אחרי 54 שנות שלטון ויותר מ־13 שנות מלחמת אזרחים, הצליח השנה אחמד א־שרע לעשות היסטוריה ולמגר את משטר האימים של משפחת אסד בסוריה. א־שרע, או כפי שנודע בכינויו טרם הפך למנהיג סוריה "אבו מוחמד אל־ג'ולאני", גדל בארגוני הג'יהאד של דאעש בעיראק ואל קאעידה בסוריה. מאז שהשתלט על דמשק לפני תשעה חודשים, הוא פשט את מדי הקרב והחליף אותם בחליפה ועניבה כדי להצניע את עברו הג'יהאדיסטי ולשדר לעולם שעבר שינוי אידיאולוגי. אבל לפחות בשני מקרים בחודשים האחרונים ניתן היה לקבל תזכורת לעברו הרצחני, כשתומכיו טבחו בבני העדה העלאווית בחוף הסורי, ואז הסתערו על אזרחים דרוזים בסווידא, עד שישראל בלמה אותם.
למרות מעשי הטבח הללו, אל־ג'ולאני זוכה לגיבוי ולתמיכה חובקי עולם. לשיא הגיע כשנפגש עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, במהלך ביקורו בסעודיה. טראמפ התרשם מהמנהיג הצעיר (ו"האטרקטיבי"), ולאחר הפגישה הסיר חלק ניכר מהסנקציות שהוטלו בעשורים האחרונים על סוריה כדי לסייע לא־שרע להתניע את הכלכלה ההרוסה ולבסס את שלטונו.
לאחר שהפלת משטר אסד סימלה את סיום ההשפעה האיראנית בסוריה, עתה מתנהל מאבק בין כמה שחקנים אזוריים על ההשפעה העתידית במדינת מפתח זו. עיקר המאבק מתנהל בין מדינות המפרץ, שבראשן סעודיה, לבין טורקיה. המפרציות מציעות לסוריה השקעות נרחבות — כ־30 מיליארד דולר — בעוד טורקיה מציעה לה סיוע צבאי.
מבחינת ישראל, יש אפשרות להגיע להסדר ביטחוני עם סוריה של א־שרע, אך היא עדיין מהווה סיכון. לצד ערוצי תקשורת פתוחים בין דמשק לירושלים וסילוק הציר השיעי מסוריה, החודשים האחרונים הזכירו שבראשה עומדים טיפוסים שצמחו בערוגות הג'יהאד הרצחני. הפוטנציאל להידרדרות מהירה — כפי שאירע בסווידא — צריך להדליק נורה אדומה בירושלים, בייחוד כשברקע טורקיה בוחשת באירועים.
