה התחתונה, כבר תשע שנים שהסיסמאות של מנהלי אלווריון לא מתורגמות לרווחים. האם המנכ"ל הבא יתרגם סיגנלים לדולרים?

עומרי כהן 07:0930.07.09

צביקה פרידמן, המנכ"ל השלישי של חברת אלווריון למן הקמתה, החליט אתמול במפתיע לקום ולעזוב את החברה מסיבות אישיות השמורות לו. אולם, עזיבתו של פרידמן בוקר אחד, לאחר עשר שנים בחברה, אינה החידה היחידה שמרחפת מעל חברת אלווריון.

מבחינתו של פרידמן, לבא אחריו הוא משאיר חברה חזקה ויציבה, עם מובילות עולמית בשוק הציוד לרשתות תקשורת אלחוטיות בטכנולוגיית הדור הרביעי WiMAX. "ברמה האישית, קל יותר לקבל החלטה כזאת כשהחברה כבר על דרך המלך", הוא אמר אתמול ל"כלכליסט". "נכון שהתוצאות עוד לא מראות את זה, אבל צמצמנו את ההפסד כמו שרצינו. המטרה היא להיות רווחיים ברבעון הרביעי".

 

אלא שעבור המשקיעים שמלווים את החברה מאז הנפקתה בנאסד"ק במרץ 2000, הדיבורים על מעבר לרווחיות נשמעים כפזמון חוזר ועצוב במיוחד. למעשה, עשור של התפתחות טכנולוגית מרשימה וצמיחה חדה במכירות מעולם לא הצליחו לחלחל לשורת הרווח הנקי. החברה עדיין מפסידה, ההון העצמי אינו גדל, היא אינה מחלקת דיבידנדים ואף אינה מייצרת ערך ארוך טווח ובר קיימא לבעלי מניותיה. מסיבה זו, אולי, מניית אלווריון מתנהגת מאז תחילת 2003 כמו יו־יו, שעולה ויורד, עולה ויורד, אבל בסוף מסיים את הסיבוב למטה.

 

חברה לא חייבת להרוויח

 

בהסתכלות ארוכת טווח, אפשר לומר שמי שהרוויח מאלווריון הם בעיקר המשקיעים הראשונים, שגזרו קופונים על מכירת המניות בנאסד"ק בתקופת הבועה. לצדם, ניתן למנות את הדירקטורים והמנהלים, שזכו לקבל חבילות של אופציות טרם ההנפקה ובתקופת השפל שלאחר התפוצצות הבועה, וכן את מאות העובדים המסורים, שתנאי השכר שלהם לא השאירו לחברה הרבה יכולת להציג רווח.

 

למעשה, גם יותר מתשע שנים מאז הנפקתה הראשונה בנאסד"ק, אלווריון מדגימה את אחד הכללים הראשונים שלומדים הסטודנטים בקורס "מבוא למיקרו־כלכלה" - חברה לא צריכה להרוויח. מספיק שהיא תשמור על איזון, כדי שתוכל להתקיים עד אינסוף, ובמיוחד כשהיא מחזיקה בכרית מזומנים עצומה - תולדה של שלושה גיוסי הון שבוצעו בתוך חצי שנה בלבד.

 

אלווריון היא תולדה של מיזוג בין שתי חברות, בריזקום ופלוואר, שעסקו באותו התחום: פיתוח ציוד לרשתות אלחוטיות רחבות פס. במרץ 2000 הובילו המייסד מיכאל רוטנברג והמנכ"ל צבי סלונימסקי את בריזקום לגיוס של 100 מיליון דולר בנאסד"ק. עברו ארבעה חודשים בלבד ובריזקום ניצלה את ההייפ במניותיה להנפקת מניות נוספת בהיקף של 160 מיליון דולר, כאשר הפעם זרמה מחצית מתמורת ההנפקה היישר לכיסם של המשקיעים הראשונים. במקביל, עזב רוטנברג את החברה והלך לעשות לביתו. צבי סלונימסקי נותר לבדו.

 

 

עוד חודש עבר ובאוגוסט גייסה פלאוור של היזם אמנון יעקובי כ־60 מיליון דולר בהנפקת מניותיה בנאסד"ק. בדיוק שנה לאחר מכן, כששתי החברות עמדו מול משבר קשה בשוק הטלקום העולמי, הן מוזגו לחברה אחת שנקראה אלווריון. המיזוג בוצע בעסקת מניות וכספי הגיוסים שטרם נשרפו, כ־200 מיליון דולר בסך הכל, הפכו את אלווריון לחברה עם חוסן פיננסי רב ועם יכולת להיערך ליום שאחרי המבול. סלונימסקי אמר אז: "המיזוג בינינו ייצור את הספק המוביל של ציוד לתעשיית הגישה האלחוטית רחבת הפס".

 

יעקובי, מצדו, סיפק מידע שיסביר בעתיד את חלק מהיתרונות והחסרונות של אלווריון: "צוות המחקר והפיתוח המשותף יכלול יותר מ־250 מהנדסים והוא יהיה החזק בעולם במתן פתרונות לתקשורת האלחוטית". הגודל של אלווריון אמנם הביא אותה שנים אחר כך לחזית הטכנולוגיה, אבל גם מנע ממנה את האפשרות להגיע מהר יותר לרווחיות.

 

משבר הטלקום הכריע את התחרות בין ה־ADSL לטכנולוגיות האלחוטיות על אספקת אינטרנט מהיר במרחב העירוני, וספקיות האלחוט נאלצו לנטוש את הערים הגדולות לטובת שוק הנישה של אזורי הספר המרוחקים, שאליהם לא משתלם לפרוס קילומטרים של כבלי נחושת. על זה אמר סלונימסקי בתחילת 2002: "מי שחשב שהשוק שלנו יהיה גדול יותר מה־ADSL, חשב לא נכון. לתחום שלנו יש סיכוי במקומות שבהם תשתיות קיימות של נחושת אינן מפותחות".

 

"אלווריון תהיה הסיסקו של הגישה האלחוטית"

 

בתחילת 2003 החלה הכלכלה האמריקאית להתעורר מהמשבר, ועמה גם הביקוש למוצרי תקשורת ואינטרנט. סלונימסקי החל לחוש בעניין מחודש במוצרי החברה האלחוטיים ומיהר להכריז כי "אלווריון תהיה הסיסקו של הגישה האלחוטית רחבת הפס". השנתיים הבאות יהיו מהטובות בתולדות החברה. הזמנות ענק מצד חברת הטלפוניה של מקסיקו, טלמקס, הקפיצו את המכירות, ובמקביל הלכה אלווריון והתקדמה לקראת השקת מוצרים ראשונים בטכנולוגיית ה־WiMAX החדישה. הבאז סביב החברה הזניק במאות אחוזים את מחיר המניה, והמנהלים והדירקטורים ניצלו את ההזמנות לגרוף רווחים גבוהים ממימוש אופציות.

 

מימין: אמנון יעקוב וצבי סלונימסקי מימין: אמנון יעקוב וצבי סלונימסקי

סלונימסקי המשיך להוביל את אלווריון עד אוקטובר 2005, לפני שהלך לעשות לביתו. "החברה בדרך לקפיצת הדרך הבאה", אמר אז, ומיהר להכריז כי "החברה צריכה לשאוף להגדיל את המכירות פי חמישה בתוך חמש שנים, לרמה של מיליארד דולר. צמיחה כזו תגדיל את הרווח בצורה משמעותית יותר, ושווי החברה יגדל פי עשרה".

 

הסיסמאות האופטימיות של סלונימסקי התבססו על חזון ה־WiMAX. סלונימסקי חשב שהיא תהפוך לטכנולוגיית הדור הרביעי המובילה, שחברות הסלולר יאמצו אותה ושהיא תצליח לכבוש את המרחב העירוני. לשם כך נרכשה אינטרווייב, ספקית ציוד לחברות סלולר קטנות, תמורת 56 מיליון דולר. שנתיים לאחר מכן היא נמכרה בהפסד של עשרות מיליוני דולרים. אלווריון טרם חזרה לשוק המיזוגים והרכישות, אבל לדברי פרידמן, עדיין מדובר בהצלחה בשל הידע הטכנולוגי שנצבר בזכותה.

 

פרידמן, שהחליף את סלונימסקי באוקטובר 2005, הצליח להביא את אלווריון להשיק מוצרים הן לאזורים המרוחקים, שם כבר תפסה הטכנולוגיה תאוצה, והן למרחב העירוני, שם עדיין מחכים לאיזושהי פריצה, אף שברור כי חברות הסלולר הגדולות החליטו שלא לאמץ את ה־WiMAX כטכנולוגיית דור רביעי, אלא להמתין לטכנולוגיה המתחרה, ה־LTE.

אבל פרידמן לא הצליח להפוך את אלווריון לארגון רזה ויעיל. להפך. עד 2008 היא תפחה להיקף של 1,100 עובדים עם עודפי שומן בתחומי הפיתוח, השיווק והתפעול. כשהוא נשאל אשתקד "מתי אלווריון תתחיל סוף סוף להרוויח?", ענה פרידמן כי החברה יכולה כבר כעת להציג רווחים, אולם אלו יבואו על חשבון צמיחה עתידית. הוא הוסיף כי החלטה אסטרטגית להגדיל השקעות בתחום ה־WiMAX העירוני גרמה להגדלת שוק היעד מ־500 מיליון דולר ל־5 מיליארד דולר.

 

פוטנציאל בלבד

 

אלא שבינתיים המספרים של פרידמן הם רק בפוטנציה. החברה לא קיבלה הצעות רכישה ממשיות מספקיות ציוד גדולות, והיחידה שהביעה עניין, סיסקו, העדיפה רכישה של חברת סטארט־אפ אמריקאית בשם נאביני נטוורקס תמורת 330 מיליון דולר על פני תשלום של יותר ממיליארד דולר תמורת אלווריון. לאחרונה דיווח פרידמן על חיזוק שיתוף הפעולה עם נוקיה־סימנס, אבל מכאן ועד הצעת רכישה הדרך ארוכה.

 

בחודשים האחרונים צמצמה אלווריון את מצבת כוח האדם ל־950, אבל פרידמן אינו מצטער שלא החל בתהליך ההרזיה קודם. להפך, הוא מתגאה שחזר לגייס עובדים. את האופטימיות הוא מבסס על זכייה בחוזים משמעותיים ועל כוונת הנשיא ברק אובמה להשקיע מיליארדי דולרים בהבאת בשורת האינטרנט המהיר לאזורים המרוחקים של מרכז ארצות הברית.

 

מי יודע, ייתכן שבמקום יזמי הטכנולוגיה, מי שיצייר את העתיד של אלווריון הוא דווקא נשיא צעיר ודינמי, שמבקש להביא את הקדמה לכלל אזרחי מדינתו. אלא שפרידמן החליט שלא להישאר ולקצור את הפירות ומניית אלווריון הגיבה אתמול בקריסה של כ־17% במהלך המסחר בנאסד"ק. הוא אמר שדרוש לחברה מנהל עם יכולות ניהול והובלה אסטרטגית, שישים דגש על נושא הרווחיות. משהו שהוא עצמו התקשה להביא לחברה בארבע שנות כהונתו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x