למה יש לך מעקה ליד המיטה?
"לפני כחמש שנים חלמתי כל מיני חלומות שעוררו בי תגובות פיזיות בזמן השינה. בבוקר אשתי שלי (רשלי) היתה שואלת על מה חלמתי, כי צעקתי ובעטתי בלילה. בדרך כלל לא הייתי זוכר, אבל היה מקרה שחלמתי שאני קופץ ממכונית בזמן נסיעה ובמציאות זינקתי מהמיטה ומצאתי את עצמי על הרצפה עם זבנג בראש מהפינה של השידה. אחרי כמה חודשים זה קרה שוב, והחלטתי לשים מעקה. היה לי גם חלום שאני במכונית באזור התחנה המרכזית בתל אביב וברמזור נכנס לאוטו איש שמנסה להתנפל עליי. ניסיתי להרחיק אותו עם היד, ובמציאות דחפתי את שלי והיא העירה אותי כדי שאפסיק לחלום. אז אני ישן לכיוון המעקה ולא לכיוון שלה".
מה גורם לחלומות האלה?
"כנראה התוכניות שאני רואה לפני השינה".
אילו תוכניות?
"אנחנו אוהבים לראות סדרות משטרה ובתי חולים. מ־23:00 אני נרדם ומתעורר כמה פעמים מול הטלוויזיה בסלון, וקצת אחרי חצות אני קם להתקלח והולך למיטה".
אתה ישן טוב?
"עד לפני שנה התעוררתי הרבה בגלל בעיות בריאות. הייתי קם לשירותים איזה שש פעמים בלילה, וסבלתי מחומציות בקיבה והייתי מתעורר עם קושי לנשום. היו כמה פעמים שהערתי את שלי כי הייתי בטוח שזה הסוף שלי. העסק נמשך שנתיים, וכל לילה פחדתי מזה. סידרתי לעצמי כל מיני כריות, הפסקתי לאכול דברים חמוצים וחריפים, אבל זה לא עזר. בימים הייתי ישנוני. אבל לפני שנה עברתי צנתור, ומאז אני לוקח כדורים שגם העבירו את החומציות בקיבה והרגיעו את השלפוחית, ואני ישן מצוין".
העבודה כנגן משפיעה על השינה שלך?
"הרבה פעמים אחרי הופעות שבהן יש לי תפקיד גדול, מה שניגנתי עובר לי בראש בלוּפּ לפני השינה. אנחנו מנגנים את אותו הקונצרט כמה פעמים, אז אני בודק את עצמי לקראת ההופעה הבאה. נגני ה־Brass (כלי הנשיפה ממתכת) הם קצת כמו ספורטאים — כשאתה מתבגר הנגינה נהיית קשה יותר, כי שרירי השפתיים והלשון לא מתפקדים כמו פעם. אז אני קצת יותר דואג, וכשאני שוכב במיטה אחרי קונצרט אני עובר בראש על מה שניגנתי, חושש שאולי שמעו בעיות בצלילים. על הירידה ביכולת הטכנית אני מחפה בניסיון שצברתי, אני יכול לנגן יותר יפה ועם יותר רגש. כשנכנסתי לפילהרמונית, לפני 41 שנה, הייתי עוזר לגבות את הטרומבוניסטים המבוגרים בצלילים הקשים, והיום אני מבקש פה ושם עזרה ממי שהיה פעם תלמיד שלי. בעוד שנה אני כבר יוצא לפנסיה".
איזה קטע מוזיקלי הכי מדיר שינה ממך?
"נגני טרומבון בס מפחדים מקטע קטן בסוף הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט — יש שם קטע שקט לשתי קלרניתות, שני בריטונים וטרומבון בס. הבעיה היא שכשאתה מנסה לנגן מאוד שקט בטרומבון יש סיכוי שלא ייצא לך בכלל צליל, אלא רק אוויר, וקשה מאוד למצוא את האיזון מול שאר החמישייה. בסוף הקטע תמיד הלב שלי דופק ברמה שאני בטוח ששומעים אותו".
איך אתה מתמודד עם השינה בסיבובי הופעות של הפילהרמונית בחו"ל?
"בשנים האחרונות, בגלל הקורונה והמלחמה, היו הרבה פחות נסיעות, אבל בתקופה שזובין מהטה ניצח על התזמורת היינו גם שלושה חודשים בחו"ל בשנה, במצטבר. לפעמים יש ג'ט לג קשה, אבל האדרנלין של הקונצרטים מחזיק אותך ער. בשנים האחרונות היו כמה מחאות פרו־פלסטיניות בקונצרטים, לפני המלחמה ואחרי שהחלה. במרץ, למשל, היתה מחאה בקונצרט בסן פרנסיסקו. המשכנו לנגן כל הזמן, והיה מאוד סוריאליסטי לשמוע האשמות על רצח עם תוך כדי הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי. מאוד קשה לי להירדם אחרי האירועים האלה".
גם אשתך מנגנת בפילהרמונית, בסיבובי הופעות בעולם אתם ישנים באותו החדר?
"לא, שלי אוהבת שאנחנו ישנים בחדרים נפרדים. אנחנו יחד מאז הצבא, תזמורת צה"ל, וכל הזמן יחד — גרים יחד, הורים יחד, עובדים יחד — אז פה יש הזדמנות לחופש. גם פחות נוח להיות יחד במלון, בבית יש לנו יותר מקום להיות לבד — יש חדר מוזיקה בגג שמאפשר לכל אחד לנגן בלי להפריע לשני לישון".
מתי אתה מתעורר בבית?
"ב־7:00, השעון הביולוגי מעיר אותי. בדרך כלל אני צריך להגיע לחזרות ב־10:00, ועד אז אני נח קצת ועובד על עיבודים מוזיקליים ומכין ארוחת בוקר. ואחרי ארוחת הצהריים אני נרדם לשעה על הספה, אני יכול לעשות שנ"צ רק בישיבה, וכשהנכדים לא כאן".
מה יש לך ליד המיטה?
"תכשיר נגד יתושים — אני סובל מאוד מהזמזום ומהעקיצות — ומשחת אלוורה אם בכל זאת נעקצתי. ישנם המשקפיים והטלפון שלי, שעון מעורר, ותמונה עם אחת הנכדות. וישנו שעון היד שלי: ב־1996 שלי הוזמנה לנגן בארמון החורף של המלך חוסיין בעקבה, כחלק מחמישיית כלי נשיפה מעץ. הוזמנתי כבן זוגה, וכולם קיבלו שעון יד שוויצרי שכתוב עליו חוסיין בן טלאל".
