המאבק במערכת המשפט
מבצע חיסול כללי
כדי לנצח בבחירות, כדי למלט את עצמו מההליכים המתנהלים והצפויים, אין לבנימין נתניהו בעיה להקריב את כל מערכת המשפט, לרסק את אמון הציבור בה, להציגה כ"דיפ־סטייט" שכל מטרתו להסיר ממשלת ימין מכהונתה. השבוע הוא עשה זאת פעמיים, בנאומו בכנסת ובאמצעות דובר הליכוד. במקביל תלויות בבג"ץ עתירות דרמטיות לגורלה של ההפיכה המשטרית — אלה שנוגעות לפיטורי איתמר בן גביר, לחוק ההשתמטות, להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לסגירת גלי צה"ל — שמספקות עוד סיבות לחסל את מערכת המשפט. כשהוא ישלים את החיסול, נתניהו יתנער לא רק ממשפטו אלא גם מהאפשרות שייחקר על קטאר ו"הבילד" ושיעמוד בפני ועדת החקירה על 7 באוקטובר. וכשהוא ישלים את החיסול, ממשלתו תוכל לעשות מה שהיא רוצה, בלי שום ביקורת מהיועמ"שית או מבית המשפט.
אבל מערכת המשפט, עצמאותה, יציבותה והאמון בה אינם עוד חזית במאבק בין רשויות השלטון. המערכת והאמון בה הם תנאי הכרחי לקיומה של חברה אנושית מתפקדת. הם הכתובת להכריע בסכסוכים בין אדם לחברו, בין אדם לקונצרנים הכלכליים שעושקים אותו, בין אדם לשלטון. ובישראל הם חשובים במיוחד, הם הדבק שאמור להחזיק את רקמת השבטים המתפוררת. בלעדיהם אין דמוקרטיה, יש כאוס, וספק אם תהיה ישראל. כשהחיסול יושלם, נישאר רק עם השליט. זו תמונת הניצחון המוחלט שאליה מכוון נתניהו. את זה צריך לעצור. // משה גורלי
מסמכי אפשטיין
מאפיה של גדולי עולם
לא אנשי עולם תחתון, לא מבריחי סמים, אפילו לא חבורת כדורגלנים שטופת זימה. 3.5 מיליון "מסמכי אפשטיין" שפורסמו בסוף השבוע, יחד עם מאות האלפים שכבר יצאו לאור, חושפים במערומיה את הצמרת הגברית הכי גבוהה ועשירה ונערצת של העולם. נשיאים וראשי ממשלות ובני מלכים ודיפלומטים ופוליטיקאים בכירים ומנהלי חברות ענק וטייקוני הייטק ופרופסורים עטורי תהילה — כולם כולם פועלים ומופעלים כמו חיילים בארגון פשע אדיר, להוטים לרצות את הסנדק הגדול, מתחננים לחסדיו של הקאפו די טוטי אי קאפי שיזרוק גם להם איזו עצם עסיסית לנעוץ בה.
מאפיה גלובלית שלא פועלת מתחת לאדמה אלא מרחפת גבוה מעליה, מעלינו, אך כמו בכל מאפיה חבריה מכירים רק את מי שהם חייבים להכיר, ומשתמשים בז'רגון שלא יפליל אותם, ונוהגים לפי קודים קשוחים כדי לפנות בדחילו ורחימו אל המאפיונר הבכיר, המתוחכם והרקוב מכולם, פדופיל ששוכב על מיטתו באי מבודד או באחוזתו במנהטן ומושך כרצונו בכל קצות החוטים שמוליכים רק אליו — ורק הוא יודע, מתחת לחיוכו הכובש, מי מבקש להתפלפל שעתיים עם בחורה יהודייה בין שיעורי העברית, ומי מעדיף להתעמק עם ג'ינג'יות חכמות במיוחד, ומי ישמח לצפות מבעוד מועד בתמונות של המנקות שיגיעו לדירתו, ומי סולד משחורות במיטתו, בוודאי אם אינן בתולות.
ורק הוא יודע מה הם מסכימים לעשות בשביל זה, וכמה הם מוכנים לשקר בשביל זה, ואיך אין להם בעיה לסכן את כל מה שיש להם. בשביל ז... // אמיר זיו
הח"כים החרדים
למי הם דואגים?
חוק ההסדרים הגיע השבוע לכנסת, כולל רפורמת החלב שמוביל שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. החרדים מיהרו להבהיר שהתנגדו לרפורמה, ואפילו טרחו להגיע לישיבת ועדת הכנסת בנושא כדי להבהיר זאת. הנימוק שלהם הוא שכבר הוכח בעבר שיבוא לא מוריד מחירים, וזה טיעון מוכר בדיון, טיעון כלל־ישראלי. אבל רק חוצן יחשוב שזו הסיבה להתנגדות החרדית. ורק תמים יחשוב שהחרדים יתמכו ברפורמה שנועדה להוריד את יוקר המחיה. נכון, הפוליטיקה שלהם כולה סקטוריאלית, דואגת למגזר שלהם, והמגזר שלהם נאנק גם הוא תחת המחירים העולים. אבל יותר משלפוליטיקאים החרדים חשוב לדאוג לבייס, חשוב להם לנצח במשחקי הכוח בתוך הקואליציה. כך, ההתנגדות לרפורמה בחלב היא קלף פוליטי במאבקים שלהם מול סמוטריץ'. הם אומרים לא, פשוט כי זו רפורמה שלו. והם עוד ימצאו איך להשתמש בהתנגדות הזאת לטובתם.
ויש עוד סעיף בחוק ההסדרים שהחרדים מתנגדים לו בהתלהבות, וגם שם הם לא עושים זאת לשם שמים או לשם ציבור. הם פשוט לא מוכנים שיטילו מס רכוש על קרקעות פנויות. גם כאן, היה אפשר להניח שאולי הם יתמכו במס כזה, שנועד לשחרר קרקעות — הרי מצוקת הדיור אצלם חריפה במיוחד. וגם כאן אפשר לתהות על איזה אינטרס של המצביעים שלהם הם מגינים כשהם שומרים עליהם מהמס הזה. עד שנזכרים כמה קרקעות יש לחצרות, לאדמו"רים ולמקורביהם בעלי ההון. ולרצות אותם זה כבר אינטרס עליון. // שלמה טייטלבאום
עושק הסיעודיים
אל תקברו את החוק
בחוק ההסדרים המנופח שהגיע לכנסת השבוע היתה רפורמה חברתית אחת ויחידה — אז כמובן שהיא נשארה בחוץ.
מדובר ברפורמה להגבלת שכר הטרחה בתביעות סיעוד, כלומר כזו שמיועדת למנוע מעורכי דין וחברות למיצוי זכויות לעשוק אנשים במצב סיעודי שהם מייצגים בתביעות מול הביטוח הלאומי וחברות ביטוח. משרד האוצר, שיזם את המהלך, הסביר שקשישים ונזקקים אחרים שמבקשים להגיש תביעות ביטוח סיעודי מגלים שהם נדרשים לשלם לנציגיהם סכומי עתק — לעתים 60-40 אלף שקל על הגשת בקשות פשוטות. אבל הכוונה הטובה נפלה מסיבות פרוזאיות לגמרי — הקשר של הרפורמה לתקציב רופף למדי, כמו הקשר של סעיפים רבים אחרים בחוק ההסדרים, והיועצת המשפטית לכנסת הורתה לפצל את כל הסעיפים האלה מהחוק. ועדת הכנסת עשתה זאת. הבעיה היא שמה שמפוצל מחוק ההסדרים בדרך כלל נגמר לגמרי, והשנה זה יקרה בוודאות משום שנותר מעט מאוד זמן חקיקה עד פיזור הכנסת.
הרפורמה הזאת חשובה מכדי להיקבר כך. חיוני שוועדת העבודה והרווחה תעניק לחוק עדיפות גבוהה ותעשה כל מאמץ לקדם אותו, ולהפסיק את עושק הקשישים. כן, עוד לפני שהולכים לבחירות. // שחר אילן
דני אבדיה מחבר אותנו לכמיהות עתיקות ועמוקות
ההתרגשות בעקבות בחירתו של דני אבדיה למשחק אולסטאר של ה־NBA אחזה השבוע בלא מעט ישראלים, גם כאלה שאינם חובבי כדורסל גדולים. כן, זה רק משחק ראווה, אין לו חשיבות "אמיתית", אבל כאלה אנחנו, בני האדם, נאחזים בכל סיבה לשמחה, אוהבים גאווה — ונמשכים לכוכבים.
עוד בימי קדם הכוכבים, אלה שבשמים, תפסו מקום של כבוד בתרבויות השונות. חיפשנו בהם סימנים ומשמעויות, ראינו בהם המחשה ליופייה וכוחה של המערכת האלוהית, והפכנו אותם לסמל לנפלא ופלאי. מאז "דרך כוכב מיעקב" אנחנו משתמשים ב"דרך כוכבו" כדי לתאר את מי שמזדהר לעומת האחרים, בספורט, בקולנוע וכן הלאה. אנחנו עוקבים בעניין אחרי כוכבים נולדים, ואחרי כוכבים נופלים. הם נוצצים, ואנחנו נושאים אליהם עיניים, כאילו הם עדיין בשמים.
ואנחנו אוהבים כוכבים כי הם מזדהרים מעל כל השאר, מעל ההמון. בסופו של דבר, בני אדם, ואולי ישראלים במיוחד, אוהבים ללכת בתלם, או לפחות מצופים לעשות זאת. כשמישהו חורג ממנו, חולם בגדול ומצליח לבלוט, הוא מממש שאיפות כמוסות שלנו, והוא בוודאי מזכיר לנו שאפשר יותר טוב. שלא צריך להשלים עם הבינוניות הכללית, שאפשר ממש להצטיין. גם כשהכל שחור עד אפור, דני אבדיה באולסטאר מזכיר לנו שלפעמים אפשר לזהור. // דור סער־מן
