סגור
הראל ויזל פוקס
בעל השליטה בפוקס הראל ויזל. אין סיבה להתרשם מהעלייה בעלות השכר הממוצעת לעובד ברשת (דימה טליאנסקי)

עלות שכרו של הראל ויזל: פי 112 מהעובדת הממוצעת בפוקס

פוקס מעסיקה 11.8 אלף עובדים, מרביתן נשים שמקבלות שכר מינימום. לעומתן עלות שכרו של ויזל הגיעה ל־9.5 מיליון שקל ב־2023. אצל המתחרה קסטרו סיים המנכ"ל את 2023 עם פער של פי 22.8 בלבד מהעובדת הממוצעת

כאשר בוחנים את אימפריית הריטייל של הראל ויזל, בעל השליטה ומנכ"ל קבוצת פוקס, אי אפשר שלא להתפעל ממסע ההצלחה העסקי שהחל בחנות אופנה קטנה ב־1992 והסתיים בחברת קמעונאות האופנה הגדולה והמשמעותית בישראל, שנסחרת לפי שווי של 4.5 מיליארד שקל, והצליחה לרכז תחת כנפיה מותגים בינלאומיים החל מאמריקן איגל ועד נייקי ופליינג טייגר. אבל בעוד ויזל הוביל את מסע ההצלחה ויצירת הערך של פוקס, המהלך לא היה מצליח ללא שותפות של עשרות אלפי עובדים על רצפת המכירה. עד כמה העובדים האלה קיבלו נתח מההצלחה? עד כמה הם היו שותפים בכסף הרב שנוצר מתוך פעילותה?
בחינת דו"חות פוקס ל־2023 מגלים כי בשנה זו עלות שכרו של ויזל היתה גבוהה פי 112.5 לעומת עלות השכר הממוצעת בחברה. מדובר אמנם על ירידה קלה לעומת פער של פי 118.6 ב־2022, אך אין כאן בשורה של ממש או שינוי מהותי באופן חלוקת העושר בממלכת ויזל. כאשר משווים את הפערים של פוקס למתחרה קסטרו, מגלים כי פערי שכר תלת ספרתיים אינם גזירת גורל. מנכ"ל קסטרו ב־2023, רון רוטר, בנם של המייסדים גבי ואתי רוטר, נהנה באותה שנה משכר בעלות של 2.3 מיליון שקל - שמציב אותו בפער של פי 22.8 מעלות השכר הממוצעת בארגון. אז נכון שהמשקיעים של ויזל רוו נחת גדולה יותר מהמשקיעים של משפחת רוטר בקסטרו - אך הפער בין פערי השכר בשני הארגונים עצום.
ב־2023 עמדה עלות שכרו של ויזל על 9.5 מיליון שקל, עלייה של 9.4% לעומת עלות שכרו ב־2022. עלות שכרו של ויזל עברה את עלות שכרם המצרפית של כל בני משפחת רוטר בקסטרו: אתי, גבי ורון קיבלו שכר בעלות מצרפית של 6 מיליון שקל ב־2023, כאשר מתוך סכום זה 1.9 מיליון שקל הם עלות השכירות שהחברה משלמת לגבי ואתי רוטר על סניפי החברה בדיזנגוף סנטר ורחוב אלנבי.
מנגד, עלות השכר הממוצעת לעובד בפוקס עלתה. ניתן להסביר את עליית השכר הממוצע לעובד בשני תהליכים: הראשון, עליית שכר המינימום במהלך 2023. עליית שכר המינימום מחייבת את המעסיקים לשלם יותר, לא מתוך נדיבות, אלא מתוך רצון לשמור על החוק. התהליך השני, ירידת מצבת העובדים של פוקס. נכון לסוף 2023, העסיקה פוקס 11.8 אלף עובדות ועובדים, ירידה של 2.5% לעומת מצבת העובדים של החברה בסוף 2022.
הירידה במצבת העובדים נבעה ממהלכי התייעלות של החברה וצמצום שעות עבודה. באופן אבסורדי, דווקא כאשר החברה מצטמצמת, הדבר משפיע לחיוב על חישוב השכר הממוצע. כאשר בודקים את השכר הממוצע, אנו סוכמים את כל הוצאות השכר לאורך השנה, ומחלקים במספר העובדים נכון לסוף השנה. במקרה של פוקס, סביר מאוד להניח כי עלויות השכר כוללות משכורות של עובדים שלא שרדו עד לסוף השנה. במקרה כזה, נוצרת עלייה מלאכותית בשכר הממוצע לעובד, שלא באמת משקפת שינוי לטובה במצב עובדי השטח של פוקס.
הדו"חות הכספיים של פוקס מגלים כי הרוב המכריע מתוך 11.8 אלף עובדי הקבוצה הם עובדי החנויות השונות שהרשת מפעילה. כמו כן, מציינת החברה בדו"ח הכספי כי חלק משמעותי מעובדי הקבוצה משתכרים שכר מינימום או שכר הגבוה במעט משכר המינימום. כאן כבר ניתן ללמוד על אופן חלוקת העושר בחברה - שכן העסקה בשכר מינימום מציגה מחויבות מינימלית לתגמול העובדים.
לשם השוואה, קסטרו לא מתייחסת בדו"חות הכספיים למספר העובדים שמשתכרים שכר מינימום, אך כן מציינת כי רוב העובדים ממצבת העובדים שלה (3,835 נכון לסוף 2023) מועסקים במשרה חלקית בחנויות. כמו כן מציינת החברה כי העלייה הצפויה של 1.69 שקלים בשכר המינימום השעתי שתיכנס לתוקף באפריל 2024, תגדיל את ההוצאות של החברה ב־1.5 מיליון שקל בשנה. מדו"חות פוקס עולה עוד כי כאשר פוקס מעניקה אופציות או מניות חסומות, שהן דרך נפלאה לקשור בין תגמול העובדים לבין יכולות החברה לבנות עושר, היא עושה זאת בדרגים הבכירים בלבד. עובדי שכר המינימום של פוקס יכולים רק לחלום על אופציות, מניות חסומות, או מנגנוני תגמול אחרים של שיתוף ברווחים.
בנוסף לדו"ח הכספי, פוקס מפרסמת באופן וולונטרי גם דו"ח אחריות תאגידית. כאשר חברה מפרסמת דו"ח אחריות תאגידית, היא אמורה למדוד בפרמטרים כמותיים את השפעתה על כל הקהלים שבאים עמה במגע (כמו למשל, העובדות והעובדים). לכן מפתיע לגלות כי דו"ח האחריות התאגידית של פוקס לא עוסק כלל בשכר העובדים, והאם הוא מאפשר להם קיום בכבוד. הדו"ח כן מוסיף מידע חדש ומעניין על אוכלוסיית העובדים של הקבוצה - כמו למשל שמדובר למעשה בעובדות. 88% מעובדי החנויות של קבוצת פוקס הן עובדות. כמו כן מגלה הדו"ח כי שיעור הנשים מבין משרות ההנהלה (בהן התגמול גבוה יותר) יורד ל־45%. כלומר, נשים שותפות יותר לחלק הלא מתגמל של האימפריה.
מצד שני, בהשוואה לחברות האחרות בת"א 125, פוקס דווקא מצטיינת בשילוב נשים בהנהלה. בדיקת "כלכליסט" שפורסמה לפני כמה שבועות גילתה כי שיעור הנשים מבין המנהלים המוגדרים נושאי משרה בכירה עמד בפוקס על 38.5%, שיעור גבוה משמעותית מהממוצע של מדד ת"א 125, שעמד על 25% נשים בהנהלה הבכירה. אלא שבדירקטוריון פוקס מכהנת אישה אחת בלבד (המהווה 16.7% מהאנשים בדירקטוריון). זאת, לעומת נתון ממוצע של 30.2% נשים בממוצע בחברות של ת"א 125. נתון חיובי מרכזי נוסף לגבי פוקס שלא ניתן להתעלם ממנו הוא שיעור קידום העובדים מתוך הקבוצה. דו"ח האחריות התאגידית של פוקס מגלה כי 93% מהנהלת הביניים וההנהלה הבכירה צמחו בתוך הקבוצה. זה נתון נפלא שמעיד על אפשרויות קידום טובות - למי שמתקדם. אבל מרבית העובדים בקבוצה עדיין נמצאים בתחתית הפירמידה, שם השכר אינו מזהיר. פוקס (וגם קסטרו) מסתמכות אם כן על כמות גדולה של עובדות במשרה חלקית כדי לתפעל את החנויות. משרה חלקית יכולה להיות דבר מצוין כאשר העובדת מעוניינת בכך (למשל אם היא בתקופת לימודים). אבל אם כל מה שיש לחברות אלה להציע לכלכלה הישראלית זה אוסף של משרות חלקיות שקשה לייצר מהן שכר גבוה - מה תרומתן לכלכלה הישראלית?
הדו"חות לא מגלים לנו מה תנאי ההעסקה של פועלי הייצור שמועסקים ע"י קבלני משנה בעיקר בסין ובנגלדש, להן יצא שם רע במיוחד בכל הקשור לשכר העובדים ושמירה על זכויותיהם
במחקר שפירסם ה־OECD על מבנה שוק העבודה בספטמבר 2022, התייחסו החוקרים למשרות חלקיות כמנגנון שעלול להעמיק פערים כלכליים בחברה. בנוסף, אמרו החוקרים, ברוב מדינות הארגון מרבית המשרות החלקיות מאויישות על ידי נשים (בדומה לחברות האופנה הישראליות). במקרה כזה מעלים החוקרים חשש כי משרות אלה מקדמות פערים מגדריים ולא מסייעים בסגירת פערי ההכנסה בין גברים לנשים.
כמו כן, כשאנו מדברים על פוקס חשוב מאוד לזכור כי מה שאנחנו רואים כ"תחתית הפירמידה" בדו"חות הכספיים אינו תחתית הפירמידה האמיתית. הדו"חות הכספיים לא מגלים לנו מה תנאי ההעסקה של פועלי הייצור שמייצרים את המוצרים שנמכרים בחנויות. פועלים אלה מועסקים באמצעות קבלני משנה במדינות מזרח אסיה, בעיקר סין ובנגלדש. המשותף לשתי המדינות הללו הוא שם רע במיוחד בכל הקשור לשכר העובדים, שמירה על זכויות אדם בסיסיות ובטיחות העובדים. תעשיית הטקסטיל של בנגלדש "מפורסמת" במיוחד כמקום מאוד לא בטוח ומאוד נצלני. עד כמה משקיעה פוקס בפיקוח על אותם קבלני משנה? האם היא מבצעת ביקורות מטעמה או נעזרת בארגוני פיקוח בינלאומיים? אין על כך תשובה בדו"חות הכספיים, בדו"ח האחריות התאגידית, וגם לא כששאלנו ישירות את החברה.