נתניהו
ריאליטי חטופים
"שחרור חטופינו בראש מעיינינו, אני מקווה מאוד שנוכל לבשר משהו בעניין הזה, ואם לא נוכל היום, נבשר מחר", אמר בנימין נתניהו בסרטון שהעלה לרשת ביום שני אחר הצהריים. קשה לחשוב על הבטחה דרמטית יותר בעת הזו, והתגובות היו בהתאם: מהודעות בהולות של מטה משפחות החטופים ועד זינוק אופטימי בבורסה. לא חלף אלא זמן קצר ובסביבת נתניהו "תיקנו", והבהירו כי זו רק צורת דיבור, וראש הממשלה בסך הכל התכוון לומר שעובדים קשה - כאילו בעת הזו אמירה כלשהי בעניין החטופים יכולה להיות סתם אמירה בעלמא. לא חלפו אלא כמה שעות, ובנאום בירושלים נתניהו חזר על "צורת הדיבור" ושוב פיזר תקווה משועשעת בנוגע להשבת החטופים, ממש כמו בשיר של נעמי שמר: "לא מרפים מהמשימה, ואם לא נשיג אותה היום נשיג אותה מחר, ואם לא מחר – מחרתיים".
אם זה לא מספיק, את "סרטון הבשורה" צילם נתניהו במנהרה (!) מאובקת, שבמבט ראשון נראית כמו הדמיה של מנהרת חמאס. נדרש זמן להבין שהוא צועד במנהרה בעיר דוד בירושלים. זחוח הוא מתהלך בה באיטיות, עונה ל"שאלות", תוקף את השמאל ואת היועצת המשפטית ואת מי לא, עד שהוא מגיע לקצה המנהרה ומקנח בחטופים.
נתניהו למד מטראמפ את השיטות המרושעות של תוכניות הריאליטי, וליהק את עצמו לתפקיד המנחה בתוכנית אכזרית, שבה המשתתפים הם החטופים עצמם ובני משפחותיהם המיוסרים, והקהל השבוי הוא כולנו. כמו טראמפ, ככל שהתוכנית נמשכת הוא מתאהב בתפקיד. וכמו טראמפ, אין לו סיבה שהיא תיגמר, כי הוא עלול לאבד את משרתו. לא חשוב כמה סבל יידרש מהמשתתפים, נתניהו יעשה הכל כדי לא להגיע לפרק ההדחה. // אמיר זיו
תקציב הביטחון
הקשיבו לכלכלנים
המתח בין הכלכלה לביטחון עלה השבוע שוב לכותרות כשהתברר שתקציב הביטחון ל־2025 צפוי להיות גבוה בכ־20 מיליארד שקל מזה שתוכנן, והפעם סביב השאלה "איך מפקחים על תקציב הביטחון?". אלא שהמתח האמיתי עמוק יותר, שכן הממשלה מאריכה את המלחמה עוד ועוד, ומצהירה שבכוונתה לכבוש את עזה ולשלוט בה. כמעט כל הכלכלנים — מימין ומשמאל — מתקשים למצוא בכיבוש עזה תועלת שגבוהה מהמחיר העצום שמשלמים אזרחי ישראל מאז תחילת המלחמה: קיטון של ההוצאות האזרחיות, עלייה בתשלומי המסים, ופגיעה מתמשכת וארוכת שנים באיכות החיים שלנו.
ביטחוניסטים ופוליטיקאים מתייחסים לכלכלנים לעתים קרובות בבוז וטוענים כי "ביטחון חשוב גם לכלכלה, וכלכלנים לא מבינים בביטחון". אבל המבקרים הללו שוכחים נקודה חשובה, והיא שקובעי המדיניות הכלכלית בעשורים האחרונים הם אלה שאיפשרו למלחמה הנוכחית להימשך זמן רב כל כך. אם כלכלת ישראל לא היתה מפותחת ומתקדמת, מדינת ישראל היתה חייבת לסיים את המלחמה מזמן. ללא מגזר הייטק מפותח, יחס חוב־תוצר נמוך ואבטלה נמוכה, גם האידיאולוגיה הניצית של חברי הממשלה לא היתה מספיקה להארכת המלחמה. כל אלו הושגו בזכות מדיניות כלכלית מקצועית שננקטה בשני העשורים האחרונים. משום כך, כדאי שנקשיב לכלכלנים שמזהירים אותנו כי זו תהיה איוולת לנצל את כל המשאבים שצברנו במשך שנים בשביל מלחמה שתועלתה מפוקפקת. // שלמה טייטלבאום
האקדמיה
דרוש מיתוג מחדש
מעמד האקדמיה הישראלית בעולם וחשיבותה לכלכלת ישראל דומים מאוד לאלה של ההייטק. האקדמיה כאן היא מעצמת מחקר עולמית והבסיס שעליו יושב ההייטק. למרות זאת, האיומים לסלק אותה מתוכנית המענקים החשובה בעולם — הורייזן של האיחוד האירופי — לא זוכים אפילו למעט תשומת לב וקשב ממשלתיים מהסוג שהיה מעורר ניסיון להחרמת ההייטק. המצב הזה מלמד שהאקדמיה סובלת מבעיית מיתוג קשה: אחד הגורמים לה הוא התחושה שלא יכול להיות שאנחנו מקבלים מוצר כל כך טוב בשכר לימוד כה נמוך, וגם התפיסה של האקדמיה כסניף של השמאל לא עוזרת.
כשייגמר משבר הורייזן — יש לקוות שללא החרמת ישראל — ראוי שראשי האקדמיה יקדישו מחשבה למיתוגה מחדש. גם כדי שהממשלה תבין שהאקדמיה היא נכס אסטרטגי שצריך להביא בחשבון לפני שמקשקשים על הרעבת עזתים, ולא פחות חשוב — כדי שהציבור יבין למה צריך להגן על האקדמיה מפני שרים שמתחרים ביוזמות שמטרתן לסרס ולהגביל אותה. // שחר אילן
נדל"ן לחרדים
המתנות שלא מפסיקות לתת
בשבועות האחרונים עיינתי בעשרות עמודי פרוטוקול שהנפיקה ועדת ההקצאות של עיריית בית שמש. שמה ביורוקרטי ומשעמם אך בכל אחד מהדיונים בה מועבר נדל"ן ציבורי בשווי עשרות מיליוני שקלים לעמותות וגופים פרטיים. ב־26 באוגוסט 2024 למשל הוקצו בחינם 75 מגרשים ומבנים לגופים, כגון תורת הבית, מוסדות דעת זקנים, מעיין החינוך התורני, ותלמוד תורה כלל חסידי. כדי לגלות מה היה מספר ההקצאות היה צורך להשתמש בגימטריה כיוון שעל פי הטבלה נמסרו ע"ה מגרשים.
הבחירה בצורת הספירה הזו מעידה על תוכן ההקצאות, ואכן לאורך 342 שורות פרוטוקול אפשר היה למצוא רק מוסדות דת, ישיבות, בתי ספר חרדים, ובתי כנסת. קרקע פנויה היא משאב ציבורי נדיר בישראל הצפופה, אך זה לא מפריע לעיריית בית שמש לחלק אותה בנדיבות לעסקני דת ולמסודותיהם. בתחקיר "כלכליסט" נבדקו גם המגרשים שניתנו במתנה לרשת גני הילדים של משפחת שר השיכון יצחק גולדקנופף, אך בחגיגה הזו משתתפים עוד הרבה מוסדות ממגוון זרמים. המתנה הזו תאפשר לנהנים ממנה לגרוף הרבה מאוד כסף לכיסם לאחר שיקימו עוד מוסד שישאב תקציבים מקופת המדינה. ברשימות לא נמצאה הקצאת נדל"ן להקמת מוסד להשכלה גבוהה או — השם ישמור — ללימודי מקצוע. אפשר להבין את עסקני בית שמש, מוסדות כאלה עוד עלולים לעודד יציאה לעבודה ולצמצם את מספר תלמדי הישיבה והאברכים שבגינם הם מקבלים תמיכה מהמדינה. // אמיתי גזית
התיקון שאנחנו זקוקים לו גדול בהרבה מליל שבועות
תיקון ליל שבועות נהפך בשנים האחרונות לאחד המנהגים הבולטים של החג גם בקרב ישראלים לא דתיים. נראה שדווקא בחג הלא כל כך דתי הזה, לחילונים קל יותר לבדוק את היהדות שלהם ולתבוע עליה בעלות.
במקור תיקון ליל השבועות לא נועד לתקן דבר, התיקון כאן הוא במשמעות "קישוט" בארמית. אבל עם הזמן, וגם בזכות החיבור לערכים ההומניסטים העמוקים של מגילת רות, החג התחיל להתקשר גם לתיקון אנושי וחברתי, כזה שיש בו חברות, סולידריות, חמלה, נתינה וכן הלאה. ובכלל, ביהדות יש הרבה מאוד תיקונים. תיקון הוא קודם כל תפילה (כמו תיקון חצות), אבל מעבר לכך אדם צריך לעבוד כל הזמן על תיקון המידות שלו, להשתפר עוד ועוד. ולא רק את עצמו עליו לתקן, הוא צריך גם "לתקן עולם במלכות שדי" — לדאוג לכך שלכמה שיותר אנשים בעולם יהיו חיים ראויים יותר.
השנה כל אלה רלבנטים מתמיד. מול הייאוש הגובר, צריך לזכור שהתיקון אפשרי. רבי נחמן כבר אמר (ואהוד בנאי שר): אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן. את הקלקול אנחנו רואים היטב, בכל מקום. בחברה אלימה ונוטפת שנאה שרבים ממנה שכחו מזמן מהי סולידריות, נדרשים לא מעט אנשים לתיקון המידות שלהם. הבעיה היא שבמקום תיקונים הם יסתפקו בקישוטים, בתפילות ריקות, במילים חלולות, בקשקושים, אם לא באלימות. למולם, כולנו כחברה שבורה ומפוררת צריכים להמשיך במאמצים לתיקון עולם אמיתי, כדי שלכמה שיותר אנשים בעולם, יהודים ונוכרים (ברוח המגילה), יהיו חיים ראויים יותר. // דור סער־מן
