סגור

דעה
ביטול עבירת הפרת האמונים ייתן אור ירוק לשחיתות

ביטול העבירה או צמצומה מעבר לנדרש יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון. ביטול העבירה יהפוך את השירות הציבורי לגן עדן למושחתים

מפלגת הציונות הדתית הודיעה ערב הבחירות על תוכניותיה בתחום המשפט והאכיפה, ובכלל זה על כוונתה לבטל את העבירה של הפרת אמונים. לביטול המתוכנן של העבירה יש הקשר פוליטי כמובן, אם תבוטל העבירה של הפרת אמונים, יבוטלו אוטומטית האישומים נגד בנימין נתניהו בתיק 1000 ובתיק 2000, וישאר נגדו רק תיק 4000 בו מר נתניהו מואשם בעבירת שוחד.
לפי הטענה, סעיף 284 לחוק העונשין (העבירה של הפרת האמונים) מהווה עבירת סל פלואידית ובלתי מוגדרת אשר מאפשרת ללכוד ברשתה כל פעולה של נבחר ציבור שאינה מוצאת חן בעיני המערכת המשפטית. באמצעות שימוש בעבירה זו יכולה "מערכת שלטון החוק" להלך אימים על נבחרי הציבור. הכותבים מוסיפים וטוענים כי מדובר בעבירה חסרת היגיון במשטרים דמוקרטיים מתוקנים שחורגת בצורה קיצונית מעקרון הוודאות המשפטית, שכן לא ניתן לדעת מראש איזו פעולה תפורש בעתיד על ידי מערכת המשפט כהפרת אמונים ואיזו לא.
סעיף 284 לחוק העונשין קובע: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד - דינו מאסר שלוש שנים".
להחלת הסעיף חמישה תנאים: עובר העבירה צריך להיות עובד ציבור, המעשה בגינו הועמד לדין נעשה במילוי תפקידו, המעשה עולה כדי מירמה או הפרת אמונים, המירמה או הפרת האמונים היא כזו הפוגעת בציבור, מירמה או הפרת אמונים כלפי הציבור אסורה, אף אם אילו נעשה המעשה כלפי יחיד (ולא כלפי הציבור), לא היה עולה כדי עבירה.
במהלך השנים נשמעה לא פעם ביקורת על הסעיף וגבולותיו המעורפלים והלא ברורים. האם העובדה כי מדובר בעבירה שגבולותיה אינם ברורים מחייבת את ביטול העבירה לגמרי? בית המשפט העליון נזקק לשאלה זו וקבע בדיון הנוסף בעניינו של שבס שאת הקושי הנוצר כתוצאה מגבולותיה המעורפלים של העבירה יש לפתור בפרשנות ראויה ולא בביטולה. הסעיף הינו מכשיר חשוב למאבק בשחיתות עובדי ציבור וביטולו יפגע קשות במאבק לטובת המידור.
במהלך השנים, השימוש שנעשה בעבירה של הפרת אמונים נעשה בשני מקרים טיפוסיים. האחד הוא כשעובד הציבור ביצע רישום כוזב במרשם הציבורי או בתכתובת שיצאה תחת ידיו. המקרה הטיפוסי השני הוא פעולה של עובד הציבור בניגוד עניינים, קרי, קיימת סתירה בין האינטרס הציבורי עליו הוא מופקד לבין אינטרס אישי שלו או של אחר שהוא פועל למענו.
בעבר נעשו ניסיונות לשנות בחוק את גבולות העבירה ולפרט את סוגי המעשים שנופלים בגדר האיסור הפלילי באופן אשר ימנע עמימות ואי-בהירות. ניסיונות אלה לא עלו יפה. יש לא מעט עבירות, שקשה להגדיר מראש כל התנהגות שעשויה ליפול למסגרתן. כך למשל, קשה להגדיר מראש מה ייחשב רשלנות, קשה להגדיר מראש מה ייחשב יצירת מצב מסוכן, קשה להגדיר מה ייחשב מירמה שנעשית כנגד יחיד. אין אפשרות גם להגדיר מראש את ההתנהגות האסורה בעבירות תוצאה. כך, למשל, אין הגדרה מפורטת מהי ההתנהגות האסורה בעבירת גרימת מוות. כל התנהגות שבפועל יהיה קשר סיבתי בינה לבין מות הקורבן, תיחשב כאסורה. איש לא יחשוב שיש לבטל עבירות אלה משום שקשה להגדיר מראש כל התנהגות שתיפול למסגרתן.
ביטולו של סעיף הפרת אמונים בגין היותו לא ברור דיו תביא לכך שפעולות מירמה והפרת אמונים מובהקות (העולות כדי שחיתות הפוגעת בציבור) יהפכו ללגיטימיות. ביטולה של עבירת הפרת אמונים תהפוך התנהגויות פסולות הפוגעות באינטרס הציבורי ללגיטימיות. למשל גרוסמן, אחראי להנפקת אג"ח בבנק ישראל, שרכש עבור בני משפחתו אגרות חוב שלא נועדו לציבור (עניין גרוסמן). למשל ראש עיריית רמת גן שנמצא כי קיבל מניות ללא תמורה מחברה בבעלות מי שהיה שותף עסקי שלו, שבנתה פרויקטים בעירו ואשר ראש העיר פעל לקידומם (עניין צבי בר). כך למשל, יו"ר ועד עובדים בחברה ממשלתית, שהעביר פרוטוקולים סודיים של דירקטוריון החברה למי שתבע את החברה (עניין חסן). כך למשל, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שפעל לקידום פרוייקטי בנייה, עבור מי שהיו לו עימם קשרים עסקיים (עניין שבס).
פסיקת בית המשפט העליון (ובעיקר הלכת שבס) משרטטת את האופן שבו תוחל אחריות פלילית בגין עבירת הפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים היא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. עבירת הפרת האמונים חשובה לשמירה על שלטון החוק והשירות הציבורי במשטר דמוקרטי. תכלית האיסור היא שמירה על הערכים המוגנים במנהל הציבורי. עבירת הפרת האמונים היא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון. ביטול העבירה יהפוך את השירות הציבורי לגן עדן למושחתים.
הכותבים הם עו״ד איל רוזובסקי, שותף במשרד מיתר; וערן קמין, לשעבר תת ניצב במשטרת ישראל