איך אתה ישן?
"כבר כמה חודשים אני משתדל ללכת לישון ב־23:00-22:00 ולקום סביב 6:00, ולרוב אני ישן רצוף. למדתי איך להכניס את עצמי למצב שבו אני נכבה".
מה היה עד לפני כמה חודשים?
"ישנתי בעיקר על הספה. בתקופות שבהן לא הייתי בזוגיות הרגשתי שהמיטה גדולה לי מדי, הייתי מתגלגל מצד לצד. הספה מכנסת אותי, כמו רחם. אבל לפני כמה שבועות הוצאתי את הספה. אני מתכנן להחליף אותה בכזו שתהיה מיועדת רק לאורחים, ובינתיים אין לי אופציה אלא לישון במיטה".
מתי התחלת לישון על ספות?
"אחרי מלחמת לבנון השנייה. הייתי אז בסדיר, בנח"ל, בגבול הצפון. ביום הראשון למלחמה חבר שלי מהמחלקה, נמרוד כהן, נהרג, ובהמשך נחשפתי להמון פצועים והרוגים. אז היתה פחות התייחסות לפוסט־טראומה, ואחרי המלחמה הייתי מתעורר בצעקות מסיוטים. הייתי חולם שנמרוד מגיע לשבת ולדבר איתנו, וזה היה כל כך מוחשי. קיבלתי מרשם לקנאביס רפואי שעזר למנוע את הסיוטים ובעיקר ברחתי לעבודה, נהייתי וורקהוליק. במקום ללכת למיטה ולסיים את היום הייתי שוכב על הספה, כאילו שאני רק לוקח הפסקה קטנה בין לבין".
ומאז מה קרה?
"באוקטובר 2022 עברתי לצאלים — התאהבתי במקום כשהייתי כאן עם הגרעין שלי. ב־6 באוקטובר 2023 ישבתי עם חברים וב־4:00 הלכתי לישון על הספה. חלמתי שאני בגיהינום, מסביב הכל אש, ויש פיצוץ אדיר שמעיר אותי. זינקתי מהספה ושמעתי את האזעקות. אני נכה צה"ל, בגלל הפוסט־טראומה, אבל מיד התנדבתי למילואים. הרבה אנשים שאני מכיר נהרגו בתקופה הזאת. אחרי חודשיים, כשחזרתי מעזה, הקיבוץ היה מפונה למלון בראשית במצפה רמון, ושם לא הייתי מסוגל לישון במיטה. לא יכולתי להכיל את העובדה שיש לי מים זורמים ומיטה, אז ישנתי על הרצפה, כמו בעזה".
איך הצלחת לישון בעזה?
"העייפות גברה על הכל. הייתי כל כך עייף שפשוט התפרקתי כשהלכתי לישון, לא משנה שאני ישן על הרצפה של בית עזתי עם עוד 20 חיילים. היתה אז מטרה ברורה למלחמה, שנתנה לי איזה סדר פנימי, וזה עזר לי בשינה. אחר כך טסתי לחברים בארצות הברית לחודש, לנקות את הראש, אבל זה לא כל כך עזר לי לישון. אנחנו באמצע מלחמה, ואני ישן במיטה שלא שלי, מוקף באמריקאים שאין להם מושג מה שעברתי".
ואחרי שחזרת?
"באוגוסט 2024 נכנסתי שוב לעזה. אחרי שבוע היתה לנו היתקלות קשה, וחבר שלי יניב אורן נהרג. חטפתי שם הלם קרב קשה — שכבתי ליד איזה מחבל שנהרג אבל לא הייתי בטוח אם הוא מתחזה למת, וקפאתי. שוחררתי במצב נפשי לא טוב ולא הייתי מסוגל לעשות שום דבר. רוב הזמן הסתתרתי בבית, שוכב על הספה בהזנחה כללית שהלכה וגדלה. הייתי צריך לעשן מהבוקר כדי לישון כמה שעות בלילה. בדיוק שנה אחרי תחילת המלחמה הכנתי לעצמי משהו לאכול שפשוט חנק אותי. התחלתי לראות שחור, וברגע האחרון הגעתי לכיור והכל יצא החוצה. בכיתי וצחקתי בו־זמנית, הרגשתי שאני לא מצליח לשמור על עצמי במובן הכי בסיסי".
מה עשית?
"נכנסתי לבית מאזן בקיסריה לחודש וחצי. שם היה אסור קנאביס, והתעקשתי גם לא לקבל תרופות. כל לילה התחיל המאבק בין הגוף לנפש. הייתי עם אנשים במצב נפשי דומה וקיבלנו המון טיפולים, יוגה, אמנות. שם למדתי לישון שוב באופן טבעי. היה מותר להיות עם הטלפון רק שעה ביום, וההשפעה של זה היתה מדהימה — החושים התחילו להתחדד, ונהייתי ממש נוכח. כשיצאתי מהבית המאזן עברתי טיפולים בתא לחץ באסף הרופא, 60 טיפולים, שעתיים בכל פעם".
מאז השינה שלך מסודרת?
"כן. התחלתי יוגה ופילאטיס, אין לי טלוויזיה, אני מנסה להפחית את השימוש בטלפון — אם כי קשה להימנע מלהתעדכן כשיש מלחמה כל הזמן — ולפני השינה אני מנגן, שותה כוסית, וקורא במיטה. אחר כך אני שם כרית מיוחדת בין הברכיים ומקשיב למדיטציה בטלפון, ועם זה אני נרדם, כמו קסם. הבית שלי צנוע, אבל במיטה השקעתי, עם כרית ארגונומית ומזרן איכותי, ומה שבעיקר עזר לי לחזור לישון היה לצאת מהמחשבות הגדולות ולהתרכז ברוטינות הקטנות, למשל בנשימות".
וממטופל נהיית מטפל?
"כן, אני מטפל במוזיקה, בעיקר בפגיות. מוזיקה מורידה את רמת הקורטיזול (הורמון הלחץ) של כל מי שנמצא בחדר — הפגים, ההורים והצוות. אני מנגן לתוך מה שקורה, צפצופי המוניטורים, בכי התינוקות, מנסה למצוא מנגינה שמשתלבת בתוך כל זה ומרגיעה. אני מנגן בעיקר בגיטרה, וגם שר ומנגן על תוף אוקיינוס שמדמה את הקול של מי השפיר".
מה יש לך ליד המיטה?
"תמונה עם האחים שלי — יש לי בבית הרבה דברים של המשפחה והחברים, זה נותן לי תחושה של שייכות. יש גם גביע שקיבלתי כבדיחה מיניב אורן — אחרי הסבב הראשון בעזה עשינו ערב 'אוסקרים', ואני זכיתי בקטגוריה של אקונום מצטיין. יש כף מעץ שאמא הביאה לי מנאשוויל, זו מעין ברכה שמביאה אהבה וזוגיות. יש מחברות שבהן אני כותב יומן, כל רעיון ומחשבה שמעלה בי השראה. ועל הקירות יש ציורים בנושא שינה של בת הדודה שלי, המאיירת לי־אור עצמון פרואין".
jonbloomphoto@gmail.com
