הקואליציה
אלימות כדרך חיים
גם השבוע לא נחסכו מאיתנו מופעי האלימות הסדרתית של נציגי השלטון. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קרא לדרוס את נשיא בית המשפט העליון; יו"ר ועדת הכספים, החשוד באונס חנוך מילביצקי, השתלח בפראות ביועצת המשפטית של הוועדה; חברי הכנסת טלי גוטליב ואלמוג כהן התפרעו בבית המשפט העליון; והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, עונד סיכת חבל התלייה המוזהבת, הציג השבוע את מחירון התנינים שבכוונתו לשחרר סביב בתי הכלא.
מעולם לא היה כאן שלטון כה אלים: ישות שהמשטרה שלה פוגעת באזרחים, ששלוחיה מאיימים על משפחות שכולות ועל עיתונאים ושמכונות הרעל מטעמה משחירות ברפש את מבקריה. והכל, עוד לפני שדיברנו על טבח 7 באוקטובר והמלחמה שאחריו — מרחץ דמים בלתי נתפס. ביום ראשון הקרוב ימלאו שלוש שנים לנאום ההפיכה המשטרית של שר המשפטים יריב לוין — אקט שהוא עצמו הפעלת אלימות כלפי הדמוקרטיה והחברה הישראלית. נדמה שאם יש דבק מחבר, דנ"א ממשלי שמגדיר את ממשלת נתניהו הנוכחית, הרי שזו האלימות. היא עדיין לא התפתחה למלחמת אזרחים, אבל חבית חומר הנפץ כבר ניצבת בכיכר העיר, ואין כמו הבחירות שבדרך כדי להצית את הגפרורים.
// משה גורלי
הממשלה
שהאזרח ייקח אחריות
מעבר להיותה אחראית לטבח הגדול ביותר מאז קום המדינה, הממשלה הזו לא מצליחה להתמודד גם עם האתגרים ה"רגילים". רחוק מכך. לנוכח הכישלון המתמשך והרב־תחומי, החלו בזמן האחרון שרים להפגין יצירתיות מעוררת פליאה.
אחרי הפיגוע שביצע שב"ח שמתגורר שנים בישראל, ויצא למסע הרג של 50 דקות בלי שמישהו הפריע לו, הציע לנו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "לכו תתחמשו". על כישלון המשטרה בשטח או על אי־התוויית מדיניות נגד שב"חים הוא כמובן לא חשב לקחת אחריות; כששר התיירות והבריאות והרווחה חיים כץ "נחשף" למחיר האבסורדי של חופשות בארץ, הוא המליץ לישראלים לטוס ליוון במקום לנפוש בגליל או באילת. מודל מעניין: את המסים תשלמו פה, אבל את החופש תחפשו בחוץ, כי מה הקשר בין השר הממונה על הענף לבין הורדת יוקר המחיה, הקלות לתיירנים והפחתת הארנונה והרגולציה? כששרת התחבורה הכושלת מירי רגב נשאלה לאחרונה על השיא שנקבע השנה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, היא האשימה את "הגורם האנושי", כלומר את הנהגים. הגורם האנושי הבכיר במשרד התחבורה, שאמור להתוות מדיניות ולפעול לצמצום הקטל בדרכים, לא הוזכר; ואיזו דרך מצא לאחרונה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כדי להוריד את יוקר המחיה? הוא הגדיל את הפטור ממע"מ לרכישות בחו"ל כדי שתוכלו לקנות תחתונים בזול באתר שיין. הרי את המע"מ על כל שאר מוצרי היסוד הוא העלה. // אדריאן פילוט
נייס
ה־AI גובה קורבנות
השנה שהסתיימה אתמול היתה אחת הטובות שידע שוק הון הישראלי. מדד ת"א־35, שכולל את 35 החברות הגדולות במשק במונחים של שווי שוק, עלה בכ־53%. באופן נדיר כל המניות במדד עלו השנה, למעט אחת: נייס. מניית החברה, שבסוף 2023 עוד היתה בעלת השווי הגבוה ביותר בבורסה הישראלית, לא רק שלא עלתה, אלא ירדה בחדות ואיבדה יותר מ־40% משוויה ב־2025.
פעם הססמה היתה "התוכנה אוכלת את העולם", והתוכנות של נייס באמת נגסו בו לתיאבון, לשמחת המשקיעים שלה. אבל מאז נובמבר 2022, חברות תוכנה בכל העולם שמוצאות את עצמן בצד הלא נכון של מהפכת הבינה המלאכותית משלמות ביוקר.
משקיעי נייס לא יכולים להתנחם בכך שהיא לא היחידה. צרת רבים היא רק חצי נחמה, ולחברות האלה אין הרבה זמן להמציא את עצמן מחדש לפני שהצרה תהיה קטלנית. כדי לשרוד, נייס וחברות תוכנה דומות לה יהיו חייבות להוכיח שהמודל העסקי שלהן עדיין עובד — כלומר שגם בעידן ה־AI יהיו מי שימשיכו לקנות תוכנות גדולות ויקרות. ל־ChatGPT לא תידרש יותר משנייה כדי להשיב שזו משימה לא קלה. תרצי שאנסח לך את זה בגרסה יותר רשמית, או דווקא קלילה וחברותית? // סופי שולמן
הכנסת
עיוורון מבחירה
הצעה דחופה לסדר היום היא כלי של חברי הכנסת להעלות נושא בוער לדיון במליאת הכנסת. ואם ההצעה מאושרת, מתקיים עליה דיון במליאה עוד באותו השבוע. השבוע אושרה הצעה דחופה כזו של ח"כ ינון אזולאי מש"ס תחת הכותרת: "הצגת עמדות אישיות של גורמי מקצוע ממשרדי הממשלה בוועדות הכנסת במקום עמדת השר והממשלה", שמשמעותה שהפקידים יחזרו על עמדת השר והממשלה, גם אם זו מנוגדת לניתוח שנובע מתחום הידע שלהם. ומה הסיבה לדחיפות? חוק הפטור מגיוס כמובן, שבדיונים עליו הסבירו נציגי האוצר שהתמריצים שקבועים בו אינם אפקטיביים מספיק כדי להקטין את הנטל המשקי שנובע מגיוס המילואים הרחב.
רצונם של חברי הכנסת לא לשמוע את גורמי המקצוע הוא פגיעה בעצמם, שכן נציגי הרשות המחוקקת אמורים לפקח על פעילות הממשלה ולכן אמורים להיות האחרונים שמייחלים לכך שיסתירו מהם מידע. הבעיה היא שאם מטרתך העיקרית היא לשתף פעולה עם שרי הממשלה ולפעול נגד הציבור, הצגתו של מידע מדויק שעשוי להביך אותך באמת עשויה להוות מטרד. // שלמה טייטלבאום
המילה שמאפשרת את שלושת הכ"פים של מיקי זוהר
שר התרבות והספורט מיקי זוהר, שהתפרסם בחשיבות שהוא מייחס לכוח, כבוד וכסף, החליט בשבועיים האחרונים לשחק במשחק הכבוד והכוח, ולנסות לקחת מהצד השני כסף, והכל בגלל פרס. זה התחיל מכך שהשר טען שהסרט "הים" (שאותו לא ראה) פוגע בצה"ל ולכן משך את תמיכת המשרד מפרס אופיר וייצר טקס פרסים משלו. לאחר שכמה יוצרים סירבו לקבל את הפרס האלטרנטיבי איים זוהר לבטל את חוק הקולנוע, והמשבר הביא את המפיק משה אדרי להתערב ולאלץ את היוצרים להתקפל.
מה פשר האובססיה של זוהר לפרס? כולנו כמובן מתאווים לפרסים. מספיק לראות את היחס של טראמפ לקבלת פרס נובל לשלום (ואת ההודעה המתרפסת של שר החינוך יואב קיש שהוא ייתן לו את פרס ישראל). הכמיהה לפרס יוקרתי, בין שקוראים לו אוסקר, נובל או פוליצר, היא לא רק נחלתם של שועי עולם. בהגרלות לוטו מבטיחים לנו סיכוי לזכות בפרס הגדול. בטלוויזיה משודרים שעשועונים נושאי פרסים, כשבעצם מוכרים לנו חלום — הגמול הטוב יכול להיות שלנו. אומנם חז"ל לימדו אותנו לא להיות כעבדים שמשמשים את הרב כדי לקבל פרס, אבל בסוף אנחנו מבטיחים לילדים שלנו פרס אם רק יתנהגו יפה. בכל המקרים הללו, הפרס נתפס לא רק כמשהו נחשק, אלא גם כגמול. יש פה מערכת יחסים שבה עשית משהו היטב, ובתמורה תקבל משהו שיעיד על כך.
זה עוזר להסביר את היחס של זוהר לכל התעשייה שעליה הוא חושב שהוא מופקד. זוהר רוצה להיות מי שמחלק את הפרסים ואומר לאנשים כמה הם טובים, אבל זה לא תפקיד של שר תרבות אלא של קומיסר. כך, תקציב קולנועי שאמור להיות חלק מהזכות שלנו לצרוך תרבות מקומית — הופך למעין פרס ליוצרים. ממצב כזה גם לא נצליח לצאת עם פרס ניחומים. לדמוקרטיה. // דור סער־מן
