ביטוח רכב בעידן של חוסר ודאות: האם שיקולים פוליטיים ינצחו שוב את טובת הציבור
בעולם של חוסר ודאות, הביטוח הוא אחד הכלים החשובים ביותר להתמודדות עם סיכונים כלכליים. בין אם מדובר בבריאות, רכוש, פרנסה או עתיד פנסיוני — הביטוח מעניק רשת ביטחון שיכולה למנוע קריסה כלכלית ולשמר איכות חיים. ביטוח הוא מנגנון חברתי, לא רק מוצר פרטי. הוא מבוסס על רעיון ההדדיות: רבים משתתפים במימון הסיכון של היחיד, מתוך הבנה שלכל אחד עלול להגיע הרגע שבו יזדקק להגנה. מדובר בהסדר חברתי שמחלק סיכון כלכלי ומאפשר שוויון הזדמנויות בעת משבר.
כדי שענף הביטוח יתפקד כראוי, עליו להתבסס על הערכת סיכונים מדויקת, המבוססת על נתונים עדכניים, מגמות כלכליות, ודפוסי תביעות. האקטואריה מתקדמת, אך היא איננה חזות הכול – היא זקוקה לנתונים אמיתיים. כשהמערכת ניזונה מנתונים לא מדויקים, כמו תמחור יתר או העדר שקיפות, נוצרים עיוותים שמשפיעים ישירות על ציבור המבוטחים. מקרה בוחן מובהק לכך הוא רפורמת המוסכים. כולם יודעים שמדובר ברפורמה חשובה ונחוצה, גם במשרדי הממשלה וגם בקרב חברות הביטוח. אך במקום שהדרג הנבחר יקדם במרץ רפורמה שתפקידה להטיב עם הציבור, היא ממשיכה להיתקע מסיבות פוליטיות צרות וקצרות טווח – ומי שמשלם את המחיר הוא הציבור, כרגיל.
פתגם ישן אומר ש"כשהפיל האדיר נאבק, הדשא נרמס". במקרה שלנו, "הדשא" הוא הציבור הרחב – הנהגים והמבוטחים – הנרמסים תחת משקל ההססנות הפוליטית של אותם נבחרי ציבור שאמורים ייצג אותם. במשך שנים נושא רפורמת המוסכים – שאמורה הייתה להוזיל את עלויות תיקון הרכב והביטוח – נגרר ללא מוצא. בינתיים, החשבון מצטבר ומשולם מכיסו של כל אחד מאיתנו.
התוצאה: מיליארדי שקלים של תשלומי יתר ופרמיות מנופחות שהציבור סופג בגלל כשל שוק מתמשך.
הפער אינו מורכב להבנה: שמאי הרכב מעריכים את הנזקים לפי מחירון רשמי של היבואנים – מחירון שאינו משקף את העלות בפועל שבה המוסכים רוכשים את החלפים. בפועל, מוסכים מקבלים הנחות של 70% ואף 80%, אך מחייבים את חברות הביטוח לפי מחיר מלא. חברות הביטוח מגלגלות את העלות לציבור – דרך פרמיות מנופחות.
לפי נתונים שפורסמו, רק בשנת 2023 ספגו המבוטחים נזק של כ־1.9 מיליארד ש"ח בשל הפערים בין המחירון הרשמי למחיר הריאלי. לאורך חמש שנים מדובר בכ־7.6 מיליארד ש"ח – "מס נסתר" שמנוהל מחוץ לחוק, אך פועל באפקטיביות של רגולציה כלכלית.
רפורמת המוסכים נועדה לטפל בעיוות הזה בדיוק: לחייב דיווח על מחיר רכישה בפועל, לעדכן את מנגנון חישוב הנזק, ולבסס את השמאות על נתוני שוק אמיתיים. תוכננו גם מודלים לפיצוי המוסכים כדי לאזן את המהלך – אך בנקודת ההכרעה, הופעלו לחצים, והמהלך נעצר.
במקום לקדם רפורמה שתטיב עם כלל הציבור, התקבלה החלטה פוליטית לדחות את המהלך – ללא ניתוח מקצועי סדור, אלא מטעמים של נוחות וחשש מהתנגדות. זהו לא רק ויתור על תחרות – אלא על אחריות. וכאשר המדינה בוחרת לא להכריע, היא למעשה בוחרת לשמר את הכשל.
תמחור ביטוח רכב מבוסס על מודלים אקטואריים כמותיים, הנשענים על ניתוח היסטורי של נתוני תביעות. שני רכיבי הליבה בתהליך זה הם תדירות התביעות (Frequency) – כלומר, ההסתברות להתרחשות אירוע ביטוחי – וחומרת התביעות (Severity) – קרי, העלות הכספית הנובעת מאירוע זה כפי שנרשמה בפועל החישובים האקטואריים נשענים על נתונים מדווחים בפועל, לרבות סכומי התשלום שנרשמו בהסדרי שמאות ותיקוני רכב. על כן, המודלים משקפים את רמת ההוצאה כפי שהיא מתקיימת בפועל בשוק, בהתאם לנהלים ולמנגנונים הנהוגים בענף. האקטואריה, בתפקידה ככלי טכני ותחזיתי, אינה מעצבת את גובה ההוצאה אלא מבססת את תמחור הסיכון על עלות ממוצעת אמפירית.
בהקשר זה, כל שינוי במדיניות התמחור של חלקי חילוף או באומדן עלות התיקון – למשל, באמצעות התאמת שומות למחירי שוק ריאליים – עשוי להשפיע על ממוצע העלויות המדווחות, ובהתאם לכך גם על הפרמיה המחושבת למבוטחים.
במובן זה, רפורמות מבניות המשפיעות על מנגנוני תמחור העלות בפועל עשויות לשמש כגורם המשני לירידה בפרמיות. ביטוח הוא לא רק שורת חיוב חודשית – הוא ביטוי של חוזה חברתי. הוא אמור להבטיח יציבות, לא לייצר עיוותים. לכן יש לפעול כעת – ולא בעוד שנה – להחלת רפורמות מבניות המבוססות על נתונים אמינים, שקיפות מלאה, ואחריות ציבורית.
רפורמת המוסכים היא מקרה מבחן. כשלונה יהדהד רחוק – אבל הצלחתה יכולה לסמן התחלה של שינוי עמוק יותר, שבו המערכת חוזרת לשרת את הציבור, ולא להיפך.
ד״ר שנהב מלול היא רו"ח וד"ר לאקטואריה. חברת סגל בקריה האקדמית אונו, וראש תחום ביטוח חיים בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסים
