כשנפתלי בנט ויאיר לפיד הכריזו על התמודדות משותפת בבחירות הקרובות לפני חמישה חודשים, הם קיוו ליצור מפץ פוליטי שיביא להחלפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתפקיד, ובמקביל ידרבן את גדי איזנקוט לחבור אליהם ולוותר על שאיפותיו להנהיג. אלא שדבר מהשאיפות האלה לא התממש, וכעת חוזים הסקרים רק 13 מנדטים לביחד, בעוד איזנקוט כבר מגיע ל־26 מנדטים בחלק מן הסקרים.
החשש הגדול ברשימה של בנט ולפיד הוא שאיזנקוט ימשיך לשתות מהם מנדטים עד לקלפיות, ומשום כך ראינו ונראה קרבות בתוך הגוש. כך למשל בעוד איזנקוט הצהיר על הסכמתו לתת פטור ל־30% מבני מחזורי הגיוס של החרדים, בנט דחה את הרעיון בתוקף. הלחץ המתגבר הביא גורמים במערכת הפוליטית להעריך שישנה אפשרות של חיבור טכני בין ביחד לישראל ביתנו, בראשות אביגדור ליברמן, כמשקל נגד לאיזנקוט בדרך להרכבת הממשלה הבאה, ואיש לא יופתע אם איזנקוט יידרש לרוטציה עם אחד מהם או עם שניהם כתנאי להקמתה של הממשלה החדשה שאולי תקום.
ההרכב האנושי של הרשימה המשותפת של בנט ולפיד מגוון. בנט הביא אליה מומחים מקצועיים ובכירים לשעבר בשירות הציבורי כגון קרן טרנר, שהיתה מנכ"לית משרדי האוצר והתחבורה, ולירן אבישר בן חורין, שכיהנה בתפקיד מנכ"לית משרד התקשורת. לפיד הביא עמו חברי כנסת חרוצים שהוכיחו את עצמם באופוזיציה: חברי ועדת הכספים ולדימיר בליאק ונאור שירי, מרכזת סיעות האופוזיציה מירב בן ארי והח"כיות מירב כהן וקארין אלהרר.
עם זאת גם בנט וגם לפיד, שניהם ראשי ממשלה לשעבר בממשלה הקודמת, סובלים מבעיה אחת מרכזית: הם נתפסים כפוליטיקאים מהסוג הישן, בעוד איזנקוט נתפס בינתיים כמשב רוח מרענן. כך או כך, כולם יצטרכו להתגבר על עצמם לאחר הבחירות ולשלב ידיים, בקואליציה או באופוזיציה.
