איראן מעשירה רק את האורניום: מאז 1979 המשק האיראני נמצא במדרון
למרות המאמצים שעושה נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד לשיפור הכלכלה - 90% מהכנסות היצוא של איראן עדיין מתבססות על הנפט. ובכל זאת, הבורסה באיראן עלתה מתחילת השנה ב־20%, נסחרות בה 331 חברות בשווי כולל של 54 מיליארד דולר, מכפיל מגזר הכימיקלים עומד על 5.9 בלבד ו"בזק" האיראנית מתכוננת להנפקה. הצצה נדירה
בשלוש השנים מאז נבחר מחמוד אחמדינג'אד לנשיא איראן, הוא מיצב את מדינתו כ"ילד הרע" של הקהילה הבינלאומית. אין יום שחולף מבלי שאיראן ותוכניתה הגרעינית אינן מוזכרות בתקשורת העולמית ובכל כינוס פוליטי עולמי משמעותי. מדי פעם בפעם מצליח אחמדינג'אד לגנוב את הכותרות העולמיות עם אמירות לא דיפלומטיות חריגות, המכוונות, בדרך כלל, כנגד ישראל, ארה"ב והמערב.
מעבר לעימות המתמשך עם הקהילה הבינלאומית הולכים וגוברים באחרונה הקולות בתוך איראן המבקרים את שלטונו של הנשיא. הביקורת עוסקת בחוסר תבונתו ובהתבטאויותיו בתחום הגרעין, אולם בעיקר מושמעת על רקע כישלונו החרוץ בתחום הכלכלי.
הנשיא של פשוטי העם
אחמדינג'אד נבחר לנשיאות בקולותיהם של פשוטי העם שהאמינו להבטחותיו טרם הבחירות. אותם איראנים קשי יום שמו את מבטחם במי שהיה ראש עיריית טהראן וציפו לעתיד כלכלי מבטיח יותר. אולם, שלוש שנים מאז נבחר ומצב המוני בוחריו בכי רע. אמנם ברמת המקרו המשק מגלה שיעורי צמיחה בריאים, יותר מ־6% משנת 2007, אולם האינפלציה, המוגדרת על ידי כמה חברי פרלמנט כ"רוצחת ההמונים" של החברה האיראנית, מרקיעה שחקים ומגיעה לכ־20% בשנה.
עם הגידול האדיר בהכנסות החליט אחמדינג'אד, כחלק מהאידיאולוגיה שלו, לפעול למען האינטרס העממי לממש תוכנית סובסידיות ממשלתית רחבת היקף למוצרים בסיסיים כמו סוכר, חיטה וגז בישול. הסובסידיות הביאו לעליית האינפלציה ולא סייעו ליצירת מקומות תעסוקה חדשים. האינפלציה המהירה החריפה את בעיית העוני באיראן. אמנם אין נתונים רשמיים על מספרם של העניים באיראן, אולם הערכות זהירות של גורמים המקורבים לממשלה מדברות על שיעור שבין 15% ל־20% מכלל האוכלוסייה המונה כ־70 מיליון נפש. סביר כי בפועל שיעורי העוני גבוהים הרבה יותר, בייחוד לאור האינפלציה הגואה.
בעיית האבטלה החריפה מאז עלה אחמדינג'אד לשלטון. הצעירים מתוסכלים בכל יום שעובר. שיעור האבטלה עומד על כ־%20. בהתחשב בגידול האוכלוסין המהיר ובגילה הצעיר של האוכלוסייה האיראנית, צריך המשק האיראני לייצר מינימום של 900 אלף מקומות תעסוקה בשנה. בפועל זה לא קורה.
לבעיות הכרוניות הללו ניתן להוסיף עוד תסכול קטן המשבש לאיראני הפשוט את חיי היומיום. אף שאיראן היא מפיקת הנפט הרביעית בגודלה בעולם, המדינה סובלת ממחסור במוצרים מזוקקים. ולכן, הנהגים מקבלים הקצבה מוגבלת למילוי בנזין בכל חודש.
"מניות צדק"
לזכותו של אחמדינג'אד יש לציין כי הוא מנסה לממש את הבטחותיו לעניים. דוגמה לכך היא תוכנית "מניות הצדק" שגיבש. תוכנית זו כוללת העברת בעלות של מניות חברות ממשלתיות המיועדות להפרטה לפשוטי העם ולנתמכים. הממשלה קבעה עדיפות בחלוקת מניות הצדק כשבשלב הראשון זכו למניות ותיקי המלחמה כנגד עיראק וכל אותם אלה הנתמכים על ידי "קרן הצדקה ע"ש אימאם חומייני". בשלב הבא אמורה להתרחב חלוקת מניות הצדק לתושבי האזורים הכפריים. עד לסוף 2006 חילקה המדינה מניות צדק לכ־4.5 מיליון מעוטי הכנסה. האחזקות הכוללות של אותם מעוטי הכנסה בחברות המיועדות להפרטה הגיעו לכ־2.5 מיליארד דולר באמצעות אותן מניות צדק. אחזקות אלה באמצעות מניות הצדק צפויות לגדול בעתיד.
תוכנית מניות הצדק משתלבת בשאיפת הממשלה האיראנית לעודד אחזקת מניות על ידי הציבור. עד לחלוקת המניות הללו רק מספר זעום של איראנים, כ־300 אלף מכלל האוכלוסייה, החזיקו במניות. נתון זה הוא הנמוך ביותר בקרב המדינות עם תוצר מקומי גולמי דומה לזה של איראן.
נוסף על כל תחלואי המשק, העימות עם הקהילה הבינלאומית על רקע הסירוב להקפיא את העשרת האורניום תורם את חלקו למשבר הכלכלי באיראן. הדוברים הרשמיים בטהראן גורסים כי השפעת הסנקציות שאומצו על ידי מועצת הביטחון שולית. בפועל, יותר ויותר מדינות חוששות לסחור עם איראן ובנקים זרים נמנעים מלעבוד מול איראן. אין ספק כי ההכנסות האדירות מהנפט מקזזות את אפקט הסנקציות. בשנים האחרונות הגיעו רזרבות המט"ח של איראן לכ־70 מיליארד דולר, אולם כישלונו של אחמדינג'אד נעוץ בעובדה שהעושר הזה אינו מחלחל לכל שכבות האוכלוסייה.
למרות הניסיון של המשטר לשדר "עסקים כרגיל", ניתן להבחין כי הסנקציות עושות את שלהן ופוגעות בצמיחה האיראנית גם אם כרגע תהליך זה אטי ולא משמעותי. לדוגמה, בשנה הפרסית האחרונה, שהסתיימה ב־21 מרץ 2008, הגיעה צמיחת המשק האיראני לכ־6%. שנה קודם לכן הגיעה הצמיחה ל־6.2%, ואילו לפני שנתיים הצמיחה הסתכמה בכ־7.5%. בשלב זה, איראן מצליחה לקיים את סחר החוץ שלה בזכות המרכז המסחרי של דובאי השכנה. לא פלא שקהילת האיראנים בדובאי עולה משנה לשנה.
איראן, ששולטת על כ־10% מעתודות הנפט העולמיות ושמרבצי הגז הטבעי שלה שניים רק לאלה של רוסיה, היתה יכולה להיות סיפור הצלחה כלכלי אדיר. אבל המשק האיראני נמצא במדרון מאז המהפכה החומייניסטית ב־1979. בשנת 1977 ההכנסה לנפש באיראן היתה זהה לזו של ספרד. אז תפוקת הנפט של איראן, תחת המשטר החילוני של השאה, עמדה על כ־6 מיליון חביות נפט ביום. 30 שנה אחרי וההכנסה לנפש באיראן התכווצה לכשליש מהנתון של 1977. תפוקת הנפט כיום מגיעה לכשני שלישים ביחס לנתון של 1977. בסוף 2007 עמד התוצר המקומי לנפש באיראן על כ־3,600 דולר בעוד הנתון המקביל בספרד נע סביב 30 אלף דולר.
משק ברפורמה
המשק האיראני נמצא בתהליך של רפורמה ממשק ריכוזי הנשלט על ידי המדינה למשק משוחרר יותר. כיום, הכלכלה האיראנית נשענת על הכנסות הנפט: 80%–90% מהיצוא האיראני מבוססים על יצוא הנפט וכ־50% מתקציב המדינה מבוססים על הכנסות הנפט והגז הטבעי. בשנים האחרונות הוגברו באיראן ניסיונות גיוון הפעילות במשק, דבר שכולל פיתוח ענפי תעשייה שונים. במהלך השנה האיראנית החולפת הסתכם יצוא המגזר הלא נפטי ב־21.3 מיליארד דולר, עלייה של כ־17% לעומת השנה שקדמה לה. יעדי היצוא העיקריים של הסחורות האיראניות היו איחוד האמירויות, עיראק, סין, יפן והודו.
מאז שנת 2000 נקטה איראן שורה של צעדים כדי לעודד את המגזר הפרטי, למשוך השקעות זרות ולייעל את המגזר הפיננסי, שנשלט עד אז כמעט לחלוטין על ידי המדינה. ניצני שינוי במגזר הפיננסי החלו לצוץ עם תחילת פעילותם של הבנקים הפרטיים הראשונים. חוקי ההשקעה הזרה בבורסה של טהראן שופרו אף הם רק לפני שנתיים, אולם במידה רבה העימות עם המערב והמאמץ האמריקאי לבודד את משטרו של אחמדינג'אד טרפו את הקלפים האיראניים בתחום זה.
בשלב זה, המשקיעים הזרים "יושבים על הגדר" וממתינים להתפתחויות. מי שכן מוכן להשקיע בנדיבות באיראן הוא נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, ידידו הקרוב של אחמדינג'אד. עד סוף שנת 2008 צפויים להיחנך באיראן כ־30 פרויקטים תעשייתיים במימון ונצואלה. עם כל הכבוד לצ'אבס, באיראן קיוו לזרם משקיעים גדול יותר, בייחוד מצד מדינות אירופה.
מהשאה ועד חומייני
ראשיתה של הבורסה האיראנית היא בשנות השלושים של המאה הקודמת. באותה תקופה, כדי לבחון את הדרכים להגברת תהליך התיעוש במדינה, ביצע הבנק הגדול במדינה מחקר היתכנות להקמת בורסת מניות. המחקר הושלם ב־1936, אולם מלחמת העולם השנייה ואירועים פוליטיים וכלכליים אחרים עיכבו את פתיחתה של הבורסה בעוד שלושה עשורים.
ב־1967 אושרר "חוק שוק המניות" על ידי הפרלמנט האיראני ובאפריל 1968 נפתחה הבורסה של טהראן. בתחילה רק איגרות חוב ממשלתיות ומספר מצומצם של מניות בנקים פרטיים וחברות תעשייה גדולות נסחרו בבורסה. במהלך שנות השבעים, ובייחוד לאחר העלייה במחירי הנפט ב־1974, חלה עלייה דרמטית בהיקפי הסחר. באותן שנים גם תהליכים כלכליים כמו העברת אחזקות לעובדים בחברות ממשלתיות ובחברות פרטיות משפחתיות הגבירו את הפעילות בשוק המניות האיראני. בשנים 1977–1978 הערך השנתי של המניות שנסחרו בבורסה של איראן הסתכם בכ־268 מיליון דולר. ב־1979, רגע לפני הגעת חומייני לשלטון, נסחרו בבורסה האיראנית מניותיהן של 105 חברות, רובן בתחום התעשייה, ששוויין הכולל הגיע לכ־3 מיליארד דולר.
המהפכה האסלאמית ב־1979 עיקרה מתוכן את פעילות הבורסה. משטרו של חומייני השתלט על הכלכלה והפחית את הצורך בהון פרטי. כל הבנקים הפרטיים הולאמו וכך גם חברות ועסקים שהיו קשורים לתומכי המשטר החילוני. מספר המניות הנסחרות בבורסה ירד עד מהרה ל־56. העברת החוק האוסר רווחי ריבית ב־1983 בהתאם למסורת האיסלאמית הביאה בעצם לאיסור הסחר באיגרות חוב נושאות ריבית.
השינוי הגיע ב־1989, אז החל משטר האייתולות לעודד את פעילות המגזר הפרטי, בין השאר כדי לסייע בשיקום המשק אחרי המלחמה עם עיראק. המדינה החלה לשחרר מעט מרסן המדיניות המרקסיסטית־אסלאמית והחלה להציע חברות להפרטה. באמצע שנות התשעים כבר נסחרו מניותיהן של כ־220 חברות ושוויין הכולל נאמד בכ־18 מיליארד דולר. כעשר שנים מאוחר יותר, כלומר ב־2005, עלה מספר המניות ל־400 ושווי השוק הסתכם בכ־46 מיליארד דולר, שהיוו קרוב ל־20% מהתמ"ג האיראני.
"מועצת שוק המניות של טהראן" היא הסמכות העליונה של הבורסה. חברי המועצה מגיעים בעיקר משורות הפקידות הממשלתית. מי שעומד בראש המועצה הוא נגיד הבנק המרכזי של איראן. גופים נוספים הפועלים תחת מועצת השוק הם ועדת הבוררות וארגון הברוקרים. הסחר בבורסה מתנהל בימים שבת עד רביעי בין השעות 09:00 ו־12:30.
הוראות ניתן להזרים לברוקרים החל משעה 08:30. הסחר עצמו יכול להתבצע רק בקומת הסחר של הבורסה הממוקמת בשדרות חאפז שבבירת איראן. בקומת הסחר ישנה נישה מיוחדת המצוידת במחשבים ובמסכי ענק המיועדת למשקיעים המעוניינים לעקוב אחר הסחר מקרוב. משקיע המעוניין לסחור במניות יכול לעשות זאת רק באמצעות פתיחת חשבון אצל אחד הברוקרים המורשים. נכון להיום, יש קרוב ל־90 ברוקרים מורשים בשוק ההון של טהראן. עמלות הסחר כוללות 0.5% המשולמות בכל עסקה הן על ידי הקונה והן על ידי המוכר. שני הצדדים משלשלים לקופת הבורסה גם "תשלום פיתוח" בשיעור של 0.25% מכל עסקה. נוסף על כך המוכר משלם
0.5% כמס.
קריצה למשקיעים זרים
ב־2006 שונה החוק כך שהתאפשרה לראשונה השקעה זרה בבורסה של טהראן. הפרוצדורה למשקיע זר אינה פשוטה, ונראה כי זהו אחד הגורמים המונעים השקעה זרה משמעותית. מבחינה פרוצדורלית, המשקיע הזר צריך למלא טופס בקשה ולהגישו לעיון "הארגון האיראני להשקעה, לכלכלה ולסיוע טכני". אם הבקשה מתקבלת, המשקיע הזר מקבל אישור להשקעה כשהוא חתום על ידי משרד הכלכלה האיראני. החוק קובע כי הטיפול בכל בקשה של משקיע זר לקבלת היתר השקעה לא יעלה על 45 יום מרגע הגשת כל המסמכים הרלבנטיים.
הצעד הבא של המשקיע הזר יהיה לפתוח חשבון בנק מט"ח מיוחד באחד מסניפי הבנקים האיראניים. לאחר פתיחת החשבון צריך המשקיע הזר להגיש בקשה לקבלת "קוד סחר" מהבורסה האיראנית, כשהוא מצרף מכתב רשמי מהבנק המאשר את פתיחת החשבון המיוחד. לאחר מכן על המשקיע לבחור ברוקר לפתוח אצלו חשבון. רק לאחר מכן יכול המשקיע הזר להתחיל להזרים הוראות קנייה או מכירה. לפי החוק האיראני, ההוראות לברוקר חייבות להיות מוגשות בכתב באמצעות טופס מיוחד שמנפיקה הבורסה. המשקיע הזר חייב לחתום על כל הוראה כזו באופן אישי. כמו כן, החוק האיראני מאפשר לסחור רק במניות מקומיות. חברות זרות אינן יכולות לרשום את מניותיהן לסחר בבורסה של איראן. לחוק קיימות שתי מגבלות על ההשקעה הזרה: תקרה של עד 10% אחזקה זרה נדרשת בחברה נתונה, ומשקיע זר אינו יכול למשוך השקעותיו או רווחיו בשלוש השנים הראשונות לפעילותו בבורסה.
אפריל - עונת השיא
בכל שנה בחודש מרץ לקראת ראש השנה הפרסית והחגים שבעקבותיה חלה ירידה בהיקפי הסחר בבורסה האיראנית. מגמה זו נמשכת בדרך כלל עד אמצע אפריל, אז משקיעים וסוחרים חוזרים לפעילות רגילה. לפיכך, אפריל הוא בעל חשיבות למשקיעים רבים מאחר שזהו החודש הראשון של השנה הפיננסית עבור 80% מהחברות הרשומות בבורסה האיראנית.
במרץ השנה רשמה הבורסה של טהראן עלייה מתונה למרות היקפי סחר נמוכים. הבחירות לפרלמנט ואישור סבב נוסף של סנקציות במועצת הביטחון במהלך החודש לא פגעו בביטחון המשקיעים, וזאת מכיוון שהיו אלה אירועים צפויים מבחינת המשקיעים שאת השפעתם על הסחר עשו כבר בחודשים הקודמים.
בחודש אפריל הבורסה האיראנית קפאה על שמריה ונתוני הסחר היו נמוכים במיוחד. חלק מההסבר נעוץ במדיניותה הלא ברורה של הממשלה כלפי מספר מגזרים. כך, למשל, היעדר החלטה בנושא מדיניות התמחיר של תשומות שונות כמו פלדה יצרו אי־בהירות בקרב המשקיעים. לפיכך, חברות הפלדה הנסחרות בבורסה החלו לספוג ירידות חדות בשעריהן מתחילת השנה.
מ־1990, ביצועי הבורסה מחושבים על פי מדד TEPIX, המשקלל את נתוני כל המניות הנסחרות. במהלך חודש מאי רשם המדד עלייה של כ־6.6% בהשוואה לחודש אפריל ונסגר על 10,745 נקודות. נכון לסוף השבוע השלישי של יוני, המדד המשיך לעלות ונסגר ברמה של 11,568 נקודות. מאז תחילת השנה רשמה איראן, בניגוד לשוקי המניות במערב, עלייה של כ־20%.
החל מ־17 במאי השנה נקבעו שתי קטגוריות עיקריות למניות בבורסה של איראן: השוק הראשון והשוק השני. הראשון מפוצל לשני תתי־שוק - העיקרי והמשני. השוק השני מפוצל לשוק הראשון ולשוק המניות הזמניות. סיווג המניות נקבע על פי נזילות החברות, המידע וסיכוני השקיפות של כל חברה וחברה. בסיווג החדש נשמטו 96 מניות שעד כה נסחרו בקטגוריה של "מניות זמניות ובלתי רשמיות".
לאור זאת, נכון למאי 2008 הוצעו 331 מניות לסחר בבורסה של טהראן. מניות אלה מחולקות ל־30 מגזרים כלכליים, כשהבולטים שבהם:
- מוצרי מינרלים - 55 חברות
- פרמצבטיקה - 53 חברות
- מוצרי מזון ומשקאות - 36 חברות
- מכוניות ותחבורה - 30 חברות
- מתכות בסיסיות - 26 חברות
בסוף מאי 2008 הסתכם שווי החברות בשוק ב־54.7 מיליארד דולר, עלייה של 9% בהשוואה לשווי השוק בסוף אפריל. מגזר המתכות הבסיסיות הוא המוביל מבחינת שווי החברות עם כ־15.5 מיליארד דולר. מגזרים בולטים נוספים מבחינת שוויים הם הכימיקלים, כריית המתכות והמינרלים הלא מתכתיים.
המניה הבולטת בבורסה של איראן היא של חברת הפלדה מבארכה אספאהן שסך כל שווייה הוא כ־13% משווי שוק המניות האיראני. בסך הכל, עשר המניות הגדולות בבורסה של איראן חולשות על כ־50% משוויו הכולל של השוק.
הדרך עוד רחוקה
נראה כי שווי השוק יעלה בחודשים בקרובים. הסיבה העיקרית לכך היא רישומה למסחר של מניית "הבזק" האיראנית - חברת התקשורת הלאומית של איראן. נוסף על כך, בתקופה הקרובה צפויה הפרטת כ־15 חברות פטרוכימיות באמצעות הבורסה, דבר שאמור להגביר את העניין בשוק. בחודש האחרון הונפקו שלוש חברות: חברת המלט הכורדיסטנית, ובתי הזיקוק באספאהן ובטבריז. אולם עד כה המניות עדיין לא נסחרות.
חרף העלייה הצפויה, ביצועי הבורסה באיראן חלשים והשוק אינו משמש לפיתוח התעשייה המקומית ואינו ממלא תפקיד משמעותי בגיוס הון סיכון לצורכי ייזום. הבורסה האיראנית אינה שקופה דייה, ולמעשה הבורסה היא זרוע ממשלתית. המועצה המנהלת את הבורסה נשלטת על ידי אנשי הממשל. יתרה מכך, כ־80% מערך השוק מוחזקים ישירות או בעקיפין על ידי המדינה או סוכנויות סמי־ממשלתיות. כמו כן, הבורסה האיראנית קטנה יחסית. עם זאת, הפוטנציאל לצמיחה הוא אדיר.
באיראן רשומות כ־700 אלף חברות, אולם רק כ־300 מהן רשומות בבורסה. ללא הנושא הפוליטי המעיק על המשק האיראני, הרי שהתרכזות איראנית בנושאים כלכליים היתה יכולה למצב את איראן כמעצמה אזורית ולהיטיב עם 70 מיליון האיראנים.
הכותבים הם ד"ר גיל פיילר, מייסד ומנכ"ל, ודורון פסקין, ראש אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים. החברה עוסקת בייעוץ כלכלי, עסקי ופיננסי על מדינות המזרח התיכון.
