בזמן ששרים אחרים בממשלת ההרס, כגון יריב לוין, שלמה קרעי ויואב קיש עומלים קשה, כל אחד בגזרתו, בניסיון לפרק את המערכות שעליהם הם אחראים, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יושב רגל על רגל וצוחק בקול. אומנם הפשע משתולל מכל עבר, אבל למה שיהיה לו אכפת? יש לו הישג: במו ידיו הוא הצליח להחריב את המשטרה ולהפוך אותה לארגון חסר עמוד שדרה, שסר כמעט לחלוטין למרותו.
במהלך הקדנציה שלו הצליח בן גביר לחולל נזק שייקח שנים לתקן, לאחר שהשכיל להבין שלא צריך שינויי חקיקה גרנדיוזיים כדי להשתלט על ארגון, אלא לפרק אותו מבפנים: להשפיט את אנשיו בתהליך מחושב, ובסיוע אנשי לשכתו ויועציו — נערי גבעות ובדוקי שב"כ לשעבר שהפכו ליעד עלייה לרגל לקצינים שרוצים לקבל דרגה. כך, באמצעות שוט המינויים בן גביר הלך ותפס אחיזה במשטרה, מינה את מי שנאמן לו ומתחנף אליו, במעשה או בדיבור, לצד הנחלת "רוח מפקד" ברורה ורקובה. מי שנשמע לשר וממלא את הדרישות שלו, בין אם חוקיות או לא — מתקדם. מי שלא — מנוטרל או נזרק.
הרוח הזו חדרה לכל פינה: מבכירי להב 433 שנרתעים מחקירת שחיתות שלטונית, דרך השוטר בשטח שעוצר ומכה מפגינים ללא סיבה, ועד דוברי המשטרה שבן גביר כמעט שהשפיט לגמרי. המציאות הזו הביאה לכך שאנשים טובים נפלטו מהמערכת לאחר ש"יובשו על הספסל" או הודחו מתפקידיהם, או כי החליטו שהם לא מוכנים לשתף פעולה עם הנורמות החדשות בארגון. מי שנשאר נאלץ לסבול בשקט או לזרום עם השר, ויש הרבה, הרבה מדי, שעושים זאת.
בחירה בדרך הפעולה הזאת הספיקה לבן גביר כדי להשתלט כמעט על כל מוקדי הכוח במשטרה, כאשר סיפור הדחתו של מפקד מחוז תל אביב לשעבר, ניצב עמי אשד, שלא הסכים "למלא את המיון באיכילוב בסוף כל הפגנה" — מרחף מעל ראשי הקצינים כדוגמה חיה ונורת אזהרה בוהקת. מבחינת בן גביר האירוע כולו היה מפגן כוח מוצלח ביותר בבחינת "יראו וייראו".
לצד ההצלפות בן גביר גם יודע ללטף, לגבות ולקדם שוטרים וסוהרים סוררים: ממשליך רימוני ההלם על מפגינים, רפ"ק מאיר סוויסה, דרך מפקד תחנת חדרה האלים ומשבש החקירה, סנ"צ עמית פולק, מפקד ימ"ר ש"י (שומרון ויהודה) אבישי מועלם, שחשוד במתן שוחד, וכמובן, איש אמונו של בן גביר, מזכירו הביטחוני לשעבר קובי יעקבי, שאותו מינה לנציב שירות בתי הסוהר. יעקובי קודם כמטאור מדרגת נצ"מ לדרגת רב־גונדר (המקבילה לדרגת רב־ניצב במשטרה), במשך שלוש שנים בלבד, וגם לאחר שזומן לשימוע לפני הגשת כתב אישום על עבירות טוהר מידות, הוא ממשיך לזכות לגיבוי מוחלט של בן גביר (וגם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו). את הסדר החדש ואת הנורמות הבעייתיות האלה מפנים היום כל שוטר, כל סוהר, ואפילו כל כבאי.
לאחרונה בן גביר פרסם את מסמך "מדיניות השר בעניין הפגנות", שנועד לסמן לשוטרים בעיקר איך השר שלהם רוצה שהם יפרקו (תרתי משמע) את ההפגנות נגד הממשלה. הוא כמובן מיהר לצפצף על היועמ"שית, שהזהירה שהמסמך נעדר תוקף משום שהוא מהווה הפרה בוטה של המתווה שסוכם ביניהם כתנאי לכך שהיא תגן עליו בעתירות שהוגשו נגדו לבג"ץ. זהו בסך הכל עוד ניסיון של בן גביר להשיג דריסת רגל אסורה כ"מפכ"ל־על" שמנווט את הפעילות המקצועית של המשטרה, שבו הוא פועל לפי הדוקטרינה של קרמבו מ"מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט מגביר". השאלה היא האם ומתי יהיה מישהו שיצליח לעצור את הדהירה המסוכנת הזו.
