בכירה בסוני: "אולי נקנה ערוץ טלוויזיה או חברת הפקות בישראל"
אנדריאה וונג, נשיאת חטיבת ההפקות הבינלאומית בזרוע הטלוויזיה של סוני, חתומה על להיטים כמו "הרווק" ו"אקסטרים מייקאובר", מסבירה ל"כלכליסט" למה הטלוויזיה עדיין לא מתה, איך מוכרים פורמט אמריקאי לעולם הערבי ומה הופך את הסדרות הישראליות לכל כך אטרקטיביות
"תוכנית טלוויזיה טובה היא כזו שנוגעת בנקודות רגישות אצל הצופים ומצליחה לעורר בהם רגשות. יש תחושות ורגשות אוניברסליים. כולנו יודעים איך זה להתאהב או להיזרק", כך מסבירה את הסוד לפורמט טלוויזיוני מוצלח אנדריאה וונג, נשיאת חטיבת ההפקות הבינלאומית בזרוע הטלוויזיה של סוני.
וונג הגיעה לישראל בחודש שעבר לרגל כנס של תחרות האמי הבינלאומית שארגנה חברת ההפקות דורי מדיה. לכנס, שנערך לראשונה בארץ, הגיעו 150 מבכירי תעשיית הטלוויזיה העולמית שנחשפו להתפתחויות בתחומי המדיה והטכנולוגיה בארץ. בשנים קודמות נערך הכנס בהונג קונג, בריו, בבייג'ינג ובמקסיקו סיטי.
וונג עצמה מחזיקה בתפקיד מרתק: היא מנהלת 18 חברות הפקה ברחבי העולם בבעלות סוני, ומאז שקיבלה את התפקיד, לפני שנתיים וחצי, היא מבלה לא מעט בדרכים. כך דילגה וונג לאחרונה מביירות, שבה הסתיימה הפקת העונה השנייה של "דה וויס" הלבנונית, דרך קולומביה שבה הפיקה גרסה דוברת ספרדית ל"שובר שורות", אל לונדון, שבה תצולם "הכתר", סדרה העוסקת במערכת היחסים בין המלכה אליזבת לראשי הממשלות שכיהנו תחתיה.
"כדי להפיק גרסה מקומית מוצלחת לפורמט מוכר, אתה צריך להבין את התרבות שלה ואת הטעם המקומי", אומרת וונג בראיון ל"כלכליסט". "יש תוכניות כמו "דה וויס", שבהן דרושים מעט מאוד שינויים, ויש תוכניות שבהן צריכים לערוך שינויים מהותיים יותר. למשל ברוסיה, כשעבדנו על הגרסה המקומית של 'כולם אוהבים את ריימונד', היינו צריכים לשנות את התסריט מכיוון שאף אחד שם לא גר בבית פרטי אחד ליד השני. לכן בגרסה הרוסית ריימונד וההורים שלו גרים דירה ליד דירה בבניין משותף ויש להם מרפסת משותפת, כך שהם יכולים להיכנס ישר, בלי לדפוק".
יוצא לך להסתובב המון בעולם. אילו תוכניות מחפשים ערוצי הברודקאסט?
"בכל מדינה מחפשים משהו אחר. באמריקה הלטינית אנחנו מפיקים סדרות של 80–60 פרקים שנראות יותר כמו דרמה אמריקאית מאשר כמו טלנובלה. בצרפת משתגעים על שעשועונים ובמצרים הצלחנו עם הגרסה הערבית ל'בטי המכוערת'".
"אחרי MIT יכולתי להתמודד עם כל בעיה"
וונג נמצאת כעת בצומת מרכזי מאוד במוקד קבלת ההחלטות של הטלוויזיה המסחרית בעולם, אבל הדרך שעשתה לשם היתה משונה למדי. במקור למדה וונג הנדסת חשמל ב־MIT ועבדה כסוחרת אופציות, בנקאית השקעות ואנליסטית. לאחר תואר שני במינהל עסקים בסטנפורד היא הגיעה לתחום הטלוויזיה, תחילה לתפקיד בעל אופי מחקרי בחדשות ABC, אחר כך כעוזרת לנשיא הרשת ובהמשך כסגנית נשיא בכירה.
"גדלתי בסיליקון ואלי והייתי טובה מאוד במתמטיקה, אז כולם אמרו לי שכדאי שאלך ללמוד הנדסה", מסבירה וונג את הבחירה האקדמית. "היתרון הוא שהתרגילים שנתנו לנו לפתור ב־MIT היו כל כך מייאשים שיצאתי משם עם תחושה שאוכל להתמודד עם כל בעיה".
במסגרת התפקיד האחרון שלה
ב־ABC, שאותו מילאה בתחילת העשור הקודם, היתה וונג חתומה על פיתוח כמה מהפורמטים המצליחים ביותר בטלוויזיה האמריקאית, כמו תוכנית השידוכים הפופולרית "הרווק", שבארה"ב כבר זכתה להגיע לעונה ה־18 שלה.
"המפיק של התוכנית הגיע אלי למשרד והציג פורמט שבמרכזו רווק אחד ו־25 רווקות, כשבכל שבוע הוא נותן ורד לחלק מהבחורות שנשארות בבית, ובסוף מציע לאחת מהן נישואים", נזכרת וונג. "אחרי שתי דקות אמרתי לו שנלך על זה, אבל שצריך להוסיף את כל השלבים שמתרחשים בדרך כלל לאורך תהליך חיזור, כמו הרגע שבו מציגים את בן או בת הזוג לפני החברים או הפגישה הראשונה עם ההורים אחד של השני".
כמה שנים אחרי "הרווק", פיתחה וונג פורמט מצליח נוסף ב־ABC של תוכנית השיפוצים זוכת האמי "אקסטרים מייקאובר", שגרסאות מקומיות שלה הופקו באיטליה, בסרביה ובישראל.
"באותה תקופה, לערוץ הכבלים TLC היתה תוכנית עיצוב בתים מצליחה מאוד שהביסה ברייטינג את כל הערוצים המרכזיים", מספרת וונג. "חשבתי שחייב להיות פורמט בתחום שיפוץ הבתים שיתאים לשידור בפריים טיים של ערוץ מרכזי כמו ABC. עד אותו רגע, תוכניות כאלו היו נחלתם של ערוצי הכבלים או שודרו רק בשעות היום. בסוף לקח לנו תשעה חודשים למצוא את הפורמט המתאים, ועם אנדמול יצרנו את התוכנית.
"לא ציפינו לזה, אבל החלק הכי חזק בתוכנית הפך להיות התגובה של המשתתפים שהבית שלהם שופץ", ממשיכה וונג. "מחיאות הכפיים והתמיכה שהם קיבלו מהקהילה מסביב היו הרגע הכי משמעותי. אף אחד לא האמין באותו זמן שאתה יכול ליצור טלוויזיה חיובית ועדיין לזכות לרייטינג גבוה".
לדברי וונג, הסיכון הגדול ביותר שהיא לקחה על עצמה ב־ABC היה דווקא כשהחליטה לקנות את הפורמט הבריטי של "רוקדים עם כוכבים", החלטה שהתגלתה בדיעבד כמוצלחת מאוד.
"אף אחד חוץ ממני לא חשב שהתוכנית הזאת תעבוד", היא נזכרת. "החשש הגדול ביותר היה שגברים לא יצפו בתוכנית על ריקודים, אבל מצד שני זו היתה תוכנית כל כך יפה ואסתטית מבחינה ויזואלית, שאני חשבתי מיד שאין סיכוי שהיא תהיה בינונית. הייתי בטוחה שאו שהתוכנית תצליח מאוד, או שהיא תיכשל בגדול, ושבכל מקרה אנחנו חייבים לנסות את זה. למזלנו, ממש ברגע האחרון ליהקנו לעונה הראשונה של התוכנית את המתאגרף איוונדר הוליפילד. כשהוא הופיע בתוכנית, גברים הרשו לעצמם לצפות בה".
"בעולם שמים יותר לב לטלוויזיה מישראל"
התפקיד שממלאת וונג בסוני, שבמסגרתו היא אחראית על פיתוח והפצה של פורמטים בינלאומיים ברחבי העולם, משקף מגמה רווחת בעולם הטלוויזיה שהופך לפתוח יותר בשנים האחרונות. אם בעבר היה מקובל שרוב הפורמטים הטלוויזיוניים המצליחים מגיעים משלוש מדינות בלבד - ארה"ב, בריטניה והולנד - היום גם לשעשועון מוזיקלי מטורקיה או מיפן יש סיכוי להימכר לשידור בעולם. וונג מסמנת את ישראל ואת מדינות סקנדינביה כמדינות העולות בשוק הטלוויזיה הגלובלי.
"היתרון של הסקנדינבים הוא שהם אוהבים לנסות רעיונות חדשים והערוצים שם מוכנים לקחת סיכונים", אומרת וונג. "את היצירתיות הישראלית אני עדיין לא יודעת להסביר, אבל ככל שתוכניות כמו 'בטיפול', 'הומלנד' ו'הכוכב הבא' מצליחות בעולם, יותר אנשים שמים אליכם לב. ממה שאני רואה, החברות הישראליות הפועלות בשוק הטלוויזיה גם מאוד טובות בלצאת החוצה, לפגוש אנשים ולמכור את הסחורה שלהן".
לפני כמה חודשים חברת ההפקות הבינלאומית אנדמול קנתה אחוזים באחד הערוצים הגדולים בישראל. יש סיכוי שבקרוב נראה את סוני קונה כאן ערוץ או חברת הפקות?
"הכל אפשרי. אני מאוד שמחה על מערכת היחסים שיש לנו היום עם דורי מדיה, שהתפתחה דרך שותפות בערוץ טלוויזיה באינדונזיה, ואנחנו מנהלים משא ומתן רציני מאוד על העמקת הקשר, הן בנוגע לערוצים קיימים והן בנוגע להפקות משותפות. האמת היא שזה רק הביקור הראשון שלי בישראל, אז אני עדיין חוקרת ובודקת".
וונג מסתכלת על הטלוויזיה בעולם בצורה רוחבית. לדבריה, מה שיכול להפוך תוכנית ללהיט טלוויזיוני הוא רגשות. "כשאני קוראת תסריט אני שואלת באיזה רגש התוכנית נוגעת ומה הסיבה שלה להתקיים", היא אומרת. "לסדרה חייבת להיות סיבה להתקיים. אחרת היא לא תהיה שם".
מה היה לדעתך השינוי המשמעותי ביותר שהתרחש בטלוויזיה העולמית בשנים האחרונות?
"לכניסה של נטפליקס ואמזון לתחום של קניית תוכן מקורי היתה השפעה אדירה על השוק. שתי החברות מזרימות הרבה כסף לשוק, והן הפכו אותו לענף בריא יותר. זה לא רק הכמות שהן קונות, אלא העובדה שהן נותנות הרבה מאוד חופש ליוצרים, בדומה למה שקורה בערוצים כמו HBO. החופש היצירתי גורם לשחקנים ולכותבים הטובים ביותר בקולנוע לעבור לטלוויזיה. בנוסף, כל שירותי ה־VOD שמאפשרים לצפות ברצף בעונות קודמות מביאים לעלייה בצפייה בטלוויזיה".
ההצלחה של שירותי וידיאו לפי דרישה כמו נטפליקס מסמלת את מותם של הערוצים המסורתיים?
"אני לא חושבת. ברור שהעולם עובר ליותר צפייה לפי דרישה, אבל הערוצים הליניאריים עדיין מספקים אפשרות לגלות תכנים חדשים. לדברים לוקח תמיד יותר זמן להיעלם משנדמה בתחילה. בארה"ב ובבריטניה תעשיית הערוצים עדיין בריאה מאוד. השפעה נוספת של צפייה נדחית היא שתוכניות בשידור חי הופכות ליותר משמעותיות, כי אלו בדיוק הדברים שאתה חייב לצפות בהם עכשיו".
לדברי וונג, הערוצים המסורתיים אמנם שורדים, אך במקרים רבים ההצלחה שלהם נקבעת דווקא ברשתות החברתיות. "בסתיו שעבר שידרנו ב־ITV הבריטית שעשועון אימה מטורף שבו כלבים רודפים אחרי המשתתפים. הוא שודר בפעם הראשונה לפני חג ההלואין, והצליח לא רע. אז נוצר ברשת באזז סביב הסדרה, ו־ITV החליטו לקנות עונה שלמה שלה".
