נשיכת העכביש

המשבר שפקד את כלכלת ארצות הברית שזכה לכינוי משבר הסאב־פריים נבדל ממשברים קודמים בכך שהנפגע העיקרי היה הסקטור הפיננסי. ההידרדרות החלה במחצית השנייה של 2007, וברבעון הרביעי כבר דיווחו החברות על תוצאות חלשות שנבעו בעיקר ממחיקות שווי של נכסים הקשורים לשוק המשכנתאות.

בבסיס המשבר עמדו התחרות הגוברת בין הבנקים ובתי ההשקעות ורצונם להציג תשואה גבוהה על ההון. כך נולדו מכשירים פיננסיים נגזרים וממונפים שהתגלו בחודשים האחרונים כמסוכנים והרסניים לדו"חות הכספיים.

הפרשה הידועה ביותר בהקשר זה היא נפילת בנק ההשקעות בר סטרנס ומכירתו לג'יי.פי מורגן צ'ייס תמורת 10 דולרים למניה. התערבות הבנק המרכזי של ארה"ב אותתה על מחויבותו להצלת הכלכלה וסימנה את תחילת סופה של הבהלה בשוק.

אין ספק כי סקטור הפיננסים האמריקאי ספג מפלה קשה. די להביט בתשואות שהשיגו מניות הסקטור בשנה האחרונה כדי להבין את חומרת הפגיעה שספגו. כך, למשל, מניות מריל לינץ' וסיטי גרופ ירדו כל אחת ב־40% ויותר; מניית מורגן סטנלי ירדה ביותר מ־20%.

האם שיא המשבר מאחורינו? דעות האנליסטים חלוקות. מי שמאמין כי זה הזמן להשקיע בסקטור הפיננסי יכול לעשות זאת, למשל, בעזרת ETF (קרן נאמנות המתנהגת כמו תעודת סל הנצמדת למדד הייחוס).

ה־ETF הסחירה ביותר בסקטור הפיננסים היא XLF המכונה "ספיידר", ונועדה להשיג תשואה מקבילה לזו של מדד ה־Financial Select Sector.

מדד זה מורכב מחברות פיננסיות — כמו בנקים, בתי השקעות, חברות ביטוח וכד' — שנסחרות ב־S&P 500. אפשר למצוא בו שמות כמו סיטיגרופ, בנק אוף אמריקה ו־AIG.

המדד הושק בשנת 1998 על ידי בורסת AMEX בארה"ב בערך של 250 נקודות. שווי השוק של החברות הנסחרות בו מסתכם בכ־1.98 טריליון דולר. נקודת השיא של המדד היתה במאי 2007 — אז הוא עמד על 379 נקודות; נקודת השפל היתה במרץ 2008 — אז ירד המדד ל־224 נקודות. מתחילת השנה נפל המדד ב־15%, וכיום הוא עומד על כ־246 נקודות.

נכתב על ידי מבט תעודות סל מכלל פיננסים. אין לראות במאמר משום ייעוץ פיננסי