גרסת נתניהו
שקרן נטול בלמים
השבוע של נתניהו עמד בסימן רקיחת הגרסה שלו לטבח 7 באוקטובר — גיבוב מילים שמורכב מחלקי קטעים שברר בפינצטה ומסילופים לטובתו. המאמץ המגושם הזה התהפך עליו והחורים בגרסה נחשפו, אבל ברמה העמוקה יותר, המהלך שהוא הוציא לדרך דווקא מסגיר את מצוקתו. נתניהו מחויב לשלושה קמפיינים: להסיר מעצמו את האחריות לאסון הנורא; לחסל את משפטו הפלילי; וכפועל יוצא ותנאי לשני אלה — לנצח בבחירות. תפירת גרסתו לחלקו בטבח מלמדת שאין, ולא יהיו לו, מעצורים כלשהם באף אחד מהקמפיינים ושהתנהגותו רק תלך ותחמיר.
התוצאה הפנימית של פעולותיו היא חורבן הקיום הדמוקרטי, אבל גם הקיום הפיזי שלנו נמצא בסכנה בגללן. ביום שלישי, כשכל המשא המעיק הזה על כתפיו, נתניהו נוסע לטראמפ ואמור להחליט, בכפוף להסכמת הנשיא, אם וכיצד תיכנס ישראל לסבבי מלחמה נוספים שעשויים להתפתח באזור. האם אפשר להיות בטוחים שהחלטות החיים ומוות שיקבל עבורנו מנותקות לגמרי ולא נגועות ומושפעות מהקמפיינים האישיים שהוא מחויב להם? די בעצם הספק כדי לעורר חרדה. // משה גורלי
קנס לאל על
העושק משתלם
בקול תרועה רמה בישרה השבוע רשות התחרות כי תקנוס את אל על ב־121 מיליון שקל — הקנס המקסימלי — על הפקעת מחירי טיסות בזמן המלחמה. הממונה על התחרות אולי רואה בזה הישג ופעולה רגולטורית מרתיעה, אבל המהלך הפוך לחלוטין. הקנס הוא אינדיקציה לחידלון של כל הגורמים הרלוונטיים, מהממונה על התחרות, דרך שרת התחבורה, ועד שר הכלכלה, שלא נקפו אצבע בזמן אמת.
קודם כל, הקנס מגיע באיחור משווע, שנה ויותר אחרי שמיליוני ישראלים נטולי אלטרנטיבה נאלצו לטוס עם אל על, בכל מחיר שהחברה נקבה בו. הנוסעים הזועמים התריעו בזמן אמת, העיתונות היתה גדושה ראיות לזינוקי מחיר מתריסים, אבל הממונה על התחרות ישבה במערכות העיתונים והסבירה שאין לה קייס לבלום את השתוללות החברה.
מנכ"לית אל על דינה בן טל גננסיה מצדה לא היססה להאשים את הישראלים ש"קונים ברגע האחרון", כאילו טילי חזבאללה וחמאס היו בשליטתם, והוסיפה בחיוך ש"לא ניצלנו את המצב. אילו רצינו היינו יכולים לגבות יותר על כל טיסה".
שר הכלכלה, במקום לקרוא לה ללשכתו ולומר לה מה דעתו על החברה שקיבלה סיוע בסכום של 300 מיליון דולר מהמדינה בזמן הקורונה ועכשיו עושקת את אזרחיה תחת אש, סידר לעצמו ולמנכ"לית קצת יחסי ציבור כשסיכמו על "קיבוע מחירים" לארבעה יעדים. גם שרת התחבורה — אחת שאוהבת טיסות חופשיות ברחבי העולם — לא יצאה מגדרה כדי לטפל במתן בטוחות ובסיוע לחברות הזרות, שעיכבו את חזרתן לישראל.
כל זה איפשר לאל על לרשום ב־2024 רווחי שיא בסכום של 545 מיליון דולר, פי 5 כמעט לעומת 2023. וזה איפשר לבן טל גננסיה לקבל על השנה החלומית (מבחינתה, ומסויטת לכל השאר) שכר ובונוסים בסכום של 6.5 מיליון שקל, אף על פי שגם עיפרון שהיה מונח על המקלדת היה עשוי להשיג תוצאות לא רעות בשנה כזו.
והקנס, אם בכלל יוטל לבסוף ולאחר שימוע ממושך, הוא לא כסף שיחזור אל רוכשי הכרטיסים. הכסף שלהם, אחרי שמימן במלחמה קמפיין ציני עם מילואימניקים שממהרים הביתה, יממן עכשיו דיבידנד של בסכום של 100 מיליון דולר לבעלים. // אמיר זיו
שקיפות משרדי הממשלה
הסתרה כדרך חיים
שר הביטחון, ישראל כ"ץ, התגאה השבוע ב"הקלה בנטל" באמצעות צמצום ימי המילואים. אלא שבשטח התברר שהמשימות נותרו כשהיו; מה שקוצץ הוא ימי ההכשרות וימי המנוחה בבית. כשפנינו לבקש הסבר על הפער שבין המסגור למציאות, קיבלנו את התגובה הקבועה של הממשלה הזו: דממה.
זה לא חריג. עבור כ"ץ, סמוטריץ', סילמן ורוב שותפיהם לממשלה, היעדר התגובה הוא כבר מזמן לא אירוע נקודתי אלא אסטרטגיה. הם מקפידים להתעלם מבקשות שמעיזות להציב מולם את המציאות כפי שהיא. לפעמים הם מפנים לדוברות המשרד שלהם, כאילו האחריות הפכה לנוצה שעפה כה וכה ברוח, ולפעמים, ברוח הגזלייטינג, הם פשוט מכחישים את העובדה שאינם עונים.
קבלת אחריות למחדלים, כיבוד הדרג המקצועי והיצמדות לעובדות היבשות? אלה דברים שכבר למדנו לא לצפות מהם. אבל התחושה שעמה שרי הממשלה הזאת מסתובבים — שהם לא חייבים דין ודברים לתקשורת ולציבור, שהם יכולים להתעלם מעובדות ומכל פיסת מידע שמעוררת בהם גירוד קל — היא המחשה מובהקת של מה שהממשלה הזו חושבת על נתיניה. הם פשוט לא קיימים. // שקד גרין ערבה
התערבות הורים
להגן על המורים
השבוע פורסם שמשרד החינוך מנהל עם ארגוני המורים משא ומתן על הגבלת התערבות ההורים בעבודת המורים. מעורבות הורים זה חשוב, אבל התערבות מוגזמת שלהם בעבודת המורים, ולעתים גם התעמרות בהם ואלימות נגדם, הופכות את חיי המורים לבלתי נסבלים. מי שרוצה לפתור את בעיית המחסור במורים ולהבטיח שייכנסו לתחום מורים איכותיים, חייב לשפר את איכות חייהם ואת המעמד שלהם, ולעשות זאת באמצעות גיבוש תקנות מחייבות.
כל זה לא יקרה כל עוד המורים יהיו חשופים להטרדות בווטסאפ בכל רגע ביממה, ומשום כך, אחת הדרישות של הסתדרות המורים היא שפניות למורים ייעשו רק במייל. דרישה אחרת היא שהורים יגעו לבית ספר רק בתיאום מראש.
יכול להיות שזה מוגזם. יכול להיות שלא ניתן באמת למנוע שימוש בווטסאפ וצריך להגביל את השיח לשעות מסוימות, אבל ברור שמדובר במהלך חיוני מאין כמוהו. יש להגן על המורים וחשוב שהוראות משרד החינוך יפורסמו כמה שיותר מוקדם ושהדבר לא ידחה לאחרי הבחירות. // שחר אילן
ההתנהלות סביב חוק ההסדרים חותרת תחת כל הרעיון של הסדר
בכל שנה יש בלגן סביב חוק ההסדרים, על אוסף הנושאים שדוחסים לתוכו ומשפיעים על חיינו, העיזים שמכניסים אליו וברור שיעופו, הריבים, המשברים.
הבלגן הזה מנוגד לכל הרעיון של הסדר. הסדר הרי נועד להתקין סדר, ליישב מחלוקת, לפתור מצב סבוך. הסדרי ראייה אצל זוגות גרושים או הסדרי חובות באים לחלץ את המעורבים ממבוי סתום קשה ומתסכל. ישיבות ההסדר אמורות לאפשר גם לימודים תורניים וגם שירות למען המדינה. ככה זה הסדרים, הם מייצרים מציאות לא אידאלית, אבל כזו שעדיפה על הכאוס והסערה.
גם חוק ההסדרים נועד לעשות זאת. הנוכחי, למשל, כולל תיקונים ושיפורים בתווי חניה לנכים, בתקנות בטיחות באש, בדיגיטציה של האקדמיה, במשק הגז, בביטוח הסיעודי, בפסולת, אפילו ביוקר המחיה. על פניו, זה מנגנון מבטיח שבא להיטיב איתנו. אבל גם אותו חירבו, והוא נהפך לזירת קרב, כזו שבה נשכחים האינטרסים של הציבור ושולטים בה רק האינטרסים של הפוליטיקאים. הוא עושה הפוך מלייצר סדר ולהיטיב, כמו הוכחה שנתית לעובדה שאין כאן ממשלה שבאמת יכולה להרגיע את המציאות הכאוטית שלנו, אלא רק כזו שמייצרת לנו עוד ועוד מבואות סתומים קשים ומתסכלים. // דור סער־מן
