כמה שנים אתה חי ביאכטה?
"16. אבל מגיל אפס הייתי כל הזמן בים. התחריתי בשיט, הקפתי את העולם בהפלגות, אבל התפרנסתי כקבלן בניין. באחת העבודות שיפצתי את הבית של הבעלים של מועדון היאכטות שיא־גל, והוא הציע שאבוא לעבוד איתו כמדריך. אמרתי יאללה, ירדתי מהיבשה, ומאז אני כאן".
חדר השינה כאן קטן.
"כן, 2.8X1.8 מטרים, ויש מקלחת ושירותים שמחוברים לחדר. התקרה נמוכה, אבל יש בדיוק מספיק גובה לעמוד. יש שני חלונות תקרה, מהמיטה אני רואה רק שמים. יש לי מעט מאוד דברים בחדר, רק מצעים וכלי רחצה בארונות צד".
ואיפה הבגדים? ושאר הדברים שלך?
"הבגדים 50 מטר מכאן, בארון במועדון השיט. שם אני גם מבשל. האוטו והאופנוע שלי חונים בקניון במרינה, אבל אני כמעט שלא משתמש בהם — באופנוע אולי פעם בשבועיים, ובאוטו נסעתי אולי 300 ק"מ בעשר שנים. חוץ מזה אין לי כמעט חפצים. שום דבר לא מקבע אותי. אם מחר תגיד שהולכים לגור במדבר — אני קם ועובר לשם עם הכרית, וגם את הכרית אפשר להחליף. אף פעם לא גרתי הרבה זמן באותו המקום, אז אני לא אוגר דברים, וגם כאן אני רק ישן. כשהיאכטה הזאת יוצאת להדרכות החדר שלי נעול, וכשהיא מפליגה לחו"ל אני עובר ליאכטה אחרת, זו מימין או זו משמאל. זה לא קריטי לי, הבית שלי הוא איפה שהכרית שלי".
לא חסר לך בית לפעמים?
"לא, אני חייב מרחבים פתוחים. בעצם הבית שלי מחולק לשניים — מצד אחד כרית בחדר קטנטן, ומצד אחר כל המרינה לרשותי, עם קניון וסופר 24 שעות. אמשיך לישון כאן עד כמה שאצליח".
בבית רגיל אתה לא מסתדר?
"הייתי נשוי שבע שנים, בניתי לנו בית בגבעת שמואל, כולה 16 מ"ר, עם גלריה תלויה לשינה, וכשנולד הבן בניתי עוד 2 מ"ר ושם שמנו את הלול. לפני כמה שנים בני שכנע אותי לשכור דירה קרובה למרינה. הייתי שם רק כמה חודשים, כי מצאתי את עצמי פתאום יושב בדירה והרגשתי לא טוב עם זה, אני חייב להיות פעיל כל הזמן. היאכטה תמיד מייצרת עבודה, למשל — אם לא אמלא את מכל המים אין לי מקלחת".
מאיפה בא הצורך הזה, במרחבים פתוחים ובפעילות?
"אני לוחם לשעבר, ובמלחמת לבנון הראשונה נפצעתי. אני כמעט שלא זוכר מזה כלום, לא נכנס לזה, אבל אני מוגדר כהלום. אחרי הפציעה היו לי כמה התקפי לב, ולמדתי שצריך לחיות את היום, לא יודעים מה יהיה מחר. לא סתם אני עובד כל כך קשה פיזית — במקום כדורי שינה אני מתיש את עצמי ובלילה מתעלף מעייפות. עד לפני שנתיים עבדתי שבעה ימים בשבוע. ובחרתי לחיות רחוק מהציוויליזציה. תמיד גרתי במקומות שבהם לא היו לי שכנים. וגם כאן, בלילה המרינה ריקה, אני יושב לבד ואף אחד לא מפריע. זה סוג של התבודדות. לפעמים אנחנו עושים הדרכות בחו"ל, והתלמידים יודעים שבלילות אסור לדבר איתי".
מה שגרת השינה שלך?
"מאז שאני זוכר את עצמי אני מתחיל לעבוד ב־7:00 ומסיים בסביבות 22:00. אני נכנס לחדר סביב 23:00 ואחר כך אני לא מעט בפייסבוק — אני לא מסוגל להתרכז מספיק כדי לצפות בטלוויזיה או לקרוא — ואז מתקלח, סביב חצות נכנס למיטה, סופר עד 3 ונרדם. אני 17-16 שעות ביום בים, והים מרדים, זה מתיש פיזית. בבוקר אני קם סביב 5:00 וב־6:00 כבר יוצא מהסירה. באמצע, בלילה, אין כלום, אפילו לא פיפי, ובלי יקיצות. ואין לי מה לעשות במיטה — למה הולכים למיטה? כדי לנוח, לאינטימיות או לסקס, יותר מזה חדר השינה הוא בזבוז של החיים".
יש אינטימיות באמצע המרינה?
"מ־22:00 המקום ריק, דממה, ובחורף בכלל לא מגיעים לפה אנשים. ובינינו, סקס על יאכטה זה הכי טוב".
לפעמים אתה ישן בלב ים?
"אני עושה העברות של יאכטות בעולם — נגיד אם מישהו רוצה להעביר את היאכטה שלו מנמל אחד לאחר — ואז אני יכול להיות שבועיים־שלושה בים. בלילות מורידים עוגן באיים או במפרצים, אבל לפעמים יש קטעים שחייבים לבצע במכה אחת, מקפריסין לישראל למשל, 30 שעות רצוף. במקרה כזה אני יכול לישון שעתיים ולתת את ההגה במצב אוטומטי לתלמיד, אבל בסערות אני בדרך כלל היחיד שנשאר עומד, ואז אני יכול להפליג בלי לישון. במרינה כשיש סערות אין לי בעיה לישון — הגוף שלי יודע לצפות מתי הסירות יכו זו בזו, אני נהיה חלק מהתנועה. אלה הלילות שאני הכי נהנה מהם, ולפעמים אני מוותר על השינה ועולה לסיפון לצלם את הברקים שפוגעים בתרנים, זו ההצגה הכי יפה בעיר".
מה יש לך ליד המיטה?
"בשמים, דאודורנט, שפתון, ציוד גילוח ותספורת, כדורים נגד כאבים, מגנזיום לשרירים תפוסים, ותכשיטים שאספתי מכל מיני איים בעולם. הכל גולגולות, זה סימן ההיכר שלי. כאן קוראים לי 'הפיראט האדום', כי בקיץ אני אדום, אבל במסיבות שאני הולך אליהן בעולם אני נחשב נורמטיבי".
jonbloomphoto@gmail.com
