המדינה הזדעזעה מרצח הנער בנימין ימנו זלקה בפתח תקווה על ידי נערים אחרים. הסרטון שתיעד אותו הפך לוויראלי, בבתי הספר הועברו שיעורים על אלימות ובריונות, המשטרה הצליחה לעצור את החשודים והגישה נגדם כתבי אישום בזריזות.
אלא שהתנהלות המשטרה במקרה הזה היתה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. לפי נתוני יוזמות אברהם, ארגון שעוקב אחרי הפשיעה בחברה הערבית, רק 12% ממקרי הרצח שאירעו ב־2025 במגזר פוענחו, ובינתיים הפשיעה בו ממשיכה להשתולל. במחצית הראשונה של 2026 נרצחו 144 אזרחים ערבים, ומאז נרצחו עוד כמה עשרות. יש לעיתים מחלוקות על אופן ספירת הנרצחים בחברה הערבית, אבל לכולם ברור שהפשיעה והאלימות בה הפכו למכת מדינה שאינה מטופלת וזולגת לכלל החברה. בכשלוש וחצי שנות כהונת הממשלה הנוכחית נרצחו בישראל יותר מאלף בני אדם על רקע פלילי.
את המספרים האלה המשטרה העדיפה להסתיר ולהתהדר בהצלחה שלה בהורדת מספר מקרי ההתפרצויות לדירות, אבל הנתונים שנחשפו בעתירת התנועה לחופש המידע מדברים בעד עצמם ומציגים תמונה עגומה: כמעט מדי יום נרצח אדם בישראל, והמשטרה והמשרד לביטחון לאומי, שבראשו עומד שר שבינו לבין עשייה אמיתית אין שום קשר, עומדים חסרי אונים.
לאחרונה החליטה הממשלה כי שב"כ ייכנס לתמונה ויופעל גם הוא נגד ארגוני פשיעה בחברה הערבית, אבל מעורבותו של ארגון הביון לא תספק פתרון קסם. מה שדרוש הוא בעיקר מנהיגות שפועלת בשילוב זרועות בין־משרדי שתדע לרתום למאמץ את ראשי הרשויות הערביות ואת הציבור עצמו. כשהמנהיגות הנוכחית עסוקה רק בקידום עצמי ובפרובוקציות ילדותיות, לא נראה שמשהו בתחום ישתנה עד אחרי הרכבת הממשלה הבאה.
