מה זה המקום שבו אתה חי?
"ב־2015 קניתי כאן דונם של אדמה פרטית והחלטתי לבנות מקום שמארח שביליסטים (אנשים שמטיילים בשביל ישראל), ללא עלות. במאי 2016 שתלתי את העצים הראשונים והתחלתי לבנות את הבית ממשטחי עץ ועצים שחטבתי ביער, באישור. ב־2019 עברתי לחיות פה. אני off-grid, כל החשמל סולארי והמים מהמעיין שמצאתי כאן (ונקרא על שמו)".
השביליסטים ישנים ממש לידך. זה לא מפריע?
"שביליסטים הם חבר'ה טובים, מכבדים את המקום, והם הולכים לישון מוקדם. חדר השינה שלי בפנים הבית, אז גם אם יש רעש אני לא שומע אותו. אבל במשך היום פונים אליי עם שאלות, וזה יכול להפריע לי לשנ"צ".
כל יום יש שנ"צ?
"כל יום, בסביבות 14:30, כ־40 דקות. בפרטים על מלאכי השביל באתר של החברה להגנת הטבע כתוב להגיע אליי בלי להתקשר, כדי לא להפריע לשנ"צ".
ואיך אתה ישן בלילה?
"תלוי בעונה. בקיץ יש כל הזמן תנועה של מטיילים, אז אני הולך לישון סביב 23:30 וקם ב־6:30, מסדר ומפנה את הפסולת. בחורף אין מה לעשות כאן בערב, קר, אין לאן לצאת ויש מעט מטיילים, אז אני די לבד. אני מדליק את הקמין, שם בו כמה תפוחי אדמה וב־18:00 אני כבר במיטה עם כובע גרב על הראש. ב־3:30, עוד לפני הזריחה, אני כבר מתעורר ביקיצה טבעית, זורק עוד בול עץ בקמין, מכין לעצמי ספל קפה גדול ויוצא לטייל בשמורה איזה 40 דקות. אני רגיל לקום בשעות האלו כבר מהילדות".
איזה ילד קם בשעות כאלה?
"הייתי ילד טבע. בגיל 7 בניתי לעצמי לול בחצר הבית שבו גדלתי ביבנאל. מאוד אהבתי את אחד התרנגולים, הוא היה החבר הכי טוב שלי. כל יום הייתי קם לפנות בוקר לפתוח את דלת הכלוב כדי להוציא אותו החוצה לשחק איתו. יש לי עשרה אחים, אני השלישי מלמעלה. גרנו בבית של שני חדרי שינה, ההורים בחדר אחד, הבנות בחדר השני, והבנים ישנו במה שנשאר. היינו נרדמים עם קלטות של סיפורים".
איך אתה נרדם היום? מה ההרגלים שלך?
"בערב אני אוכל רק ירקות עם קצת גבינה וזיתים ושותה כמה כוסות יין — בדרך כלל עם המטיילים או חברים, אבל גם אם אני לבדי. אחר כך אני אומר 'שמע ישראל' על הדרך למיטה, ואז נרדם. אם אני לא נרדם מיד אני מסתכל קצת בטלפון, בעיקר ב־Pinterest, מחפש בקתות עץ בטבע ואופנועי וינטג'".
אתה ישן טוב?
"לרוב אני ישן רצוף, אבל לפעמים אני מתעורר לשתות, כי מאוד יבש כאן. לפעמים בשבילים מסביב עוברים חבר'ה לא נעימים על רייזרים, והמנועים מייצרים רעש נורא, ולפעמים הדורבן או השועל מעירים אותי".
הדורבן או השועל?
"הדורבן מגיע בקיץ לאכול את הזיתים, וזה עושה רעש חזק. השועל עולה על הגג בלילות — אני לא יודע מה הוא עושה שם, אבל גם הוא מעיר אותי".
תמיד ישנת טוב?
"לפני כחמש שנים בת הזוג שלי מתה, ואז היו כמה חודשים שבקושי ישנתי. הכרנו פה, כשהיא עשתה את שביל ישראל. היא נרשמה ללמוד מוזיקה במצפה רמון, ובחודשיים שהיו לה עד תחילת הלימודים היא החליטה לעשות את השביל מהצפון עד למצפה. כשהיא הגיעה לכאן התפתח בינינו רומן, ובמקום להמשיך בשביל היא נשארה איתי את השבועות עד הלימודים. כשעברה למצפה היא היתה חוזרת לכאן בסופ"שים. יום שלישי אחד היא שלחה לי 'בוקר טוב' עם סלפי מהמיטה בדירת השותפים שלה, אני שלחתי לה חזרה ויצאתי לעבודה. רבע שעה אחרי זה קיבלתי הודעה מחבר מיבנאל, שלמד איתה בבית הספר: 'סאני, אל תשאל, גאיה נפלה מהמרפסת ולא הצליחו להחיות אותה'. היא גרה בקומה השלישית והמעקה של המרפסת התנתק כשהיא נשענה עליו. אחרי זה בכל פעם שהייתי נכנס למיטה כאילו חוויתי את הנפילה שלה, את החבטה, ולא יכולתי להירדם. מצאתי את עצמי יושב על הספה, מעשן, ופתאום עולה האור ולא ישנתי יותר מ־20 דקות. לא הייתי עייף, וכל הזמן הפה והשפתיים שלי היו יבשות, כמו צימוק".
יש חלום שאתה זוכר?
"בתחילת 2018, עוד לפני שעברתי מיבנאל לכאן, חלמתי שאני חופר ביד בחלקה כאן ומתחילים לצאת מים מהאדמה. התעוררתי באמצע הלילה, נכנסתי לאוטו ובאתי לפה. בחלום החלקה נראתה קצת שונה, אז לא יכולתי ממש לזהות את הנקודה שבה חפרתי, אבל היתה לי תחושה לגבי מקום מסוים והתחלתי לחפור שם. כל יום חפרתי קצת, כבר הכנתי שלט 'עין סאני', ובקיץ, כשהבור הגיע כבר לעומק 2.5 מטר, התחילו לצאת ממנו מים. הבאתי כלים יותר גדולים, שמתי צינור ואבנים, ומאז יש מעיין, והשביליסטים ואני שותים ממנו".
מה יש לך ליד המיטה?
"קרמים; ספר שאני אוהב לפתוח לפני השינה, על תורת הסיינג מיין, שמגלה את האישיות והגורל של אדם לפי הפנים שלו; יומן אישי ויומן עבודה. על הקיר יש הרבה מכתבי תודה משביליסטים שהתארחו פה".
