איך את ישנה?
"אני מרגישה שאני ישנה חלש, מתעוררת בקלות, אבל השעון החכם שלי, שמיועד לריצות אבל גם מנטר את השינה, נותן לי ציונים בין 70 ל־90. אולי הסטנדרט נמוך".
יש לך מספיק שעות שינה?
"כשאני ישנה פחות משש שעות אני עייפה. אני משתדלת ללכת לישון ב־23:00 ולקום ב־5:30, וקמה מיד, בלי snooze, שותה מים וקפה, ויוצאת לריצה ולאימוני כוח".
5:30? כל יום? לפחות בשבת את ישנה?
"בימי חול אני אוהבת לקום מוקדם ולהספיק דברים לפני העבודה — ב־9:00 אני כבר במשרד בפרדס חנה. אלה שעות של קסם ושקט, שלי עם עצמי, לפני שהיום מתחיל לצאת משליטתי. וגם בסוף השבוע אני קמה מוקדם — השתתפתי בחמישה מרתונים, אז בסופ"שים הייתי עושה ריצות של שעתיים־שלוש. בימי חול אני רצה שעה, 10 ק"מ בערך".
ומה את עושה לפני השינה?
"משחקת את המשחקים של 'הניו יורק טיימס', וקוראת, לאחרונה בעיקר חומר תיאורטי לרישיון הטיס".
רישיון טיס?
"אני עושה קורס בשדה התעופה בהרצליה. גדלתי בקיבוץ הזורע בעמק יזרעאל, ליד בסיס חיל האוויר, ראיתי מטוסי קרב מעל הראש כל הזמן, ובצבא התקבלתי לקורס טיס. אבל נשרתי ממנו, ובמקום זה התחלתי לעבוד עם מל"טים. עכשיו סוף סוף אני מוציאה רישיון".
בקיבוץ גדלת בלינה משותפת?
"כן, מגיל 0 ועד כיתה ז', אז עברנו לפנימייה בקיבוץ אחר. ישנתי עם ההורים רק שנה אחת, כשחיינו בקליפורניה בכיתה ג', או כשהייתי חולה. אני מכירה הרבה ילדים שסבלו מהלינה המשותפת, אבל אני זוכרת אותה כחוויה טובה, שעיצבה את מי שאני היום — מאוד עצמאית, לא נשענת על אנשים".
היו גם רגעים קשים?
"כשהייתי בת 4 התעוררתי באמצע הלילה, לקחתי את השמיכה והלכתי לבית ההורים. אבל הם לא היו בבית, אז שכבתי קצת על הספה אצלם ואז חזרתי לבית הילדים. שומרת הלילה נתנה לי לשתות מים כדי להירגע, וחזרתי לישון. בדיעבד זה די מטורף לתת לילד להתפתח מנותק מההורים. זה מייצר חסרים בהתפתחות, שלא בטוח שניתן להשלים אותם. מצד אחר, זה יצר פרנסה לפסיכולוגים".
ובהמשך החיים איך היתה השינה שלך? היו דברים שהפריעו לה?
"מבחנים, קודם כל. עד היום יש לי חלום חוזר: אני ניגשת למבחן בגרות, לא התכוננתי אליו ואני נלחצת. גם כשלמדתי הנדסת מכונות וגם עכשיו בלימודי הטיס החלום הזה חוזר אליי. עוד דבר שהקשה על השינה שלי היה מעברי דירות. אחרי הצבא עברתי המון דירות, רק בתל אביב היו לי שבע, ובכל פעם שעברתי זה היה אירוע מלחיץ שגרם לי לקשיי שינה".
מה הטיסה עושה לשינה?
"במאי עשיתי את טיסת הסולו הראשונה, והייתי ערה הרבה בלילה שלפני, מהסטרס. אבל היה שווה, כי זה הדבר הכי כיף בעולם. זה דומה ללילה לפני מרתונים, גם בהם אני לא ישנה טוב. זו תופעה ידועה, אז משתדלים לישון טוב שני לילות לפני המרוץ. לפני המרתון הראשון שלי קמתי באמצע הלילה עם חום, כנראה מהלחץ, אבל לוקחים אופטלגין וממשיכים הלאה. ביום המרוץ עצמו הכל בסדר, בזכות האדרנלין".
יש לך נסיעות לחו"ל מהעבודה? איך את ישנה בהן?
"כן. בחברה הנוכחית לא המון, אבל בעבודות קודמות הייתי אולי חצי מהזמן בחו"ל, בכל העולם. השינה תלויה אצלי בעיקר בסביבה: אני חייבת פוך, חושך ושקט, ובבית גם החתולה שלי ישנה איתי — יש משהו בתדר של הגרגור שלה שמרגיע אותי, אומרים שזה מרפא. התרגלתי לישון בסדר בנסיעות עבודה, רק הג'ט לג יכול לשבש את השינה, ולפעמים לקחתי כדורים. הם עובדים, אבל השינה לא נעימה ועם חלומות ביזאריים".
את חולמת הרבה?
"המון, כל לילה, וכשאני מתעוררת אני זוכרת כמעט הכל. היו תקופות שכתבתי את החלומות, כדי לפרש אותם. בדרך כלל אני חולמת על דברים שמעסיקים אותי ביומיום. למשל, למחרת 7 באוקטובר חלמתי שאני פה בבית ומגיעים מחבלים ואני מתחבאת בתעלות של המזגן. כשהפעלתי מל"טים בצבא וגם אחר כך באזרחות, כל הזמן התעוררתי מחלומות שבהם מתרסקים לי המטוסים".
מה יש לך ליד המיטה?
"יש מקל שמאפשר לי לגרד בגב — תמיד מגרד לי בגב. יש בקבוק חם בצורת דובי, לכאבי מחזור. יש טישו וכדורי מגנזיום. יש שני ספרי עיון שאני קוראת, 'תנינים, הימורים וימי הולדת' של הפילוסוף והמתמטיקאי ד"ר חיים שפירא, שמציג שאלות על החיים דרך מתמטיקה, ו'Eat Like a Girl', של ד"ר מינדי פלץ, שמסביר איך נשים צריכות לאכול, כי זה שונה מגברים. וגם הטלפון כאן, אבל רק כי הוא השעון המעורר שלי, אני לא מתעסקת איתו".
jonbloomphoto@gmail.com
