שיטת ההנהגה החרדית בנויה על האמונה שלא משנה עד כמה הם מנותקים גדולי התורה לא יכולים לטעות. אולם קשה להעלות על הדעת כישלון כמו זה של רבני דגל התורה, הרבנים דב לנדו ומשה הלל הירש. ההיבט המרכזי של הכישלון הוא כמובן העובדה שכדי לשמור על התבדלות החברה החרדית הם אסרו על גיוס ויצרו מצב שבו 80 אלף צעירים חרדים — דור חרדי שלם — הפכו לעבריינים. בכך הבהירו לחברה הישראלית שהם לא רואים את עצמם חלק מכלל ישראל.
הצעירים החרדים מתחנכים על העיקרון שהם תיבת ההילוכים הרוחנית של העולם ושלימודיהם מניעים כל היבט בו, מהטירוף היומי של טראמפ עד תוצאת המלחמה עם איראן. פתאום הם הבינו שבעיני יתר יהודי ישראל הם לא אליטה אלא משתמטים שבורחים משדה הקרב.
אבל הכישלון האידאולוגי הרבה יותר עמוק. לחרדים הליטאים יש מסורת ארוכה של הימנעות מתמיכה במלחמות ובהתגרות בגויים כדי למנוע הרג יהודים. בגלל השתמטותם, הם גם אף פעם לא התערבו בהחלטה על מלחמות. אלא שלנדו והירש החזיקו למען האינטרס החרדי קצר המועד ("לא תהיה לנו ממשלה טובה יותר") ממשלה שכל קיומה תלוי בהמשך מלחמת הנצח. באווירה הכוחנית הזו הפך חלק גדול מהציבור החרדי ליהדות של כוח ושרירים (של אחרים), שהאלטרנטיבה שלו בקלפי היא עוצמה יהודית.
אי אפשר להדיח את גדולי תורה מתפקידיהם כי בכך יש הודאה בכך שהשיטה לא עובדת. גם אין סיכוי שהם יודו בכישלון ויפרשו. כך שמי ששילם את המחיר היו חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב שהודחו. כך יצא שבית הרב לנדו רק התחזק, כשהאיש שלו יעקב אשר מונה ליו”ר דגל התורה.
