דירוג מודי'ס
לא מעודד ולא במקרה
כשחברות הדירוג התעכבו עם הורדות דירוג האשראי לישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומהלכי ההפיכה המשטרית על סטרואידים, באוצר השוויצו שזו עדות לניהול נכון של הכלכלה. על הדרך הם התעלמו מכל החששות הרבים והמהותיים שהועלו בדו"חות עצמם. ואז כמובן ירד הדירוג, ואצל מודי'ס אף ירד בחדות. בתגובה הסבירו באוצר שבמודי'ס טועים לגמרי בכל הנחות היסוד שלהם. והשבוע, כשמודי'ס פרסמה דו"ח עדכני, שבו לא העלתה את דירוג האשראי למרות סיום מלחמת איראן, השקל שמתחזק, תחזיות הצמיחה והאופטימיות בבורסה, באוצר האשימו אותה בקריאה לא נכונה של המפה הכלכלית.
חברות הדירוג ידועות בתגובה המאוחרת שלהן לאירועים מהירים, ויכול מאוד להיות שבמודי'ס יראו כי טוב, שהצמיחה חוזרת ובגדול, שהגירעון לא גבוה כפי שצפו ושהאופטימיות המשודרת ממסכי הבורסה מבשרת טובות. אבל גם יכול להיות שלא. עדות לכך התקבלה בחודש האחרון, כשבעלי עניין ובעלי חברות מימשו מניות בהיקפים של כ־3 מיליארד שקל — חלק מהם כאלה שלא מכרו מניות מעולם, כמו בעלי חברת ההשקעות אנליסט. כמובן שאי אפשר לראות במכירה כזו בהכרח תחזית שלילית למשק הישראלי, אבל בהחלט ניתן לומר שלהערכת המוכרים המנוסים, האופטימיות שמפגינים המשקיעים כלפי ישראל מוגזמת, וזו הזדמנות לא רעה להיפגש עם מזומנים.
מוטב שבאוצר ירעננו את זיכרונם בשיחת הוועידה שבה הסבירה מודי'ס את הורדת הדירוג בשנה החולפת: "לא מדובר בגיאופוליטיקה בלבד. אנו רואים גם את הסיכונים הפוליטיים הפנימיים הגבוהים מאוד. ממשלת ישראל נוקטת מדיניות שמגבירה את המתחים החברתיים הגבוהים שממילא קיימים במדינה". בינתיים, הסיכון הזה רק הולך וגדל, ומוזר שהפעם חברת הדירוג לא התייחסה אליו. אולי זו נקודה שבאוצר יכולים להיתלות בה. // גולן פרידנפלד
אנבידיה
משקיעה בתקווה
ההכרזה הדרמטית של אנבידיה השבוע על כוונתה לרכוש קרקע בצפון לטובת הקמת קמפוס ענקי חדש הגיעה בסמיכות לעוד שפל באינטל. בעוד אנבידיה מגייסת, מתרחבת ונושקת לשווי חסר תקדים של 4 טריליון דולר, אינטל, שפעם היתה ה־חברה בעולם השבבים, יוצאת לעוד סבב קיצוצים, כולל בישראל, ושווה פחות מ־100 מיליארד דולר.
חלק ממפת הדרכים של אנבידיה, לפחות בכל הנוגע לגיוסי עובדים, עובר בפנייה לעובדי אינטל. אבל למרות הסמליות הרבה, אין כאן משחק סכום אפס, לפחות לא מבחינת ישראל. שתי החברות משחקות בדיוק את אותו התפקיד הקריטי בהתפתחות ההייטק המקומי. לפני 50 שנה היתה זו אינטל, שפתחה את מרכז הפיתוח הראשון באמצע המדבר פחות משנה אחרי מלחמת יום כיפור וסימנה לעולם כולו שיש כאן מהנדסים ששווים את הסיכון הזה. וכעת, בעיצומה של מלחמה ממושכת שדרדרה את מעמדה הבינלאומי של ישראל, הבריחה משקיעים וריסקה את דירוג האשראי, אנבידיה מסמנת לעולם כולו שיש כאן כישרונות נדירים בתחום החם ביותר היום, כאלה שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. האיתות הזה יקר וחשוב יותר מכל השקעה כספית, כי הוא פותח דלת לכל השמות החמים במהפכת הבינה המלאכותית, ומספק מצרך נדיר בימים אלה — תקווה. // סופי שולמן
הסיוע לעסקים
החזק רוכב על החלש
ועדת הכספים דנה השבוע ארוכות במתווה הסיוע לעסקים בעקבות המלחמה עם איראן, שממוקד בעסקים קטנים (מחזור שנתי מתחת ל־400 מיליון שקל), שהכנסותיהם ירדו ביותר מ־25% ביוני. שמיכת המתווה קצרה, לכן היא לא נועדה לכסות את הנזקים במלואם, אלא רק לסייע לעסקים שצניחה כזאת בהכנסותיהם עלולה למוטט אותם. מסיבה זו המתווה לא כולל עסקים גדולים שמסוגלים לספוג ירידות זמניות. ובכל זאת, נציגי המגזר העסקי מצאו דרך למשוך את השמיכה לכיוונם.
"סיכמנו עם שר האוצר על 60 מיליון שקל לעסקים הגדולים", הבהיר יו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי בדיון. וכשנציג אגף תקציבים כפיר בטט ניסה לסייג ואמר כי "השר אמר שאם נראה שיש...", אמיתי קטע אותו ואיים: "אין פה 'אם'. אם מתחילים ב'אם' אז גם אני אתחיל ב'אם'".
גם נשיא איגוד לשכות המסחר שחר תורג'מן הצטרף לאיומים. מתווה האוצר כולל הקלות בזכאות לדמי אבטלה לעובדים שהוצאו לחל"ת, אך הגדירה כהיעדרות של 11 יום, בעוד באיגוד דורשים לקצרה ל־9 ימים. "תזכור מה יקרה בפעם הבאה שתבקש מהמשק לחזור לפעילות כשאתה מפקיר 100 אלף עובדים", אמר.
אם הדאגה למאות אלפי עובדים מנחה את תורג'מן ואמיתי, ולא הרצון לחסוך בהוצאות המעסיקים — עדיף ששניהם ישחררו מהשמיכה הקצרה שמציע האוצר, ויותירו אותה למי שצריכים אותה באמת. // שקד גרין ערבה
נרגילות בטעמים
עאלק דואגים לערבים
בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה על איסור מכירת מוצרי עישון בטעמים, הודיע היו"ר דוד ביטן כי "לא יהיה איסור על טעמים בנרגילות", בניגוד לעמדת גורמי המקצוע במשרד הבריאות, בטענה כי "זה יגרום לאוכלוסייה הערבית בישראל לכבוש את הארץ", ואז תיקן ל"זה יגרום לאוכלוסייה הערבית לעזוב את הארץ".
ההחלטה להגביל מכירת נרגילות אינה עניין גזעני או תרבותי, אלא בריאותי. אם ביטן כל כך דואג לחברה הערבית, אולי כדאי שידאג לחיים של חבריה ויהיה מוטרד משיעורי העישון הגבוהים בקרב צעיריה. אבל לביטן לא אכפת מחיי ערבים, ולכן הוא מדברר את המסרים של חברות הטבק, כאילו הן חוגגות תרבות מזרחית ולא מוכרות רעל.
זה לא צריך להפתיע אף אחד. ביטן הוא בסך הכל עוד חבר נאמן בקואליציה הגזענית — וכשם שלא אכפת לה מבעיית הפשיעה בחברה הערבית, ששוברת שיאים במשמרת שלה, ממש לא מזיז לה משיעורי ההתמכרות שלה לעישון. עד שהבעיות לא יזלגו לחברה היהודית, אל תטריחו אותם. // שלמה טייטלבאום
הסלקציה בהצלת החטופים היא עוד מהלך ציני של הפרד ומשול
אחרי חודשים של מלחמה שדורכת במקום, השבוע סופסוף נראה אור בקצה המנהרה, כשנודע שיש התקדמות במשא ומתן לעסקת חטופים והפסקת אש. אלא שאז התברר שבמקום לנסות ולחתור להסכם כולל שיסיים את הלחימה ויחזיר את כל החטופים, ישראל מתעקשת לעשות עסקה בשלבים, ולהחזיר רק חלק מהם, ובפעימות, מתוך הבטחות לא ברורות על שלב עתידי. בכך היא מפקירה את החטופים לסלקציה שיבצע חמאס — מי יישאר בחיים ויצא לחירות ומי ימשיך לסבול בשבי.
זו בחירה בלתי נתפסת של הממשלה. הסלקציה תמיד מייצגת אפליה, דיכוי ואכזריות. היא מתחברת בתודעה הקולקטיבית לעידן שבו ליהודים לא היתה הנהגה, מדינה או יכולת לשלוט בגורלם. הם היו נתונים לחסדי זרים. ואילו כאן מי שכופה את הסלקציה על היהודים היא, לכאורה, המדינה שלהם — בדיוק אותו גורם שמספר לנו שהוא פועל ללא הרף כדי למנוע שואה שנייה, ומפזר כל הזמן את "לעולם לא עוד".
ההיצמדות לסלקציה ולעסקאות חלקיות היא עוד ביטוי לבריחה של המנהיגים שלנו מאחריות. במקום לחתור לסיום המלחמה ולתכנן את היום שאחריה, הממשלה מלבה את המשך מצב הביניים כדי לשמר את הקואליציה ולהימנע ממהלכים שעלולים לטלטל את הספינה יותר מדי. וזו בעצם מטרתה האמיתית של הסלקציה — הם עושים הפרד רק כדי שיוכלו להמשיך למשול. // דור סער־מן
