נתניהו
קללות במקום הנהגה
השבוע נחשפו לציבור השיחות הכי אינטימיות בין ראש השב"כ רונן בר לראש הממשלה בנימין נתניהו. זה קרה כי קיים חשש כבד לפגיעה בדמוקרטיה, ומהשיחות עלה כי אם בר היה נענה לדרישות נתניהו, כלי השב"כ היו מופעלים נגד אזרחים ישראלים שכל חטאם היה שהם לא הסכימו עם עמדת ראש הממשלה והעזו להפגין.
בינתיים בארצות הברית הנשיא דונלד טראמפ קרא לנגיד הבנק המרכזי ג'רום פאוול "לוזר גדול" מכיוון שאינו ממהר להוריד את הריבית. טראמפ מטיל על הנגיד את הכישלון הכלכלי של מלחמת הסחר שהוא עצמו הצית ומשלהב את ההמון להאמין שפאוול הוא האשם בהאטה שהמשק מתקרב אליה.
אז נגיד בנק אשם בהאטה במשק, וראש השב"כ אחראי למחדל של 7 באוקטובר, כי כולם אשמים — למעט המנהיג. אחרי השתרשות תרבות השקר, גם השפה שבה תוקפים המנהיגים את כפופיהם צוללת לתהומות. לפי נתניהו, בר שקרן (אף שהוא עצמו אינו מגיש תצהיר נגדי), וגם חוקרי המשטרה שקרנים, והיועמ"שית היא בכלל ראשת הדיפ־סטייט המרושע. זה רק עניין של זמן עד שהשפה הזו תגלוש גם לכיוונו של נגיד בנק ישראל, שגם הוא מסרב בינתיים להוריד את הריבית. כי אחרי שזרע עוד ועוד כאוס, זה מה שנותר לנתניהו להציע: קללות. // גולן פרידנפלד
נתניהו
חסין בפועל מהדחה
התצהיר שראש השב"כ רונן בר הגיש לבג"ץ השבוע האיר בזרקור בוהק את הסכנה שמהווה ראש הממשלה בנימין נתניהו לדמוקרטיה הישראלית. אבל הוא חידד אמת כואבת נוספת: המבצר אולי נופל, אבל לא הנבצר. היועצת המשפטית לממשלה לא תכריז על נבצרות נתניהו מהטעם הפשוט: היא יודעת שהוא והממשלה לא יצייתו. היא לא תגיד את זה, אלא תסתפק בנימוק המשפטי שלפיו ניגודי העניינים של נתניהו לא באמת מונעים ממנו למלא את שתי הפונקציות במקביל – גם ראש ממשלה וגם נאשם בפלילים.
בשיח יועצים משפטיים לממשלה לשעבר, שהתקיים השבוע בכנס באוניברסיטת רייכמן, העלה יהודה וינשטיין את הרעיון לפתוח בחקירה פלילית אם יתאמתו עובדות התצהיר שאותן מיסגר כ"מצמררות". שלושת חבריו לשיח, אליקים רובינשטיין, מני מזוז ואביחי מנדלבליט, חלקו עליו. אז אם לא נבצרות ולא חקירה פלילית — מה כן? ועדת חקירה ממלכתית? הרי גם היא לא תקום כל עוד קואליציית נתניהו בשלטון. הדרך הרביעית היא הרשעה וקלון במשפטו הפלילי שמתנהל כעת — וגם היא בסבירות נמוכה להתממש בשנים הקרובות. כך שנותרנו עם הדרך החמישית – הבחירות. בתקווה שיתקיימו במועדן ובעיקר כסדרן, ולא יבוטלו, ישובשו או יישדדו. // משה גורלי
סמוטריץ'
לא יצא מהשירותים
מכל האנשים בממשלה הסמן הימני ביחס לראש השב"כ הוא דווקא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהבטיח לצאת לשירותים (אזהרת TMI) כשראש השב"כ ידבר בקבינט. הוא מתעלה אפילו על יריבו הפוליטי איתמר בן גביר בקרב שהם מנהלים על אלקטורט הימין העמוק, ועושה זאת כי הוא חייב לבלוט איכשהו לאור הסקרים העקביים שאינם מנבאים לו מנדטים בבחירות עתידיות. זה מה שדוחף אותו להתעמת גם עם הרמטכ"ל אייל זמיר, שזה עתה מונה בידי הממשלה שסמוטריץ' חבר בה, רק משום שביטא עמדה די טריוויאלית שלפיה צבא לא צריך לעסוק בחלוקת סיוע הומניטרי. זה גם מה שדוחף אותו להכריז שהחטופים אינם המטרה החשובה ביותר במלחמה ולשבור עוד קצת את לב משפחותיהם - ובאופן כללי להפגין היפראקטיביות ורבלית בענייני ביטחון.
הבעיה היא שסמוטריץ' הוא עדיין שר האוצר. זה ה"דיי ג'וב" שלו, המקום שבו הוא צריך ממש לעבוד ולא רק ללהג. בשבוע הבא יספגו אזרחיו עוד התייקרות של מוצרי החלב בפיקוח ממשלתי, אחרי שרק השבוע חטפו זינוק של 33% (!) במחירי התחבורה הציבורית, שגם היא בפיקוח ממשלתי. גל ההתייקרויות המתמשך תחת סמוטריץ' הוא מהארוכים והכואבים שהיו כאן, והוא מגיע במקביל לתקציב גזירות שפגע בהכנסה הפנויה. החיים עצמם הולכים ונעשים קשים לעשרות אלפי משפחות בישראל, אבל כאן קולו של שר האוצר לא נשמע. הוא עסוק בקריצות לבייס, ברמיסת הממלכתי הישן, במופעי בריונות בכסות מופרכת של משילות — וכנראה גם בהליכה מרובה לשירותים. // מייקי דגן
יועצי משכנתאות
פגיעה בחסות המדינה
בשנה האחרונה התחילו גופים חוץ־בנקאיים לחלק צ'ופרים ליועצי משכנתאות שהצליחו למכור מספיק משכנתאות — טיסות, חופשות ושוברים. למה זה בעייתי? כי אותו יועץ בכלל אינו עובד של החברה, ואת התשלום שלו הוא מקבל מהצרכן שהוא משרת. וכשהעסקה הטובה ביותר ללקוח מתנגשת עם היכולת של היועץ לעמוד ביעד מכירות שיטיס אותו לקורפו, ברור מי נמצא בסכנה גדולה להידפק. חמורה במיוחד היא העובדה שהמבצעים האלו נפוצים במשכנתאות הפוכות — הלוואה תמורת שעבוד נכס, שמוצעת לרוב לאנשים מבוגרים ומסכנת את מה שיורישו לילדיהם.
איפה המפקח על יועצי המשכנתאות שיעצור את העיוות? הוא לא קיים. אין רגולציה בענף, אין דרישות סף, אין חובת גילוי – וכל אחד יכול לקרוא לעצמו יועץ. הצעת חוק של ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) לאסדרת התחום הוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה כבר בנובמבר, ומאז היא תקועה כי משרד המשפטים, המפקח על שמאים, מתווכים ורואי חשבון למשל, אינו מעוניין בפיקוח על יועצי המשכנתאות. גם רשות ניירות ערך, ששמה הועלה כרגולטורית אפשרית, אינה מתלהבת. וכך גם אף גורם רלוונטי אחר: לא בנק ישראל, שגם כך מפקח על תחום המשכנתאות, ולא רשות שוק ההון שבמשרד האוצר. ואולי בעצם זה לא מפתיע. אחרי הכל, נטילת אחריות היא הטאבו הגדול של ההנהגה הנוכחית. // שקד גרין
האפיפיור מת
שיעור בסובלנות
האפיפיור פרנציסקוס מת השבוע, ובישראל בחרו להתמקד בביקורת הקונקרטית שלו על המלחמה בעזה, אך זו הסתכלות שטחית וצרה. פרנציסקוס הקדיש את כהונתו בהעמקת האחווה בין כל בני האדם: ב־2020 הוא פרסם אנציקליקה (המסמך האפיפיורי המחייב ביותר) "על האחווה האנושית ועל הידידות החברתית", וקרא לאחווה אוניברסלית "שלא נשארת ברמת המילים", בין השאר בהתבסס על המסורת היהודית התלמודית.
התלמוד מלמדנו כי "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה", ופרנציסקוס הביא לעולם שיחה נאה, שיצרה מרחבים חדשים של שפה אמפתית לכל בני האדם באשר הם, ודרש מהעולם המודרני להכיר בבורותו בכל הקשור לליווי ותמיכה בחלשים והשבריריים ביותר בחברה.
אומנם פרנציסקוס גינה את התנהלות ישראל מול הפלסטינים, כי היא נוגדת את נטיותיו הפציפיסטיות. אך במקביל הוא גם הכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה, התנגד לטרור ואנטישמיות, וקידם דיאלוג בין יהודים לנוצרים. כיהודים למודי ניסיון, אנחנו צריכים תמיד לתמוך במנהיגים המעדיפים שלום על מלחמה, ושקט על דם. בין שהם בני דתות אחרות או משלנו. // שלמה טייטלבאום
נדמה שתצהיר הוא כל מה שמנוגד לשיח הרגיל של נתניהו
התצהיר שהגיש השבוע ראש השב"כ רונן בר היה כמו נגטיב לכל השיח שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחד מפריח ציוצים ברשתות החברתיות ושולח סרטוני ספין לכלי התקשורת בהנחה שישדרו הכל, השני מגיש מסמך מחייב לבית המשפט, כזה שאסור לשקר בו. תצהיר של 11 עמודים ועוד אחד חסוי ובו 31 עמודים, ועוד חמישה נספחים עם פירוט מדוקדק של טענות.
כזהו התצהיר. רשמי. כבד משקל מעצם הגדרתו. אחיה האפור אך המחייב יותר של ההצהרה הקלילה, כזה שמוגש בכתב לרשויות ודורש מאיתנו לספק את האמת. כזה שבא להוכיח משהו, להבהיר מהי המציאות. למשל, התצהירים שמגישים לגן הילדים או לבית הספר או לעירייה כדי להבהיר מה מצבכם המשפחתי; זו המציאות, ואתם חותמים שהיא אכן כזו. בתצהיר אין מקום לקומבינות, לעיקומים, לנרטיבים אינטרסנטיים או לפרשנויות אישיות.
בקיצור, יכול להיות שנתניהו נלחץ מעצם המילה תצהיר עוד לפני שהתחיל לחשוב מה בר יכול להצהיר, ועוד לפני שבר הצהיר. הוא רצה מראש השב"כ הצהרת נאמנות, וקיבל ממנו תצהיר מציאות. מה שנתניהו דורש תמיד, מול מה שראש השב"כ מחויב לעשות. איכשהו דווקא האיש שאחראי למשטרה החשאית, שמתנהלת במחשכים, הוא שהולך אל הצוהר כדי לשפוך אור על האמת והמציאות. ועוד ועוד תצהירים שמוציאים לאור הם איום ממשי על נתניהו, האיש שתמיד מעדיף בחושך. // דור סער־מן
