השתמטות החרדים
ניצחון הבחירה
המפלגות החרדיות לא מפסיקות לאיים בהפלת הממשלה אם לא יקודם "חוק אי־גיוס". אלא שאם בעבר החרדים סברו שהזמן עובד לטובתם ושכדאי לדחות ככל הניתן את החקיקה, הרי שכעת מחלחלת אצל נציגיהם ההבנה שהסיטואציה התהפכה. מדוע? בגלל הסנקציות שמשפיעות על תקציב המוסדות החרדיים - שהשפעתן ניכרת גם ובעיקר במקומות שבהם הן פוגשות את הפרט החרדי, כמו בסבסוד מעונות וביכולת לצאת לחו"ל. מעבר לכך, החרדים מתחילים להבין שהתקוה הנאיבית שהמלחמה תסתיים מהר ורוחות הביקורת ישקעו, רחוקה מלהתממש, ושכאב אי השיוויון לא ימהר לחלוף. בנסיבות האלה, הם מפנימים שהממשלה הבאה לא צפויה להיות נוחה יותר להעברת חוקי גיוס, ושקיים סיכון שהיא תנקוט בסנקציות חריפות יותר.
אבל הסיבה העמוקה ביותר שבגללה הזמן עובד לרעת הפוליטקאים החרדים דווקא נסתרת מעיניהם: מנגנון ההשתמטות החרדי היה מבוסס על כך שהחרדי לא צריך לשאול את עצמו מדוע הוא לא מתגייס, מכיוון שהשאלה הודחקה באמצעות טיעונים כלכליים ומערכתיים, דוגמת "הצבא לא צריך ולא רוצה חרדים". אלא שהפולמוס המתמשך בנושא מביא לכך שצעירים בעלי תודעה מוסרית מפותחת מהמגזר מתחילים כבר לשאול את עצמם מדוע באמת הם אינם מתגייסים. מבחינת הפוליטיקאים החרדים מדובר בסכנת נפשות. קוראים לה בחירה חופשית. // שלמה טייטלבאום
אוניברסיטת תל אביב
שהחילונים יתגמשו
סגנית נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' נטע זיו, עדכנה השבוע במייל כי "בשעה טובה ומוצלחת, לאחת המסעדות בקמפוס יש תעודת כשרות למהדרין". זיו היא האחראית לשוויון, מגדר וקהילה באוניברסיטה, ומסעדה כזו אכן מותאמת לצרכים של קהילת הסטודנטים החרדים (כ־180). ובסך הכל זה משמח שלכל אחד יש אפשרות למצוא מזון לפי אמונתו: חרדים, דתיים, צמחונים, טבעונים. רק מיעוט אחד לא זכה שתהיה לו מסעדה משלו באוניברסיטה: חילונים. ואם כעת קמה מסעדה כשרה למהדרין, אולי הגיע הזמן להקמתה של — תחזיקו חזק — מסעדה אחת לא כשרה כלל.
זה נשמע קטנוני (זו גם היתה תגובתו המיידית של דובר האוניברסיטה), אבל זה עניין מהותי. עשרות מסעדות ומזנונים פועלים בקמפוס, אבל אף לא אחד מהם מגיש מזון שאינו כשר. אומנם חילונים אוכלים גם כשר, אבל כשרות היא מגבלה שהם נוטלים על עצמם מכוחה של סולידריות חברתית או סתם מתוך הרגל שהתקבע כאן. לכן אם מתחשק להם סנדביץ' טעים של גבינה צהובה עם סלמי, הם יכולים לשוטט בכל הקמפוס ולא ימצאו. אם מתחשק להם קפה הפוך אחרי הנאגטס במקדונלד'ס, הם יצטרכו להחליף מסעדה. אם הם היו רוצים פרמז'ן אורגינלי, טעים באמת, שיפוזר מעל הפסטה, פירור הם לא יקבלו. בטח שלא שרימפס בסושי או בייקון מתחת לביצת עין, אבל גם לא סתם פיצה פפרוני. כי אין — ולא בקטע אירוני.
קרוב למחצית מהאוכלוסייה מגדירים עצמם כחילונים, אבל זה נתון מטעה. חילונים גמורים, שמבקשים להיות מנותקים מריטואלים, מגבלות או טקסים דתיים, הם מיעוט קטן שהולך ומאבד מכוחו. כמו כל מיעוט, הם צריכים להתעקש ולעמוד על זכויותיהם, כפי שהאוניברסיטה מקפידה על זכויותיהם (הקולינריות במקרה הזה) של מיעוטים אחרים. זו אינה התרסה ולא קטנוניות. הרצון לקיים את אורח חייך כסטודנט חילוני הוא דרישה לגיטימית מאין כמותה. הרי מסעדה לא כשרה באחד מבנייני הקמפוס לא תפגע באיש, כפי שמסעדה מהדרין אינה פוגעת באחרים.
בהערת אגב, כמנהלת המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח, פרופ' זיו ייצגה ב־1989 רקדנית בטן שדרשה שהרבנות לא תסיר כשרות ממסעדה רק כי היא רוקדת בה. בג"ץ "רסקין נגד המועצה הדתית ירושלים" היה אחד מפסקי הדין המכוננים במאבק נגד כפייה דתית, אך למרבה הצער גם הוא קרס מאז מול עוצמת הרבנות והפוליטיקאים החרדים. כך שזיו צריכה לדעת היטב שכשרות מוגברת לעולם לא נעצרת במסעדה אחת גלאט כושר בקמפוס, וששמירה על חופש מדת מחייבת לאפשר לאלה שרוצים בכך את האפשרות להיות באמת חופשיים ממנה. גם בקמפוס. // אמיר זיו
משפט נתניהו
רחמונעס בבקשה!
השבוע התקדמנו שלב במשפטו הפלילי של בנימין נתניהו. לאחר שהסתיימה חקירתו הראשית, החל להיחקר בידי פרקליטי שאר הצדדים. השיא צפוי בעוד כחודש — תחילת החקירה הנגדית. עד אז הוא ייחקר בידי פרקליטי הזוג אלוביץ' וארנון מוזס.
נתניהו נראה רע מאוד. מרוט ויגע כפי שלא נראה הרבה זמן. הוא סיפר שישן רק שעה וחצי בלילה ואפשר להבין מדוע. הרי מלבד מתיקי האלפים יש לו עוד צרות. הנשיא טראמפ מנהל את העניינים מול איראן, החות'ים וחמאס מעל ראשו, ובנוסף על כך, מאיים עליו מתווה וויטקופף שדורש ממנו להכריע בין שחרור החטופים להמשך הלחימה. ועל הדרך ביטל שלשום בג"ץ את המתווה שלו לבחירת נציב שירות המדינה.
והנה בין כל הקמים עליו — טראמפ וויטקופף, יצחק עמית ודפנה ברק־ארז, קרן האור היחידה שנשלחה אליו היתה של ראש ההרכב בתיקי האלפים רבקה פלדמן־פרידמן. רפ"פ חמלה על הנאשם השפוף וטרוט העיניים ונענתה לבקשתו לקצר משמעותית את יום החקירה. עמוק בליבו ראש הממשלה בוודאי תוהה מדוע טראמפ וויטקופף אינם מאמצים את אותה גישה מתחשבת ומלאת חמלה. // משה גורלי
כלכלת מקורבים
שיטת הרמזור 2
מירי רגב כבר עשתה צדק תחבורתי אחד, כשיצרה תוכנית שנראית יפה מבחוץ (חיילים משוחררים, תושבים בערים עניות ופנסיונרים ישלמו פחות בתחבורה הציבורית) אבל רקובה מבפנים (פילוח שמקנה את מירב ההטבות למצביעי הקואליציה), וכרוכה בייקור מחירי התחבורה הציבורית בעשרות אחוזים. השבוע היא המציאה צדק תחבורתי רקוב חדש, שלפיו קווי רכבת יבוטלו לטובת הסעת חוגגים להילולת מירון. לפי "צדק רגב", חייל שירצה להגיע מבאר שבע לתל אביב ברכבת יצטרך לחפש דרכים חלופיות, כי הרכבת שלו נסעה להדליק מדורה במירון, וגם תושבי כרמיאל התבשרו שתחנת הרכבת שלהם הולאמה לטובת החגיגות.
המוח נשרף מכעס כשהממשלה, שאיבדה מזמן כל מצפן מוסרי, מתעדפת הסעות למשתמטים מצה"ל על פני הסעת מילואימניקים שקיבלו צו 8. אבל זו טעות להסתכל על האירוע הזה באופן נקודתי, משום שהוא מהלך משלים לסדר העדיפויות של הממשלה. היא בוחנת עצירה של תוכנית ההטבות במחיר מטרה, שהיטיבה עם כלל הציבור, כדי לקדם הטבות לבניית שכונות חרדיות; היא מתעקשת על פטור מגיוס לחרדים ובמקביל מגייסת עוד אלפים בצווי 8; היא מחריגה מורות חרדיות מקיצוץ השכר הרוחבי. היא החליטה לרמוס את מי שבונה, נלחם ומכלכל את המדינה, ולקדם משתמטים ואת מי שתורם תרומה שלילית לכלכלה ולחברה. עיוותי התחבורה של ל"ג בעומר רק ממחישים את טירוף הדעת של נהגי הקטר של מדינת ישראל. // גולן פרידנפלד
כשהתברר שצריך מנהיג זר כדי להחזיר הביתה, פתאום כולנו חווינו ניכור
ההתרגשות והשמחה הגדולות על שובו מהשבי של עידן אלכסנדר היו נגועות גם בתחושה קשה: הוא הרי איתנו עכשיו רק כי יש לו דרכון זר. ה"זר" הזה הוא מה שהחזיר אותו הביתה.
זה מוזר, אבל כל דבר שנוגע בזר מוזר. זה חלק מהמהות. זר הוא הרי לא חלק מהקבוצה. זר הוא כל מי או מה שהוא ההפך ממוכר. אין לנו קשר עם זר, ואולי אפילו הוא נגדנו, או לפחות לא חולק איתנו אינטרסים. יש בו מראש משהו חשוד, ובמקרה של התייחסות יהודית, גם נחות — עבודה זרה מתארת דבר מה מתועב, גם בפי חילונים. לבני אדם יש לעתים תגובות קשות לכל מה שזר להם, ורוב בני האדם לא אוהבים להרגיש בעצמם זרות, מתקשים עם הניכור וחוסר השייכות.
ופתאום להיות זר זה מציל חיים. דרכון זר הוא לא רק כדור הרגעה שאומר שמתישהו נוכל לברוח מכאן, כשכבר יהיה ממש בלתי נסבל; דרכון זר הוא מה שיכול לשלוף אותנו מהגיהינום. הוא כבר סייע בשחרור של חטופים קודמים, אבל כעת הוא בולט יותר, כשברור ומוצהר שהממשלה אינה פועלת להחזרת אזרחיה מן השבי, שזו לא מטרה מרכזית שלה, ואילו מנהיג זר כן עושה זאת. את הניכור וחוסר השייכות שנלווים לכך חווינו השבוע כולנו. // דור סער־מן
