עד לפני שנים אחדות עבד אל־מאלכ אל־חות'י היה בעיקר מנהיג של תנועה חמושה בחסות איראנית שנאבקה על השליטה בתימן והטרידה את סעודיה. בשנה האחרונה הוא המשיך לבסס את מעמדו כאחד האנשים שמסוגלים להשפיע על ישראל ועל הסחר העולמי ממרחק של כ־2,000 ק"מ מגבולותיה.
תחת הנהגתו המשיכו החות’ים לשגר טילים וכטב"מים לעבר ישראל. הירי הופסק לאחר ההכרזה על הפסקת האש בעזה לפני שנה, אך חודש באביב, כשהחות'ים הצטרפו למערכה האזורית סביב איראן. ישראל הגיבה בתקיפות בתימן ופגעה בצמרת הפוליטית והצבאית של הארגון, אך אל־חות'י, נותר בראשו.
ההשפעה הגדולה שלו נמדדת דווקא בים. האיום החות'י דחק חברות ספנות מנתיב הים האדום למסלול הארוך סביב אפריקה, האריך את זמני ההפלגה, ייקר את עלויות ההובלה והביטוח, וצמצם את הפעילות בנמל אילת לשפל עמוק. מבחינת ישראל, המשמעות היתה פגיעה ישירה בנתיב הסחר הדרומי והגדלת התלות בנמלי הים התיכון. גם כשמספר התקיפות על אוניות ירד, התנועה במיצרי בבאב אל־מנדב לא חזרה לרמות שקדמו למשבר.
בקיץ הרחיבו החות'ים שוב את המערכה הימית והכריזו על מצור על הספנות הסעודית. בכך המחישו שהאיום אינו מוגבל לישראל, אלא מסוגל להשפיע גם על יצוא אנרגיה, שרשראות אספקה ותנועת סחורות במפרץ ובים האדום. בכך הוכיח אל־חות'י שדי ביצירת סיכון קבוע באחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם כדי להשפיע על מערך יחסי הכוחות הבינלאומיים.
