יש לך שמונה ילדים בבית?
"הקטנה תמיד בבית, השאר גדולים, אז אני לא יודע בכל יום כמה ישתמשו בפסיליטיז. הבית תמיד פעיל, כמו פנימייה עם ילדים חנוקי הורמונים ומחשבות. חדר השינה הוא המבצר שלי מהטרפת של הבית. מקום להיות בו ולא רק לישון, יש כאן שירותים ומקלחת, טלוויזיה, פינת עבודה, מקרר, מכונת אספרסו. אנחנו מוכנים למצור של יומיים־שלושה".
ואיך אתה ישן?
"ישן מעט — ארבע־ארבע וחצי שעות בממוצע. בדרך כלל אני הולך לישון סביב 23:30 ומתעורר בלי שעון ב־4:00. מספרים שכשהייתי ילד הייתי ישן כל הזמן, אבל בגיל ההתבגרות נהפכתי לכדור של אנרגיות. עד גיל 32 הייתי ישן אולי לילה אחד כל שני לילות. אף פעם לא התייחסתי לזה כבעיית שינה, אלא כפתרון לחיים מלאים. אני אוהב לקרוא, ללמוד, חברים, מסיבות, את החיים הטובים, וגם את השקט שלי. צריך הרבה שעות לכל זה, ואף פעם לא הייתי צריך הרבה שינה כדי לתפקד. רק לפעמים, אם אני עייף מדי, אני נהיה עצוב".
אתה משלים שעות שינה לפעמים?
"בימי שישי, אם הכוכבים מתיישרים, אנחנו עושים שנ"צ שהיא יצירת אמנות: אשתי מבשלת עד איזה 15:00-14:00, ואז מתקלחים, הולכים למיטה, מנשנשים קצת וישנים ארבע וחצי־חמש שעות. בינתיים הילדים עורכים את שולחן השבת, אנחנו קמים ועושים קידוש ויושבים עד מאוחר עם הילדים".
תמיד ישנת טוב?
"עכשיו עם הגבס — נפלתי מהקורקינט — זה הפריע לשינה, והיו תקופות שבהן היה לי קשה לישון: בצבא, אחרי שאיבדתי חברים בלבנון, ובגירושים מאשתי הראשונה, אחרי 12 שנים ושלוש ילדות. הייתי מנסה להגיע למיטה כמה שיותר תשוש, כי אז אין חלומות. המפגש עם עצמי בשעות השינה היה הדבר האחרון שרציתי".
עכשיו אתה חולם?
"בחצי שנה האחרונה מופיעה בחלומות שלי איזו דמות, נוכחות כזו, אבל אני לא רואה אותה. אני מנסה להגיע אליה דרך מסדרון עם דלתות, ובכל פעם נתקע במשקוף או נתקל במדף, וכך אני מתעורר - וצוחק על עצמי".
מה אתה עושה לפני השינה?
"כשאני נכנס למיטה עם אשתי זה הזמן לזוגיות, ולדבר על הכל. לפני שאני נרדם אני גם מתבונן על היום, והולך לישון עם הודיה — אני מודה, על הילדים, על השמש, הירח, הדברים שעובדים, וגם הבעיות. בעזרת ההודיה אני מנקה את האנרגיות השליליות שמצטברות במשך היום — המשברים של הילדים, הקשיים של חברי ארגון המנופאים, שגם הם כמו משפחה בשבילי. אני לא מתייחס לשינה כבריחה מהיום, היא הכנה למחר".
ובבוקר?
"דבר ראשון אני מנשק את קעקוע הפרפר בעורף של אשתי ואומר 'מודה אני'. זו תפילה חכמה שנותנת לדם קצת לזרום בגוף. אחר כך אני מכין קפה ונותן לו להתקרר, אני לא אוהב קפה חם, שוטף פנים, לוקח כורכום ומגנזיום, ועושה בערך שעה של מתיחות".
שעה של מתיחות?!
"כן. 18 שנה אני יושב בקבינה של מנוף, 12 שעות ביום, עם הראש בתוך הכתפיים כדי לראות את הג'ויסטיק והקונטרולים שבין הרגליים. אז אני עושה מתיחות. אחר כך אני בטלפון, מתעדכן בחדשות ובגורל החטופים, וסביב 6:00 אני יוצא לרכבת על הקורקינט".
יש הפסקות במשמרת של 12 שעות?
"רשמית יש חצי שעה הפסקה, אבל זה תלוי: בשלב החפירות אין הרבה הרמות ואפשר לנוח יותר, יש כאלה שלמדו תואר בזמן הזה, אבל בשלב השלד אתה עושה 300-200 הרמות ביום ואין לך זמן פנוי בכלל. וגם כשיש הפסקות אתה לא יוצא מהקבינה אלא במקרה חירום, לשירותים יש לך בקבוק ושקיות".
לא מתעייפים? הריכוז לא נפגע?
"כן, והריכוז קריטי, כי כל פעולה יכולה לסכן את חיי הפועלים — אין טעויות קטנות, 'קצת' לחטוף 3 טונות בראש. מהקבינה אני לא רואה מה קורה למטה, העיניים שלי בקרקע זה האתת, הכל מסתמך על התקשורת בינינו, והיא לא משהו — לרוב העברית של האתת מינימלית, מכשירי הקשר לא איכותיים, והימין של האתת הוא השמאל שלי. קל להתבלבל, בטח אחרי שעות עבודה רצופות. אז זה קשה, יש משבר עייפות סביב 14:00. ואז אני משתדל לאכול אוכל קל, או משהו חריף שיעורר אותי, ולזוז כמה שאפשר. זה חלק מהקושי בענף: אם המנופאי בהפסקה מערכת שלמה נתקעת, אז יש המון לחצים שהמנופאים לא יעצרו, ויעבדו יותר מ־12 שעות. ובכל שנה יש עשרות תאונות בגוף ומאות לרכוש".
לך היו תאונות?
"לא. בגלל הפעילות בארגון אני רואה את השלכות התאונות, את הטראומה של המנופאי שהולך עם דמו של פועל על ידיו. כשאני מגיע לעייפות קיצונית אני מודיע למנהל שאני חייב לעצום עיניים לשעה, או שימצא לי מחליף. אבל אני ותיק, לא כל מנופאי יודע לעמוד בלחצים. ונדיר שזה קורה לי, בעיקר כשחם; יש מזגן בקבינה, אבל יש שתי טמפרטורות: גיהינום או אלסקה".
מה יש לך ליד המיטה?
"כלי עישון, כולל מגש קטן שאשתי שמה לי כדי שהטבק לא יתפזר, ומאפרה שהביאה מקפריסין; קרם רגליים; וצמח לקישוט — אשתי חולת ירוק".
