רואי, מה זה המקום הזה?
"זה חלק מאולפן ביתי שבניתי, ה־man cave שלי. בתקופה האחרונה אני נודד בין חדרי השינה של הבית, ולפעמים אני ישן גם פה".
למה?
"לפני כשנה התחיל תהליך פרידה מאשתי והייתי צריך להתמודד עם הכאוס שהפרידה הכניסה לחיי. אובדן השגרה גרם לי חרדה, ובלילות, כשאין הסחות דעת, החרדות צפו והובילו לנדודי שינה. מצאתי את עצמי ער בלילות, מחבק כריות במיטה שחלקנו 21 שנה. הזזתי את המיטה, צבעתי את הקיר מחדש, אבל זה לא באמת עזר. בלילות שבהם הילדים לא ישנו בבית מצאתי את עצמי בחדר של הבן הקטן, בן 12 — ישנתי שם יותר טוב בזכות האנרגיה הטובה והתמימה שיש בחדר ילדים. עכשיו אני קצת נווד בתוך הבית, ולפעמים מצליח לישון בחדר השינה הישן. לאט לאט התרגלתי לשגרה החדשה, והשינה השתפרה".
במקביל התמודדת עם הרבה מוות בשנה הזאת.
"כן. בדצמבר איבדתי את החבר הכי טוב שלי, גלעד ויטל, שהקים איתי את להקת שוטי הנבואה. חודשיים אחר כך גם אמא שלי נפטרה. זו שנה קשה מאוד, והשינה שילמה מחיר, אבל היום כשאני חושב על גלעד בעולם שכולו טוב זה דווקא מרגיע אותי. אני חווה אותו מחוץ לעולם הזה אומר לי: 'תישן טוב, הכל בסדר. אין מה לדאוג ואין מה למהר'".
עד השנה האחרונה ישנת טוב?
"לא, כי יש לי הפרעת שינה מוזרה. אני אוכל מעט מאוד במשך היום, ורק שעה־שעה וחצי אחרי שאני נרדם הגוף שלי נזכר שאני רעב, ואז אני מתעורר ופותח את הנייט־בר שלי על השיש במטבח. צריך שיהיו שם פחמימה — פסטה או אורז מלווה בפיתה או לחוח — וחלבון — בשר או גבינה. מה שיש במקרר. אחרי שאני אוכל אני נרגע ונרדם שוב. זה יכול לקרות כמה פעמים בלילה".
תמיד חיית ככה?
"מסוף שנות העשרה שלי. זה משפחתי — אומרים שסבא שלי היה מטגן חביתה מתוך שינה. אני תמיד מוצא את דרכי לאוכל באמצע הלילה, גם אם זה להסתנן למטבח בחדר אוכל סגור במלון".
מה אתה חולם?
"יש חלום טוב שנשאר איתי מהילדות בקיבוץ גבעת השלושה: אני בבריכה של הקיבוץ, לוקח נשימה וצולל לעומק, ובתוך המים הכחולים, הזוהרים, אני מרגיש שיש לי מפגש עם מין כוח עליון, עם אלוהים — אז לא ידעתי לתת לזה שם. בחלום הוא מדבר אליי בקול מרגיע, אומר שהכל בסדר".
איך ילד בקיבוץ מגיע לחלום על אלוהים?
"אין לי שום הסבר. גם היה לי קטע בילדות שהייתי מנסה לישון עם הפנים לירושלים ולא עם הגב אליה. והייתי מנסה לישון על הגב, כי מישהו אמר לי שמי שיש לו הרבה ביטחון ישן על הגב, עם הראש לשמים, ורציתי להוכיח לעצמי שיש לי ביטחון — אבל לא הייתי מצליח להירדם כך. עד היום אני לא יכול לישון על הגב. בתלמוד כתוב שהשינה דומה למוות, אבל ביחס נמוך של 1 ל־60 למוות עצמו. כשישנים לא ברור אם הנשמה בתוך הגוף, או עוזבת את הגוף, ולכן אנחנו הרבה פעמים מפחדים מלשחרר ולהירדם, כדי לא לאבד שליטה".
החלומות השפיעו על שירים שכתבת?
"קורה לי שאני מתעורר עם איזה גרוב בראש שבא לי מתוך שינה, אבל לרוב זה לא יגיע איתי לאולפן כי אני שוכח אותו. אם הייתי ממושמע הייתי קם ומקליט. הרבה פעמים זה הפוך — אני יוצא מאולפן, ואיזה גרוב שעבדתי עליו כמה שעות לא יוצא לי מהראש, ויכול ממש להפריע לי להירדם".
איך אתה נרדם היום?
"אני בדרך כלל נרדם קצת אחרי חצות, ולרוב לפני השינה אני בים השטויות בטיקטוק, או שומע אודיו בוק, האחרונים היו של דוסטויבסקי וג'ק לונדון. אני קורא מדף רק בשבתות, כשיש הפסקה ממסכים. אם יש הופעה אני הולך לישון יותר מאוחר, ולוקח לי יותר משעה לרדת מהבאז ולהירגע".
ואיך אתה קם?
"בבוקר אני לא צריך היום לקום מוקדם — פעם הייתי מתעורר בסביבות 7 כדי לארגן את הבנים, אבל רובם כבר גדולים, וחלק מהימים אני קם לבית ריק. אז אני יכול למשוך, ער במיטה עד 9, אבל זו הזמנה למחשבות שליליות להתגנב לראש. כבר 17 שנה אני משתדל לשמור מצוות, מניח תפילין כל בוקר, נוטל ידיים ואומר את ברכות השחר, וזה ממש שם אותי על המסלול, נותן לי מסגרת. אני חייב את זה. בסוף התפילה אני תמיד מרגיש נמרץ ומוכן להתמודד עם היום הזה".
מה יש לך ליד המיטה?
"גוף מים עם מערכת אקולוגית מאוזנת, זה משהו שמרגיע לי את הנפש. משקפי קריאה וספרים שונים, כאלה שאני חוזר אליהם הרבה — הרפתקאות, המעשיות של רבי נחמן, הספר 'מסע בארץ ישראל' של הנרי בייקר טריסטראם, שביקר כאן ב־1864-1863 ונתן תמונה אמינה של מה שהיה כאן רגע לפני המהפכה הציונית — האנתרופולוגיה, הזואולוגיה, הבוטניקה והגאולוגיה של האזור. ויש גם גלויה מפנקס גלויות של יצירות מופת שקניתי ב־National Gallery בלונדון לפני הרבה שנים. הפנקס התפורר, ולפני כמה זמן מצאתי את הגלויה הזאת על הרצפה, ובמקום לזרוק אותה, היא הגיעה לכאן".
jonbloomphoto@gmail.com
