איתמר בן גביר גרסת 2026 לא שונה בהרבה מהנער הכהניסט שהציג לראווה את סמל הקאדילק של ראש הממשלה יצחק רבין והכריז: "כמו שהגענו לסמל, נגיע גם לרבין עצמו". כעת הוא מבוגר יותר ב־31 שנה, לובש חליפה, מוקף בשוטרים על מדים שתלויים בו לקידומם, ואוחז בידיו כוח אדיר שגם הוא כנראה לא דמיין שיהיה לו אי פעם. הכוח הזה והאהדה הציבורית שהוא מצליח לגרוף, אף על פי שהמדדים האובייקטיביים מראים שהקדנציה שלו היתה קטסטרופלית, דווקא צפויים לחזק את כוחו הפוליטי. אלימות? רציחות? פרוטקשן? היעדר משילות? עזבו אותו, הוא מוכר לבוחריו שהוא "השר שלא עצר". והכל בחסות נתניהו שמינה אותו וממשיך לתת לו גב.
הכוח שבן גביר מחזיק אפשר לו לחמש מאות אלפי אזרחים לאחר שהוא הקל בקריטריונים להוצאת רישיונות לנשק (מהלך שסכנותיו עוד לפנינו), וגם להוביל את שירות בתי הסוהר לבזבז כסף ומשאבים על גחמה ילדותית של חפירת תעלות מים שבתוכן תנינים מסביב לכלא ביטחוני, ובעיקר — הכוח הזה מאפשר לו לשלוט בגופים שתחתיו, ובראשם המשטרה, והפיכתם לגוף שאיבד את אמון הציבור ונתפס כמעט כזרוע פוליטית של מפלגת השר. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שאמון הציבור במשטרה בסוף השנה שעברה הגיע לשפל של כל הזמנים. יתרה מכך, שליש מהיהודים אמרו שהם חוששים להסתובב ברחוב. לא פחות מ־80% מהערבים מרגישים כך.
אבל אולי המדד החשוב ביותר לכישלון של בן גביר בכהונתו הוא מספר הנרצחים בישראל בשנים האחרונות. ב־2020 נרצחו פה 147 איש, ב־2021 נרצחו 173, וב־2022 נרצחו 149. תחת כהונת בן גביר המספרים זינקו: 300 נרצחים ב־2023, 282 נרצחים ב־2024, 295 נרצחים ב־2025. גם השנה קצב הרציחות לא מראה סימני ירידה.
הבעיה היא שהגמל מתקשה לראות את דבשתו. השוטרים והסוהרים אוהבים אותו. הוא יודע לדבר בשפתם, להפיח בהם רוח גאווה ולספר כמה הוא נלחם עבורם ופועל כדי להעלות את שכרם. בסוף אוגוסט אחד ממקורביו ערך סקר בקבוצת ווטסאפ פנימית של שוטרים וסוהרים ושאל שם: "מי היה השר לביטחון פנים הטוב ביותר?" בן גביר השאיר אבק לכל שאר השמות שהופיעו לצדו. כשהמפכ"ל נשאל על נתוני הרציחות הוא השיב: "אני לא סופר גופות". מתברר שבן גביר מחזיק באותה גישה, וגם קהל אוהדיו.
