דיילים ישנים בטיסות?
"כן. בטיסת קוויקי, הלוך ושוב ליעד קרוב באותה המשמרת, ישנים רבע שעה עד שעה ורבע בכל כיוון. בטיסות ארוכות, נגיד 11 שעות לבנגקוק, יש מנוחה של שלוש שעות לכל כיוון, ואז כמובן לילה אחד או יותר במלון ביעד".
ואיפה ישנים במטוס?
"במטוס קטן ישנים במושבים ששמורים לדיילים מאחור, ובמטוס גדול יש תא מנוחה עם שש מיטות, לגברים ונשים יחד. נכנסים אליו מדלת ליד השירותים בגב המטוס, ועולים בפיר לתוך התא".
איך זה לישון ככה?
"כשהתחלתי לעבוד כדיילת, ב־2016, לא הבנתי איך אני אמורה להירדם במקום הזה, אבל היום אני ישנה כאן יותר טוב מבבית. אני מנותקת מכל ההפרעות של היומיום, אין טלפון או מחשב, אז אני נכנסת לשקט שאין בבית. יש רק רעש לבן והתנועות של המטוס, ואני מרגישה כמו תינוק ברחם. הרבה פעמים השקט גורם לי לצלול למחשבות פילוסופיות, ואחרי הטיסה, בבית, אני שופכת אותן במחברת. לדוגמה, לא משנה כמה השמים מעוננים וקודרים בהמראה, בגובה מסוים, מעל העננים, הם תמיד כחולים. זו מחשבה שמכניסה בי המון אופטימיות במצבי רוח קשים. בטיסה אתה רואה את העולם מפרספקטיבה אחרת, וזה משפיע על המחשבות".
ולא צפוף? או קר?
"לפעמים קר אז אני מתכסה בשתי שמיכות. ופיתחתי תנוחה קבועה: אני ישנה על הבטן בתא האמצעי, הראש לכיוון פנים הקפסולה, וברך אחת מורמת על המחיצה שמפרידה בין התאים".
מתעוררים עם שעון מעורר?
"לא, מישהי מהצוות מכניסה יד מתחת לווילון ונותנת טפיחה על הרגל. ואז יש בדיוק רבע שעה להתארגן. אני עושה קצת מתיחות, ואז יורדת לשירותים לצחצח שיניים, לסדר שיער, איפור, החלקת מדים. כל תנועה מדויקת, כל פעולה במקום, כמו ריקוד בלט בתא השירותים. התאפסות מהירה היא כישור שמפתחים".
איך מתמודדים עם השינה באזורי זמן משתנים?
"השאיפה היא להסתנכרן לשעון המקומי. בשבוע שעבר הגעתי לבנגקוק ב־14:00, ישנתי שעה במונית בדרך למלון, התקלחתי ויצאתי לבלות עד 23:00. זה 18:00 שעון ישראל, אבל אין בעיה להירדם כי אנחנו ערים המון שעות. זה יותר קשה כשטסים מערבה והשעון הולך אחורה, מה שאומר שצריכים למשוך ערים הרבה כדי להגיע לשעת שינה סבירה. למשל בניו יורק לפעמים אני נרדמת במלון כבר ב־21:00 ומתעוררת נגיד ב־4:00. כשזה קורה אני קמה, שותה קפה, ויוצאת להליכה בזריחה בסנטרל פארק. אין יופי כזה".
מתרגלים לחיים בלי שגרה?
"לפעמים אני מתעוררת ולא מבינה בכלל איפה אני, במטוס, בבית או במלון. למדתי לעבור ל־zen mode ולקבל את המצב כמו שהוא, בלי להילחץ".
זה משהו שהבאת מהבית, מהילדות?
"ממש לא. עלינו מבלארוס כשהייתי בת שנתיים, וההורים לא הגיעו עם תרבות שאנטי. העבודה לימדה אותי את זה. בעבר הייתי נלחצת מאוד מהשינה לפני טיסות קוויקי, שממריאות מוקדם וצריך להתעורר לקראתן בין 2:00 ל־3:00. הייתי מנסה ללכת לישון מוקדם מאוד כדי לישון מספיק, אבל לרוב סתם הייתי שוכבת ערה ונכנסת לסטרס. למדתי שעדיף ללכת לישון בשעה הרגילה שלי ולישון מעט, וגם אם אני לא נרדמת בכלל אני עוברת לאותו מצב זן ואומרת לעצמי שאפשר לתפקד גם על אפס שינה, כי העבודה כל כך דינמית".
איך זה בטיסת לילה, כשרוב הנוסעים ישנים ואת ערה ועובדת?
"זה זמן קסום. הרבה פעמים מתפתחות במטבח שיחות עם נוסע שלא מצליח לישון ובא להעביר את הזמן. לפעמים נכנסים ממש לשיחות עומק. אלה רגעים מאוד אינטימיים, אני מתה על זה".
כמה לילות בחודש את ישנה מחוץ לבית?
"הלו"ז שלנו משתנה כל הזמן. בחודש וחצי האחרונים יצא די קיצוני שכל שבוע הייתי שלושה־ארבעה ימים מחוץ לבית ביעדים רחוקים".
איך זה משפיע על הזוגיות?
"לטובה, כי נוצר געגוע. בעלי מפרגן מאוד כי הוא רואה שהעבודה עושה אותי שמחה, ולפעמים הוא מצטרף לשהיות בחו"ל. אבל לעתים קשה לו, וכשאני בחו"ל הוא ישן עם הכלבה שלנו. היינו אמורים להתחתן ב־8 באוקטובר 2023. כשהבנתי שהחתונה לא תקרה, החלטתי שאני לא נשארת בבית. אל על גייסה את כל הדיילים שיכלו לעבוד כדי להביא אנשים הביתה, הרבה מהם מילואימניקים. עליתי על קוויקי למדריד. זה היה רגע סוריאליסטי, מצאתי את עצמי עומדת בקבינה של הביזנס ואומרת לטייסים: 'אתם קולטים שעכשיו הייתי אמורה להיות בחופה שלי?'. בסוף התחתנו באפריל".
מה יש לך ליד המיטה בתא המנוחה?
"יש דברים שאני מורידה מהמדים שלא ידקרו אותי כשאני ישנה — צעיף, תג שם, עט, שעון. יש אודם, מסרק, מברשת שיניים ומשחת שיניים, קרם לחות ושמן לבנדר שמאוד מרגיע, ואטמי אוזניים — התמכרתי אליהם בגלל הטיסות, אבל גם בבית אני שמה".
jonbloomphoto@gmail.com
