כבר לא שמאטעס: הבגדים המשומשים יוצאים מהארון ועושים קופה
שוק בגדי היד שנייה הכניס בשנה החולפת 24 מיליארד דולר בארה"ב. האחראים לביקושים הגוברים הם בני דור ה־Z והמילניאלס, המקפידים על ערכי הקיימות ורוחשים חיבה לבגדים מיוחדים, גישה נוחה ומחיר משתלם. צפי ההכנסות צפוי לגבור בעשור הקרוב על זה של רשתות האופנה - וזו כבר סיבה לדאגה עבור זארה ו־H&M
"כשהארון שלך מפוצץ כמו טיימס סקוור, זה הזמן להפוך את ניקיונות האביב למכירות אביב", מכריזה פרסומת שמופיעה באחד מקרונות הרכבת התחתית במנהטן ולצדה כרזות עם המלצות כמו "מכור את הבגדים של האקסית שלך" או "הפסיקי להשתמש בתנור שלך בתור ארון נעליים". על השלטים חתומה פושמארק (poshmark.com), אחת מזירות המסחר המקוונות האמריקאיות הפופולריות לבגדי יד שנייה.
- תחתונים משומשים של מדונה הוצאו למכירה פומבית - בית המשפט אסר את המכירה
- אלטע זאכן: אתרים שיעזרו לכם להיפטר מחפצים
- יד שנייה מענקית רשת: כולם מגלים את המוצרים המשומשים
הקפיצה שעשו הבגדים המשומשים לשלטי חוצות בלוקיישן הנחשק בעולם מעידה על הכוח הכלכלי הגדול של קטגורייה שנחשבה בעבר זניחה. בשנה שעברה גלגל שוק בגדי היד שנייה האמריקאי 24 מיליארד דולר, כאשר על פי תחזית של חברת המחקר גלובל דאטה, ב־2028 יכניס הענף 64 מיליארד דולר. מדובר בצמיחה מהירה פי עשרה מזו שצפויה ברשתות אופנה כמו זארה או H&M, המתאפיינות בייצור המוני של בגדים זולים באיכות נמוכה - שוק הצפוי לצמוח ל־44 מיליארד דולר ב־2028 לעומת 35 מיליארד דולר ב־2018.
בעשור האחרון שוק בגדי היד שנייה האמריקאי שינה את פניו וכבר רחוק מלהיות ערימות של בגדים שצריך לנבור בהן בתקווה למציאות. חברות כמו, פושמארק ו־thredUP מפעילות מודל של רכישת בגדים משומשים ומכירתם לצד שלישי, והכל באופן מקוון.
"התחלתי את העסק כי הארון של היה מלא בחולצות שלא לבשתי וזה היה לא נוח לנסות למכור אותן ב־eBay", אמר מייסד ומנכ"ל thredUP ג'יימס ריינהארט בראיון שהעניק לפני שנתיים ל־CNBC. "היתה חייבת להיות דרך פשוטה יותר", הסביר. הסטארט־אפ שהחל את דרכו ב־2009 גייס עד כה יותר מ־131 מיליון דולר בשישה סבבי גיוס. ל־81 מיליון דולר מתוכם אחראי בנק ההשקעות גולדמן זאקס. לאור הצלחתה, thredUP פועלת כעת בשיתופי פעולה עם שירותי הדואר הממשלתיים ועם חברת השילוח פדקס.
סרינה וויליאמס בפנים
את המתחרה פושמרק ייסד מאניש צ'נדרה ב־2011. בפברואר השנה הודיעה הטניסאית והיזמת סרינה וויליאמס שתצטרף לדירקטוריון החברה, וכי לקוחות פושמארק מוזמנים לרכוש באתר את הקימונו שלבשה באליפות צרפת הפתוחה ואת השמלה שעטתה בהופעה של ברונו מארס. בתחילת החודש הכריזה פושמרק כי היא נערכת להנפקה ציבורית ראשונית (IPO) כבר בסתיו הקרוב. אם לשפוט על פי סוזן קאנון - שבשנה שעברה היתה למשתמשת הראשונה של פושמרק שהרוויחה מיליון דולר מפעילותה באתר - הפוטנציאל גבוה.
סרינה ויליאמס צילום: בלומברג
"הכלכלה השיתופית ממריאה", אמר בשנה שעברה צ'נדרה ל"ביזנס אינסיידר". "הסטיגמה על בגדים משומשים נעלמה". ואכן, על פי נתונים שפרסמה thredUP בחודש שעבר, נרשמת נכונות גוברת של נשים לרכוש בגדי יד שנייה. לדבריהם, בשנה שעברה העידו 64% מהנשים שנסקרו כי רכשו בעבר בגדי יד שנייה או שהן פתוחות לרעיון, זאת בהשוואה ל־52% ו־45% מהנשים ב־2017 ו־2016 בהתאמה.
המודלים העסקיים של thredUP ופושמארק שונים זה מזה. הראשונה מציעה לכל מי שמעונין להיפטר מבגדים ואקססוריז להזמין לביתו שקית איסוף (Clean Out Kits), למלא אותה בכל הפריטים המיותרים ולהשאיר אותה על מפתן הדלת. לאחר האיסוף החברה ממיינת את הפריטים שמגיעים בשקים לשלושה סוגים על פי ייעודם: למיחזור, לתרומה ולמכירה.
את תמחור הפריטים עושה החברה, והיא מעבירה חלק מהסכום שקבעה למי ששלח את הבגדים באופן מיידי (כלומר עוד לפני שנמכרו). את התמורה הכספית עבור יתר הבגדים מקבלים שולחיהם רק לאחר שנמכרו בהצלחה לבעליהם החדשים.
שקיות עמוסות בגדים
המודל של פושמארק פוסח על שקיות עמוסות בגדים ואנשים שממיינים את תכולתם. במקום זה המוכרים מצלמים בסמארטפון את הפריטים מהם מעוניינים להיפטר ומעלים ישירות לאזור האישי שלהם באתר פושמארק, שמכונה "הארון שלי". יתר משתמשי הפלטפורמה יכולים לרכוש את הפריטים המוצעים באמצעות פנייה ישירה למוכר, כאשר המשלוח נעשה על חשבון פושמארק. החברה גובה עמלה של 2.95 דולר על כל פריט שנמכר דרך האתר שלה תמורת 15 דולר ומטה, או 20% ממכירות יקרות יותר.
חנות יד שנייה צילום: שאטרסטוק
שתי החברות מציגות אתרים מוקפדים ומזמינים. צילומי הפריטים לא נופלים באיכותם מאלה המוצגים, למשל, באסוס. הגולשים יכולים לחפש את מבוקשם לפי סוג הפריט: נעליים, חולצות או תיקים, לפי מחירם או לפי המותג. בצורה הזו יכול כל לקוח למצוא בקלות את מבוקשו מבין אלפי הפריטים המועלים לפלטפורמות בכל יום.
"ביחס לכל שוק הביגוד, הצמיחה של יד שנייה היא פנומנלית", אמר ניל סאנדרס, אנליסט של גלובל דאטה, בראיון שהעניק בחודש שעבר ל־CNBC. "מפני שענף זה מתאים באופן מיוחד להעדפות צרכנים כמו גיוון, מחיר משתלם וקיימות, אנחנו צופים כי צמיחה זו תימשך".
על פי אותה התחזית, את הצמיחה יובילו בני דור ה־Z (ילידי אמצע שנות התשעים עד שנת 2009 לערך). על פי נתוני המחקר, 37% מבני הדור צפויים לרכוש בגדי יד שנייה ב־2019 לעומת 26% שבחרו ללבוש משומש ב־2017. באותה השנה רכשו 21% מהמילניאלס בגדים יד שנייה, לעומת 16% מקרב דור ה־X ו־16% מדור הבייבי בומרס.
מילה של מארי קונדו
על פי מאמר שפרסם הפורום הכלכלי העולמי, התפתחות שוק בגדי יד שנייה אונליין התאפשרה הודות להתפתחויות טכנולוגיות שהביאו איתן זירות מסחר מקוונות כמו eBay ו־Etsy. הקלות והזמינות שבהן ניתן למכור ולקנות פריטים הפכה את העניין לממכר לחלק מהלקוחות, שלא ממהרים לוותר על הנוחות המתאפשרת ברכישת מאוויי לבם, גם מבלי לעזוב את הפיג'מה והספה.
גורם נוסף הוא המודעוּת המתגברת להשפעות הצריכה על הסביבה, כפי שקורה גם בתחומים כמו מזון ותחבורה. על פי נתוני ועדת הכלכלה האירופית של האו"ם (UNECE), חומרי הגלם של תעשיית האופנה מנצלים כמות נרחבת של משאבים ומותירים רמות גבוהות של זיהום. התעשייה הזאת אחראית לייצור 20% מהשפכים העולמיים ו־10% מפליטות הפחמן בעולם - יותר מכל הפליטות של הטיסות הבינלאומיות והשילוח הימי גם יחד.
הנהירה אחר בגדים יד שנייה מונעת גם מהצהרות תמיכה פומביות של אושיות סדר וניקיון, שמבטיחות שסדר בבית שקול לסדר בנשמה. threadUP דיווחה על עלייה של 80% בביקוש לשקיות האיסוף שלה בין ינואר למרץ השנה. זאת, לטענתם, לאחר שנטפליקס החלה בשידורי הסדרה החדשה בכיכובה של מארי קונדו - מחברת רב־המכר "סוד הקסם היפני".
מארי קונדו צילום: נטפליקס
הרשתות לא חלק מהחגיגה
מי שמעכירות את השמחה במסיבת החלפת הבגדים ההמונית הזו הן יצרניות האופנה המהירה כמו זארה ו־H&M, שגם כך נושכות שפתיים לנוכח מתקפת האונליין של קמעונאיות ביגוד מקוונות כמו אסוס ושכמותה.
על פי מחקר שפרסמה thredUP, תכולת ארון הבגדים הממוצע תשתנה עד 2028 לטובת בגדי יד שנייה (13% מתכולת הארון ב־2028, לעומת 6% ב־2018), וקמעונאיות מוזלות כמו TJ Maxx (תחזית של 18% מהבגדים ב־2028 ביחס ל־15% מהפריטים בארון בשנה שעברה). עם זאת חוזה threadUP כי היקף הפריטים מרשתות במחירים נוחים כמו גאפ ו־J.Crew יצטמצם מ־20% ב־2018 ל־14% בלבד עשר שנים מאוחר יותר.
על פי נתוני חברת השירותים הפיננסיים מודי'ס אנליטיקס, 9.3% מהחללים בקניונים בארה"ב עמדו ריקים ללא שוכרים, נכון לסוף החודש שעבר. עשירית יותר מאשר הנתון המקביל שנה קודם לכן, והגבוה ביותר זה שמונה שנים.
עד כה דיווחו קמעונאיות אמריקאיות כמו ויקטוריה'ס סיקרטס, גאפ ופיילס שוסורס על כוונותיהן לסגור השנה 5,480 סניפים של חנויות פיזיות. זהו מספר דומה לאלה שסיימו את פעילותן בכל השנה שעברה - 5,730 חנויות. למרות הנתונים הקודרים, אנליסטים מתחום הנדל"ן שומרים על אופטימיות. "אנחנו לא חושבים שהקמעונאות הפיזית הולכת להיעלם", אמר יו"ר ומנכ"ל סוכנות הנדל"ן סטרטוס פרופרטיס בו ארמסטרונג ל"פייננשל טיימס", "אבל היא תשנה את פניה".
נימן מרקוס מצטרפת לטרנד היד שנייה
ובתוך כך רשת בתי הכלבו היוקרתית נימן מרקוס הודיעה החודש כי תרכוש נתח מיעוט בפאשנפייל (Fashionphile), אתר למכירת תיקים ואקססוריז יד שנייה של מעצבים, סכום ההשקעה לא נמסר. כך דיווח "הוול סטריט ג'ורנל".
"מכירות יד שנייה הן נקודת המפגש של הרבה טרנדים", אמר אוליבר צ'ן, אנליסט בכיר ב־Cowen. "יש דור חדש שמעניינים אותו קיימות ומיחזור. אבל יותר מהכל, צרכנים פשוט אוהבים מציאות". לדברי צ'ן, פרטי יד שנייה נמכרים בהנחה של 30%־90% ממחירם הקמעונאי של פריטים חדשים דומים.
שוק היד שנייה האמריקאי למוצרי יוקרה גלגל 6 מיליארד דולר ב־2018, לפי חברת הייעוץ Bain & Co. זו לא הפעם הראשונה שבה נימן מרקוס מנסה לזכות בנתח מהשוק שצובר פופולריות. ב־2016 הסתיים שיתוף פעולה דומה עם אתר The RealReal, שנה בלבד לאחר שהושק, זאת בין היתר בעקבות אי־שביעות הרצון שהביעו במותג היוקרה שאנל. "אנחנו במקום אחר מהמקום שבו היינו לפני שלוש שנים", אמר מנכ"ל נימן מרקוס ג'פרוי ואן רמדונק. "תעשיית היד שנייה צמחה במהירות, וכעת הלקוחות שלנו הרבה יותר פתוחים לרעיון". על פי המודל שעליו הוסכם עם פאשנפייל, לקוחות שימכרו את מוצריהם יקבלו תשלום במקום. המוצרים יימסרו בחללים שתקים רשת בתי הכלבו בשטחיה ויימכרו באתר האינטרנט של פאשנפייל. כעת נבחנים כמה מודלים שיעודדו לקוחות לבזבז את הכסף שקיבלו על הפריטים המשומשים בבית הכלבו.
טרנד היד השנייה נמצא בישראל רק בתחילתו
בעוד בשאר העולם שוק היד השנייה פורח, ישראל עדיין מפגרת מאחור. אמנם חנויות וינטג' ויד שנייה יש בארץ בשפע, חלקן ותיקות כמו אדרת והיה היה התל־אביביות וחלקן חדשות יותר כמו Seekers, שפתחה הדוגמנית והשחקנית מיקי ממון במתחם גן החשמל, ויש אפילו רשת של חנויות יד שנייה בשם דנדשה.
גם יוזמות אינטרנטיות בתחום קיימות, כמו Mine ו־Da Klozet, אך ניכר כי אלו לא מצליחות לבלוט בשטח כמו אתרים מצליחים בארה"ב ובאירופה. "הלקוחות שלי הן בנות 60-20", מספרת ממון. "חלק אספניות של בגדי וינטג', חלק מגיעות ממניעים סביבתיים ובשביל חלק זו פשוט דרך להשיג בגדי מעצבים במחיר נוח יותר".
מיקי ממון צילום: מיכאל קרמר להוציא מותגי יוקרה שנמכרים במחירים גבוהים גם כשהם משומשים וישנים, ישנם לא מעט חסמים שבהם נתקלים יזמים בבואם להקים אתרי סחר לבגדי יד שנייה לבגדי רשתות, בהם עלות ההקמה, העיצוב והתחזוקה השוטפת. "חשבתי על הקמת אתר, אבל אני מרגישה שלא כולם עוד מבינים את המשמעות של יד שנייה ווינטג'. עוד אין פה תרבות כזו. זה לאט לאט קורה דרך הלקוחות שנכנסות לחנות ומקבלות ממש חוויה שהן יכולות ללמוד ממנה. בחו"ל מעריכים את זה הרבה יותר", מסכמת ממון.
ועד שיקום אתר מרכזי בתחום צומחת בישראל תרבות של מסיבות החלפה, שאליהן מגיעים אנשים שמאסו בבגדיהם ומעוניינים להחליף אותם עם אחרים ללא עלות. זירה חמה נוספת היא המרקטפלייס של פייסבוק שמאפשרת לכל אחד לפרסם את מוצרי היד שנייה שלו, מנעליים ובגדים ועד אופניים, ולתאם את העסקה עם המוכר.
