איך את ישנה?
"חזק, כי אני לוקחת הורמונים, כחלק מהמעבר המגדרי שלי, וכדורים נגד כאבים כרוניים — הם פועלים כמו כדורי שינה שיכולים להרדים פיל".
מאיפה הכאבים הכרוניים?
"לפני שלוש שנים עשיתי ניתוח להשתלת שתלי סיליקון. לא הייתי זהירה, ועוד לפני שהחלמתי אחד השתלים התפוצץ. עברתי ניתוח תיקון ונשארתי עם כאבים".
איך ישנת לפני הכדורים?
"רוב החיים ישנתי לא טוב. גדלתי בבית חרדי בבית"ר עילית, ובילדות סבלתי הרבה מסיוטים. הייתי מאוד אאוטסיידרית, לא שיחקתי כדורגל כמו שאר הבנים, עזרתי לאמא בתפקידים ה'נשיים' בבית — לשטוף כלים, להכין אוכל, כשההורים לקחו תינוק באומנה למרות שלא היה להם פנאי לטפל בו אני עשיתי זאת. לא הבנתי שהמוזרות שלי נובעת מהמגדר שכפו עליי, כי בחברה החרדית בכלל לא היו מושגים להתאמה מגדרית. סבלתי מהרבה בריונות והתעללות. המציאות הזאת הולידה סיוטים קשים. סבלתי גם משיתוקי שינה, אבל למדתי שאם אני מרפה לתוכם זה פחות מפחיד ואלים, כאילו למדתי לקחת את הכוח בחזרה".
היו גם חלומות טובים?
"כן, חלומות נפלאים שלא הייתי רוצה לקום מהם, כאלה שבהם אני עפה, מבלה בקניון, או שכולם סביבי מקבלים אותי כמו שאני. גם היום יש לי חלומות כאלה, של הרמוניה בין אלמנטים מהחיים שלא הסתדרו. למשל, אני בקשר רק עם אחד מארבעת האחים שלי ובשנה האחרונה גם עם אמא שלי, אבל בחלום אני בווילה גדולה עם כולם, ועם חברים מהעבר וההווה, גם אלה שהיו אלימים כלפיי, וכולם מכירים וזורמים".
ההורים עזרו לך כשהתקשית לישון?
"לרוב התמודדתי לבד. לפעמים אמא היתה שמה לי על הכרית מי זוהר — תמצית פרחי הדר שאמורה לעזור — ועושה לי מסז'ים עם שמנים אתריים ותרגילי הרפיה".
ואחרי הילדות?
"מגיל 13 עד גיל 18 הייתי בישיבה קטנה, פנימייה, ושם השינה קצת השתפרה. בגיל 18 עברתי לישיבה בפריז, שבאופן אירוני היתה ברובע השלישי, האזור הכי חם בעיר ללהט"בים. ברוב הלילות ביליתי במועדוני גייז, ואז לא הייתי קמה לתפילות בבוקר ונרדמת בשיעורים. אחרי שמישהו ראה אותי חוזרת לפנות בוקר, מקיאה בכניסה ומוציאה כיפה מהכיס, זרקו אותי מהישיבה. כשחזרתי לארץ כבר לא הסכמתי לשחק את היהודי שרצו שאהיה, ובגיל 19 מצאתי את עצמי ברחוב".
ישנת ברחובות?
"הסתובבתי כל הלילה, ואז ישנתי בפארקים בירושלים או במבנים נטושים בליפתא, ולפעמים בהוסטלים של יוצאים בשאלה, עד שמצאתי אנשים שמוכנים לקחת חדר כדי לישון איתי, ואז להשאיר לי את החדר. כך נכנסתי לעבודת מין הישרדותית — שילמו לי על איזה חדר עבור לילה עד שלושה, כדי שלא אישן בחוץ. וגם אז — אם היו לי שלוש שעות שינה רצופות הייתי מחבקת את זה. חייתי כך בירושלים קצת פחות משנה, עד שפעם אחת ירדתי ממלון במרכז העיר, עם התיק שבעצם היה הבית שלי, וראיתי את אבא שלי ברכבת הקלה. העיניים שלו היו עליי, אבל הוא לא חשב שהיצור הזה מולו יכול להיות בנו. אחרי המקרה הזה עברתי לתל אביב, כדי להתרחק מהמקום שבו מכירים אותי. גם שם המשכתי לחיות כך, ולא ישנתי כמעט בלילות, רק קצת בבוקר, לפני הצ'ק אאוט מהמלון. בצהריים הייתי מנקרת על ספסלים, הייתי שותה שוקו כדי להעיר את עצמי קצת. בסוף פגשתי חבר שהוא גם יוצא בשאלה ובתהליך שינוי מגדרי, רק מהכיוון השני. הוא הביא לי שמיכה וכרית, ישנתי אז באיזה מגרש כדורגל, והיה מלווה אותי בעבודות ומחכה לי בחוץ כדי לשמור עליי, ובסוף הוא עזר לי למצוא דירה".
ואז הצלחת לישון?
"להפך. סוף סוף היה מקום בטוח שבו יכולתי לעבד את כל הטירוף שעברתי, אז היו לילות שלמים שלא ישנתי, עד שהתמוטטתי נפשית והתאשפזתי לחודש. מאז אני מתקיימת בעיקר מקצבת נכות. תקופה מסוימת חייתי בהוסטל, ואחר כך מצאתי דירה עם החבר ועברנו לגור ביחד כזוג, לא מונוגמיים. לתקופה קצרה השינה השתפרה, אבל בהמשך עברנו הרבה דירות, והיתה קורונה, ולא היתה כמעט עבודת מין, ולא היה לנו איך לכסות שכר דירה. חיינו שבוע באוהל בפארק החורשות, עם החתולים שלנו, ובמשמרות — אחד ישן, השני שומר".
ומתי השינה הסתדרה?
"לפני ארבע שנים עברתי לחיפה, וזו פעם ראשונה שאני גרה לבד. יותר זול כאן, ויש לי הרבה יותר בחירה לגבי עבודת מין. הבנתי שאני חייבת מסגרת שינה מקודשת, ושיניתי את סדר היום שלי כך שאעבוד רק בשעות היום ובלילה אישן, וכך שהלקוחות לא נכנסים הביתה — עבודת מין באותה המיטה שבה אני אמורה לישון כבר לא מסתדרת, זה בהחלט עזר לי לבנות פינה משלי, במיטה שלי, עם שני החתולים שלי, עם בובות של דובים, ארנב ולווייתן שתפרתי לבד, ועם שמיכה כבדה שמרגיעה אותי".
מה יש לך ליד המיטה?
"קרם גוף, מסכת לבנדר, מכשיר לאידוי קנאביס רפואי, תכשירים לחתולים, שלטים למזגן ולמאוורר ופרחים סרוגים שקיבלתי במתנה".
jonbloomphoto@gmail.com
