שמחון
תפס מטרה קלה
קל מאוד לשנוא בנקים. מדובר במכונות רווחים שגורפות מיליארדים וחוטפות ביקורת ציבורית, לרוב במידה לא מבוטלת של צדק — בטח כשהריבית הגבוהה רק מגדילה את רווחיהם. על הסנטימנט הזה מנסה כעת הממשלה לרכוב, באמצעות שכיר החרב הכלכלי הקבוע שלה, פרופ' אבי שמחון, שעומד בראש צוות שאמור לבדוק מדוע מחירי הנדל"ן לא יורדים. אלא ששמחון הצהיר מבעוד מועד שהוא יודע למה — הבנקים אשמים, משום שהם לא מאפשרים לקבלנים להוריד את המחיר מהחשש שירידת מחיר תפגע בתוצאות העסקיות שלהם.
וכמו תמיד, חצי אמת גרועה מהאמת כולה. ראשית, הקביעה שהמחירים לא יורדים היא לכל הפחות לא מדויקת, מכיוון שמבצעי הקבלן הרבים מגלמים ירידת מחיר ריאלית. ושנית, הטלת האחריות הגורפת על הבנקים היא זריית חול בעיניים. נכון, הבנקים ודאי לא ישמחו לראות ירידת מחירים גורפת, חדה ומהירה, אבל הם לא האשמים המרכזיים במצב, אלא הממשלה שחתומה על שרשרת של מחדלים בשוק הדיור בשנים האחרונות, מהכישלון המתמשך של מכרזי קרקעות בפריפריה, דרך הזנחת הפתרון להיעדרם של הפועלים הפלסטינים שגורם לאיחור במסירות דירות, ועד הזנחת הביורוקרטיה שמעכבת בניית דירות.
להגיד "הבנקים אשמים" זו מניפולציה מהסוג הנחות, שנשענת על השנאה הטבעית למערכת הבנקאית. זו גם אמירה שמבהירה שהצוות של שמחון לא בא לפתור בעיות, אלא למצוא שעיר לעזאזל. וכך הממשלה תוכל להמשיך לא לתפקד, ואילו הבנקים — שמחון כבר יראה להם מה זה. // גולן פרידנפלד
קרעי
רפורמה למען השלטון
השבוע אישרה ועדת השרים לחקיקה את "רפורמת השידורים" של שר התקשורת שלמה קרעי. לא סתם תיקון חוק, חלילה, אלא רפורמה. למה? כי רפורמה היא מהלך רחב , היא משדרת מחשבה תחילה, ובעיקר היא מאפשרת להחביא את המטרה האמיתית. כדי שהתיקון של קרעי ייראה כרפורמה, הוא מורכב מכמה הטבות כמו הוזלת מחירי החבילות, חיזוק שידורי הספורט והגדלת ההזרמות מפלטפורמות בינלאומיות ליצירה מקומית. אבל מתחת מסתתרים שני תיקונים דרמטיים, שמיטיבים עם המחנה הפוליטי של קרעי, ומאיימים על איכות שידורי החדשות. קרעי מבקש לרסק את המודל הכלכלי של שידורי החדשות, על ידי מעבר מרשיונות למרשם — מהלך שמשמעותו היא שכל אחד יוכל לשדר חדשות. זה נשמע פלורליסטי, אבל מכיוון שחדשות רציניות הן עסק יקר שקשה להרוויח בו, התמריץ של קרעי פונה רק למיליארדרים שמעוניינים לספק תעמולה לשלטון, במודל ערוץ 14. האיום השני הוא ריסוק הרגולציה והעברת הפיקוח ללשכת השר. גם כאן, המרוויחים הם ערוץ 14 ודומיו.
קרעי לא המציא דבר. הממשלה פיתחה שיטה של הכרזה על רפורמות גרנדיוזיות, שמסתירות מתחתיהן נזקים עצומים ואינטרסים פוליטיים. רק באחרונה "רפורמת צדק תחבורתי" של מירי רגב ייקרה את מחירי התחבורה הציבורית ב־30%, לא שיפרה אותה במאום, אך פינקה בהוזלות למצביעים פוטנציאליים. ועל ה"רפורמה המשפטית" אין עוד צורך להכביר מילים. לכן בכל פעם שהממשלה מכריזה על עוד רפורמה, אפשר להתחיל לחפש את האינטרס שמתחתיה. // משה גורלי
סוכות וסמוטריץ'
שכחו מוסר יהודי
דתיים רבים נוהגים שלא לומר "תתחדש" למי שרכש נעליים חדשות, משום שבשביל נעליים "צריכים להמית בהמה אחרת תחלה, שיחדש ממנה בגד אחר". כלומר המסורת היהודית מקפידה מאות שנים לא לברך על אלימות, אפילו כזו שבוצעה נגד בהמה. קלה כחמורה. והנה השבוע אמר ח"כ צבי סוכות ש"כולם התרגלו שאפשר להרוג 100 עזתים בלילה אחד, וזה לא מעניין אף אחד בעולם". ספק אם סוכות צודק לגבי העולם, אבל הוא טועה לגבי ההיסטוריה היהודית ההלכתית והעממית — אנו לא מתרגלים להרג כזה, ולא שמחים עליו — לא בלב ולא בפה. המגבלות על השפה אינן רק כלפי חוץ, הן כלפי פנים, הן נועדו למנוע מאיתנו הידרדרות והימשכות אחרי יצרים אלימים כפרטים וכעם.
גם ראש מפלגתו של סוכות, ח"כ בצלאל סמוטריץ', אמר השבוע כי הוא תומך בהכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה רק בגלל הלחץ הבינלאומי. "עד שהחטופים לא חוזרים, אנחנו לא אמורים להכניס גם מים לעזה", אמר והדגיש כי הוא "מבין היטב את הכעסים ואת כאבי הבטן שכולנו מרגישים". אם סמוטריץ' כבר מבין שיש צורך להכניס סיוע לרצועה, למה הוא מתעקש להביע צער על כך שאיננו יכולים להרעיב חפים מפשע? זה כל כך בלתי נתפס לומר: "אנו מצטערים על כך שחפים מפשע רעבים. זו לא מטרתנו. המלחמה היא בחמאס, לא באזרחים"? זו לא רק עמדה אנושית ומוסרית, אלא גם העמדה היהודית. // שלמה טייטלבאום
משרד הבריאות
נתן לחתול לפקח על השוקולד
מגירת ממתקים עמוסה, חלוקת שוקולד פרה בקניון על ידי יוטיובר מוכר, מודעות מנוקדות המתארות את חטיף השוקולד האהוב שייאכל בהפסקה מהלימודים ועוד שלל מניפולציות רגשיות — כל אלה הן רק חלק מהמתקפה המדאיגה של שטראוס, אסם וגלידות נסטלה על הילדים שלנו.
להתנהלות של מובילות שוק המזון יש אחראי ברור והוא משרד הבריאות. אותו משרד שב־2016 הבין את הנזק הבריאותי והכלכלי של מגפת ההשמנה המתעצמת בישראל, ויצא במהלך אגרסיבי לצמצום צריכת מזונות מזיקים. הוועדה המקצועית שהוקמה אז נתקלה בכוחות עצומים של חברות הענק, שגרמו למשרד להסתפק בסימון מדבקות אדומות על מוצרים עתירי סוכר, מלח ושומן רווי. את מסקנות התת־וועדה שהוקמה כדי לקבוע מגבלות על פרסום מוצרים משרד הבריאות כבר גנז בעצמו, והסתפק בהבטחה של החברות לרגולציה עצמית. אבל ההתחייבות הזאת לא החזיקה הרבה זמן, ומה שהתחיל רחוק מהעין הציבורית בתוכן שיווקי בפסטיבלי ילדים ובפרסומות סמויות ברשתות החברתיות, עבר בשנה האחרונה לקידמת הבמה עם קמפיינים יעודיים לילדים למוצרים עתירי סוכר ושומן רווי.
את האור הירוק לעשות מה שבא להן חברות המזון כבר קיבלו כשמשרד הבריאות לא בלם את הממשלה בביטול מס הסוכר על משקאות קלים — מה שהפך אותם לזולים יותר מפירות וירקות. אז עכשיו אפשר לעודד את הילדים להחליף את הכריך לבית הספר בחטיף שוקולד. ככה זה כשהממשלה נותנת לשוק לפקח על עצמו. // נורית קדוש
מי שלא מסייע לנזקקים הופך מסייע לדבר עבירה
ראש הממשלה בנימין נתניהו התיר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה. המונח "סיוע הומניטרי" אמור לשקף אנושיות בסיסית — אלה לא מזוודות כסף מקטאר, אלא צרכים אנושיים בסיסיים כמו מזון תינוקות, מים ותרופות. ובכל זאת האספקה שלהם לעזה היא עניין שנוי במחלוקת בישראל. וכחלק מהמלחמה בחמאס ישראל החליטה למנוע את הכנסתו לעזה במשך 11 שבועות, מה שחולל רעב קיצוני שעדויות מצולמות מזעזעות שלו הציפו את העולם.
שאלת הסיוע לעזה חושפת פצע מדמם ועמוק מאוד בישראליות. הרי מעצם טבעו סיוע הוא רמה גבוהה יותר אפילו מהעזרה. הסיוע ניתן במקרים קריטיים, לא רק לחברים, אלא לנזקקים באשר הם. כך למשל ישראל מתגאה בסיוע שהיא שולחת למדינות שנפגעו באסון טבע. אבל למה שנסייע לאויבים שלנו? ובפרט כשהמתנגדים לפתיחת המצור חושבים שאין חפים מפשע בעזה, אפילו לא תינוקות. אלא שפה בדיוק טמון הקושי בחוסר ההבנה. ישראל בכלל לא מתבקשת לסייע לעזתים בעצמה, אלא רק לא לחבל בסיוע שמספקים אחרים, ושאפשר להבטיח שיגיע לנזקקים לו.
הדימוי של ישראל בעולם נמצא בכזה שפל, שאף אחד לא מצפה ממנהיגינו לחוש אהדה או אמפתיה מינימלית לילדים שגוועים ברעב, ולכן פונים לאינטרסים שלהם. עובדה — מה שבסוף כנראה שכנע את נתניהו לשחרר את הסגר הוא החשש שארצות הברית תפסיק לסייע לישראל במלחמה, והאיומים מצד מעצמות העולם להטיל עלינו סנקציות. לפחות הן מבינות היטב שמי שלא מסייע לנזקקים הופך מסייע בדבר עבירה. // דור סער־מן
