אייל בן סימון
גיל:
52
תפקיד:
מנכ"ל הפניקס
ותק בתפקיד:
6 שנים
דירוג קודם:
2
ציון סופי:
8.73
באייל בן סימון, מנכ"ל קבוצת הפניקס, יש משהו מתעתע. למי שלא מכיר את דרכו המקצועית, נדמה כי הוא הוצנח לנהל את הפניקס מחברת טכנולוגיה גדולה. במבט ראשון, אין כל קשר בין הכריזמה והביטחון העצמי על גבול היהירות שהוא משדר, לבין הדימוי האפרורי והיבש שנלווה, לרוב בצדק, למנהלים של חברות ביטוח.
אבל בן סימון הוא איש ביטוח ופיננסים במלוא רמ"ח איבריו. לפני מינויו בסוף 2019 למנכ"ל הפניקס, הוא מילא במשך 15 שנים תפקידים רבים בקבוצה, בהם משנה למנכ"ל ומנהל תחום ביטוח כללי, מנהל סיכונים, מנהל תחום הבריאות ומנהל מערך התביעות. יש דבר אחד שחושף שבן סימון הוא בכל זאת איש ביטוח שמנהל ללא הרף סיכונים: הוא לא אוהב להתראיין. מבחינתו, האדם הפרטי שהוא, על ערכיו ואמונותיו, אינו רלבנטי לציבור. הוא אולי המוח מאחורי המשך הפיכתה של הפניקס לקבוצת פיננסים ענקית, שעקפה בשנה שעברה את שווי השוק של הבנק הבינלאומי וכעת נושפת בעורפו של דיסקונט, אך מבחינתו, הוא לא הפה של החברה.
המספרים היבשים מספרים את סיפור ההצלחה הזה טוב מכל דיבור: מאז מינויו של בן סימון, לפני כשש שנים, המניה זינקה ב־850%, ושווי השוק של החברה המריא מ־5.1 מיליארד שקל ל־36.8 מיליארד שקל. החברה חילקה בתקופה זו דיבידנדים בהיקף מצטבר של כ־4 מיליארד שקל, כשהיא מציבה יעד שאפתני ל־2028: חלוקת 50% מהרווח השנתי כדיבידנד.
גם בריאיון איתו, לרגל הבחירה בו כמנהל המצטיין בדירוג "50 המנהלים של כלכליסט", בן סימון בורר מילים, שוקל ניסוחים, נזהר מלהפוך את הסיפור לאישי מדי, ומנסה להצדיק את ההגדרה שלו ביחס לעצמו כאדם אופטימי. הוא קושר בין השגשוג במדינה לשגשוג של הפניקס, ומבקש לצייר תמונת מצב של מעין "קפיטליזם נאור" – שבו לחברות מובילות יש תפקיד ציבורי שחורג מהתועלת הכלכלית הישירה שבקיומן.
דוגמה משמעותית לכך ניתן לראות בהחלטה שקיבל בן סימון בנובמבר 2023, רגע לאחר טבח 7 באוקטובר, שנראתה אז כמעט מנותקת: לטוס לוול סטריט. "הרגשנו שהנרטיב בורח", הוא משחזר. "העולם הסתכל עלינו אז כעל אזור אסון. עזה, לבנון, תימן, עיראק. מבחינתם ישראל הפכה מקום מסוכן לכסף. ארגנו משלחת, לקחנו אנשים גם מהתחום הביטחוני, ונסענו להיפגש עם כל המשקיעים הכי גדולים בארצות הברית, כולל ג'יי.פי מורגן. עברנו חברה חברה. המשקיעים היו מודאגים, ממש מודאגים. לא הלכנו לדבר על הפניקס. הלכנו לתת 'פיץ'' על מדינת ישראל. להגיד להם שישראל תישאר חזקה, תשגשג, וכדאי להשקיע בה. זו מדינה שעתידה הרבה יותר גדול מעברה הכלכלי. היום, שנתיים אחרי, כשאנחנו מדברים עם אותם משקיעים, הם אומרים לנו: 'צדקתם'".
היו רגעים מאז שפקפקת במסר שהעברת להם?
"לא. אני מאמין גדול בכוח של המדינה. זה לא אומר שאני לא מודאג, ושאין בי פחדים או חששות לגבי האופן שבו נתנהל בעתיד. אנחנו בני אדם, יצורים חיים עם מנעד רגשות ותחושות ויכולות. אבל אני מאמין גדול ביכולת שלנו לרוץ קדימה".
מה נדרש כדי שהאופטימיות הזו תתממש?
"כדי שמדינת ישראל תשגשג, צריך כמובן ביטחון. זו אבן הבניין הבסיסית. אבל אבן בניין נוספת היא מה הערכים שמנהלים את המדינה. על בסיס אילו ערכים אנחנו חיים כאן. לכל אחד יש את הערכים שלו, אבל על פני זמן אתה צריך שחלק גדול מהערכים שלך כאזרח ישתלבו עם הערכים שלך כמדינה.
"אם מדינת ישראל תהפוך למדינה שסט הערכים שלה לא תואם לשלי – שוויון, ליברליות, שיח חופשי – אלו ערכים שאי אפשר לחיות בלעדיהם. לאחר מכן, כדי לשגשג צריך גם שסדרי העדיפויות יהיו נכונים, שעל פני זמן התרומה שלי למדינה תבוא בכפיפה לכך שאני גם מקבל מהמדינה. יש סט של אלמנטים שצריכים להתממש כדי שנוכל לחיות כאן".
אז לפי מה שאתה אומר, בשלוש השנים האחרונות קשה לשגשג כאן.
"מבחינה ביטחונית מצבנו השתפר. מבחינת ערכים – זה שיש כאן ויכוח עמוק ונוקב, זה מחדד את ההבנה שבמדינה יש הרבה יותר עוצמות. שהדברים מבעבעים. הדבר הכי גרוע למדינה זה סטגנציה, שהכל מגיע למסדרון ארוך שמתחיל לאט לאט להחשיך. כמובן שזה קריטי שיהיו ערכים שאנחנו נשמור עליהם. ערכים של חופש, ליברליות ושוויון הם ערכים קריטיים לנו כמדינה דמוקרטית ויהודית".
כשהוא מביט החוצה, האיום הכלכלי הגדול שבן סימון מזהה הוא לאו דווקא המצב הביטחוני או הקרע הפנימי בעם, אלא המודל האירופי המנוון. "הדבר שאנחנו הכי צריכים לפחד ממנו הוא מה שקורה באירופה. לאחרונה פורסם דו"ח דראגי (שכתב מריו דראגי, כלכלן שעמד בראש הבנק המרכזי האירופי בזמן משבר החוב ב־2012, ובהמשך כיהן כראש ממשלת איטליה — שג"ע) שאומר שאירופה שוקעת. למה? בירוקרטיה, רגולציה עודפת, חוסר תחרותיות, חוסר יכולת לייצר בסיס עמוק ליוזמה. אירופה בחרה את כל הכיוונים שאסור היה לה לבחור.
"אגב, אני לא חושב שהמצב באירופה הוא בר חלוף, לצערי. הם נכנסו למצב שבו הדמוגרפיה נגדם, וגם רוח היוזמה והבירוקרטיה לא מאפשרת להם להתפתח. בישראל זה הפוך – היוזמה יצרה הרבה ערך בכלכלה, וזה הדבר המרכזי שצריך לשמר. אבל כאן צריכים גם אסטרטגיה. העניין הוא שכשמסתכלים קדימה, לא ברור מה האסטרטגיה של מדינת ישראל בהקשר הכלכלי, מה הדבר אליו היא שואפת".
בעיניך, איך צריכה להיראות אסטרטגיה כזו?
"מדינת ישראל צריכה להיות הרבה יותר עצמאית והרבה יותר גדולה מסך חלקיה. איך עושים זאת? דרך כלכלה גדולה. לייצא הרבה יותר מלייבא. לייצא יכולות, לייצא הון. אם כבר הצלחנו, למשל, להשכיל ולבנות תעשיות ביטחוניות, אנחנו צריכים להפיץ אותן הרבה יותר. אותו דבר עם אקדמיה. היתרונות שלנו הם בהון אנושי, בחשיבה, ביכולת ניתוח. אין לנו 200 מיליון איש. יש לנו יכולת מחשבה, ואת זה צריך לייצא כמה שיותר. זו הדרך לבנות כלכלה בריאה. במקביל, צריך לבנות מערכת של יחסים גיאופוליטיים שיהוו תשתית ליצוא".
"רכישת הפניקס בידי גוף מהאמירויות היא לא דבר רע"
ההקשר הזה הוא נקודה רגישה עבור בן סימון: ב־2023 בוטלה עסקת הענק המקורית עם קרן ADQ של ממשלת אבו דאבי לרכישת גרעין השליטה בהפניקס, עקב מה שכונה "מגבלות רגולטוריות", ובפועל היתה הסתייגות של ממשלת ישראל מהעסקה.
"אנחנו חשבנו לפני 3 שנים, אף על פי שרוב העיתונאים התנגדו, שרכישת הפניקס בידי גוף מהאמירויות היא לא דבר רע. אבל נשים את זה בצד: חשיבה על גיאופוליטיקה במובן הכלכלי היא נדבך חשוב לייצוב הכלכלה. בסוף מה מחבר גיאופוליטיקה? איומים והזדמנויות. הזדמנויות הן בעיקר כלכליות. גם אם אני אוהב מאוד את התרבות הבדואית, זו לא הסיבה שאני אתחבר עם האמירויות, אבל אם יש לי אינטרסים כלכליים משותפים, הסיכוי שאתחבר איתם הרבה יותר גדול. ואותו הדבר עם סעודיה. אלו הדברים שבסופו של דבר מאפשרים לשגשג".
מה תפקידו של המגזר הציבורי מול הפרטי בהקשר של האסטרטגיה הכלכלית שאמורה להיות?
"השלטון צריך לתפוס את עצמו כ'Enabler' (מאפשר) לסקטור הפרטי. בישראל המינוף של השלטון על האזרחים הוא מאוד גדול. תפקיד השלטון הוא להצמיח את המשק, לא להילחם במשק, ולצד זאת לייצר רשת ביטחון למי שצריך. אחת הסיבות המרכזיות שהביאו לפריצה של שוק ההייטק בישראל היא שהוא נטול בירוקרטיה. סטארט־אפ שפונה לשוק האמריקאי מצליח לייצר ערך עצום. לעומת זאת, אם מסתכלים על שוק הנדל"ן בישראל, שהוא עתיר רגולציה ועתיר התערבות ממשלתית - אני לא צריך לספר לך כמה זמן צריך לדגור על קרקע בישראל כדי שהיא תפשיר.
"בשנים האחרונות היתה קפיצת דרך משמעותית. חלק מזה, בזכות שחרור של תפיסות היסטוריות שראו את הממשלה כ'בעלים של הכלכלה' ומעבר לשוק חופשי. היוזמה יצרה הרבה ערך בכלכלה הישראלית. קריטי לשמר את רוח היצירתיות והיוזמה".
בתחילת דצמבר הממשלה אישרה את תקציב המדינה ל־2026. התקציב הזה תומך בכיוונים שדיברת עליהם?
"סדרי העדיפויות צריכים לעודד הרבה הרבה יותר צמיחה בעולמות של חינוך, של ביטחון אישי, של יזמות ותחבורה – לחבר את הפריפריה למרכז. אלו הדברים שהייתי שם עליהם יותר דגש מאשר מה ששמו כרגע בתקציב".
"במקום שבו יש מספיק אוויר לכולם, אנחנו נהיה הראשונים"
בוא נדבר על הליבה העסקית שלכם. עתיד השוק הפיננסי בעיניך, כפי שאני מבין מהתייחסויות קודמות שלך, הוא של 8-7 שחקנים גדולים, שכוללים את הבנקים וחברות נוספות, בהן הפניקס.
"השוק הפיננסי בישראל לא מאוזן כבר עשרות שנים, עם דומיננטיות מאוד גדולה של המערכת הבנקאית. מה הפניקס עשתה? אנחנו מחולל התחרות המרכזי בשוק הפיננסי. באנו ואמרנו – המציאות בעתיד לא חייבת להיות כמו ההיסטוריה. השוק הכי מתקדם הוא השוק האמריקאי, ואנחנו ב'דיליי' ביחס אליו. שם, לדוגמה, ללקוח יש יועץ פיננסי שרואה הכל מנקודת מבט הוליסטית. בישראל אין לך היום גוף שעושה את זה. אם אתה רוצה לצרוך מוצרים פיננסיים, זה נורא קשה. אין גוף אחד שמרכז הכל, אין ראייה הוליסטית, ואנחנו נהיה בחזית של הדבר הזה".
מה שאמור לסייע לחזון הוא רפורמת הבנקים הקטנים, שנמצאת כעת בחוק ההסדרים, ושתאפשר לחברות כרטיסי אשראי ולגמא, חברת האשראי של הפניקס, להפוך לבנקים קטנים.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. הרפורמה נכונה, כי אומרים – בואו נהפוך את המוצר הציבורי שהוא פיקדונות הציבור לשוק סיטונאי ונקצה אותו בצורה הרבה יותר יעילה, אבל השאלה אם המפקח על הבנקים ייתן לזה לקרות. להפוך את גמא לבנק זה דבר אחד, אבל להטיל עליה רגולציות שיהרגו אותה – זה לא יעיל. אנחנו מחכים לראות שזה לא מהפה לחוץ".
כמה מקום יש לשחקנים גדולים נוספים, פרט לבנקים, בשוק הפיננסי בישראל?
"השוק הזה שווה 450 מיליארד שקל כיום. המערכת הבנקאית מחזיקה ב־75% ממנו. אין ספק שזה ייפתח. אם יהיו עשרה גופים או שישה אני לא יודע, אבל היכולת ליצור יתרון לגוף גדול משמעותית בהרבה. היום הפניקס היא כתף אל כתף מול גופי ההשקעות המובילים בעולם. הלקוח הישראלי מקבל דרכנו גישה להשקעות הטובות בעולם, וזה דבר שלא היה. מדינת ישראל לא צריכה 50 גופים פיננסיים. היא צריכה תחרות אמיתית של גופים חזקים".
בינתיים, הצלחתם גם לזהות יפה נקודת חולשה של הבנקים בתחום המסחר העצמאי בשוק ההון, ואתם לוקחים להם הרבה לקוחות.
"התחרות שם היתה רחוקה מלהיות משוכללת. במקום שבו יש מספיק אוויר לכולם, אנחנו נהיה הראשונים. בנינו את עצמנו בצורה גמישה ויעילה. אגב, ההנהלה שלנו בנויה על מודל שותפים – אני מאמין גדול ביוזמה האישית, ובכל מקום שנדע לייצר יתרון תחרותי, אנחנו נהיה".
אם אתה מסמן קדימה את היעדים, כלומר את המקומות שבהם התחרות לא מספיק משוכללת ואתה רוצה לשים רגל בדלת, מהם?
"אנחנו נהיה שחקן מוביל בעולם הפיננסי. לדוגמה, הפניקס הולכת להוביל בבשורה של נגישות פיננסית ללקוחות. ישראל רחוקה 10 שנים מהשוק האמריקאי, אבל הקאטצ'־אפ יהיה מהיר. אם אתה לקוח אמריקאי, אתה הולך ליועץ פיננסי שמקבל פריסה מדויקת ויודע לבנות את התיק המתאים למשפחה שלך ולצרכים שלך. זה לא קיים בצורה מספיק טובה בישראל".
הצינור שלך לאנשים הוא הרבה פעמים דרך סוכני ביטוח. אבל אין לך היום שום מתווך שרואה את התמונה המלאה, שיש לו רישיון או יכולת לשווק את כל המוצרים הקיימים ולהיות עם תמונה הוליסטית – אם לדבוק בהגדרה שלך.
"זה המצב כיום, אבל שאלת על העתיד. בעולמות הפיננסים אנחנו מאמינים בהפצה דרך מתווכים. אני לא אחשוף את כל האסטרטגיה של הפניקס – אבל בשוק הפיננסי לא צריך להמציא כלום אלא פשוט להסתכל מערבה אל השוק האמריקאי, שם יש את היכולת לטפל בדברים בצורה הוליסטית. חלק מזה באמצעים דיגיטליים, שילוב של AI שיאפשר ניווט יעיל יותר דרך הצרכים שלך. חלק ירצו לצרוך את זה דרך מתווכים, חלק באופן עצמאי. לשם העתיד הולך. בכלל, גם הרגולטורים צריכים להסתכל אל העולם, לראות מה עשו טוב ומה פחות. הם עושים את זה, אבל הם צריכים להסתכל החוצה יותר, לראות שווקים עם יכולות, ולכוון לשם. זה לא דבר מורכב".
התיווך ההוליסטי שאתה מדבר עליו נשמע כמו משהו שכרוך בשינויים רגולטוריים - ואלו עולמות שמטעמים פוליטיים קשה לבצע בהם שינויים. כל שינוי שמנסים לעשות, הסוכנים מצליחים לבלום.
"לא, לא בהכרח. אבל אני מאמין שהרגולציה תכוון לשם. כוחות השוק לא פחות חזקים מכוחות פוליטיים ורגולטוריים על פני זמן".
זו עוד אמירה אופטימית.
"הזהרתי מראש – אני אופטימיסט".
כרכת בתחילת השיחה שלנו בין השגשוג במדינה לשגשוג של הפניקס ולשגשוג של הציבור. אבל אם מסתכלים על החלטות של הרגולטורים בשנים האחרונות, אפשר לפרש זאת אחרת: בביטוחי הבריאות, במשרד האוצר החליטו שהשוק החופשי הביא לתוצאה לא טובה, כי רוב האנשים רכשו כפל ביטוחי. בביטוחי הרכב, הממונה על שוק ההון החליט להתערב ולחייב הפחתת מחיר, בין השאר בהפניקס. אז איך בדיוק השגשוג חלחל לכיס של משק בית, שבתוך זמן קצר תיק הביטוחים שלו התייקר באלפי שקלים?
"לכל שחקן במגרש יש את התפקיד שלו, וככה משק צריך להתנהל. בשוק הביטוח האלמנטרי יש 14 חברות. לפני שנתיים הן הפסידו 1.5 מיליארד שקל, ועכשיו הן מרוויחות. על פני זמן התחרות מראה שהרווחיות הכללית לא רחוקה מאפס. יש בשוק הזה חברות יותר טובות ופחות טובות, אבל את הרווחיות בענף שופטים לפי הממוצע, ובממוצע זה שוק מאוד תחרותי, לא רק בישראל אלא בכל העולם.
"אני מאמין גדול בכלכלה חופשית, והמטרה היא כמה שפחות התערבות. זה לא אומר שלא צריך להתערב, אבל בנקודות קצה, לא בנקודות אמצע. כאן זה שוק שיודע לאזן את עצמו על פני שנתיים־שלוש. תקופת התאמת המחירים לוקחת זמן. בשוק הבריאות יש וקטורים ארוכי טווח. אלו מוצרים לעשרות שנים קדימה. שם השיקולים רחבים בהרבה, ואני לא יודע לומר לאחר שנה־שנתיים של רפורמה אם היא מוצלחת או לא".
נקודת נוספת שבה רשות שוק ההון התערבה והכריעה היא פסילת עסקת ביטוח משנה ביניכם לבין איילון לפני כשנה. זו עסקה יוצאת דופן בנוף הישראלי, כי כיום מבטחות המשנה הן רק חברות זרות. אתם הייתם אמורים להפוך למבטחי משנה של איילון בענף חבויות.
"עסקת ביטוח המשנה שרצינו לייצר היא סוג של יצוא, שאמור היה להביא יותר ערך למדינת ישראל, וזו טעות שהיא נעצרה. אפשרנו לכמה מבטחי משנה בעולם להיות קרטל בישראל, ואנחנו רצינו לפרק את הדבר הזה. אנחנו רוצים לפתוח עוד שוק של ביטוח משנה, לייצר מוביליות של הון, לייצר יתרון. זו היתה טעות לעצור אותנו, ובסוף הדבר הזה יקרה. אין שום סיבה שישראל לא תהפוך להיות יצואנית של ביטוחי משנה. שתשאיר את המסים במדינת ישראל".
אם הרגולטור בכל זאת ימשיך למנוע מכם להיות מבטחי משנה של חברות ישראליות, הפניקס תבטח חברות זרות בעולם?
"אני לא אספר על כל האסטרטגיות שלנו, אבל יש לנו יכולות גבוהות, בתחומים רבים".
מניות חסומות לכל העובדים: "זה רותם את כולם להצלחה"
כדי להפוך לשחקן גלובלי, בן סימון הוביל מהלך פנימי: מעבר של החברה לעבודה באנגלית. מבחינתו, אנגלית היא רק שלב בדרך לדבר את שפת המשקיעים, ובמילים אחרות – אף על פי שהוא לא השתמש במושג – ניכר כי בהפניקס יודעים לדבר ”קפיטליסטית”. "השפה הבינלאומית היא מאוד פשוטה: אני שם איקס דולרים, ויודע לקבל מכפיל", הוא אומר.
3 צפייה בגלריה
ג'ארד קושנר, שהקרן שלו היא בעלת המניות הגדולה בהפניקס. "40% מהמשקיעים בחברה הם זרים"
(צילום: שאטרסטוק)
ביולי 2024, קרן Affinity Partners של ג'ארד קושנר רכשה כ־4.95% ממניות הפניקס, ובתחילת 2025 אישרה רשות ניירות ערך לקרן להגדיל את החזקתה לכ־9.8%, מה שהפך אותה לבעלת המניות הגדולה בחברה. באוגוסט האחרון נרשם עוד ציון דרך, כשמניית הפניקס נכנסה למדד MSCI, מה שפתח את הדלת למשקיעים בינלאומיים נוספים.
"ישראל צריכה לפתח הרבה יותר יכולות גלובליות", הוא מסביר. "כתוצאה מזה שאנחנו יודעים לדבר את השפה הגלובלית, הרבה יותר הון יגיע לישראל. לקח לנו בהפניקס הרבה זמן ללמוד. היו לנו משקיעים זרים שעזרו לנו, והיום סדר גודל של 40% מהמשקיעים בפניקס הם זרים".
בהיבט הזה ניכרת השפעתו הישירה של בן סימון כמנהל, בגוף עם אלפי עובדים שבו לא מובן מאליו להצליח לייצר DNA או אופי מסוים. "זה לא שאייל בן סימון ועוד עשרה מנהלים יודעים לדבר אנגלית. כל המצגות בהפניקס הן באנגלית, הכל באנגלית", הוא אומר. "זה שינוי תרבותי עמוק. זה לדבר את השפה הפיננסית הגלובלית. היום אני יכול להגיד לך שאתה שם את הפניקס מול חברות דומות בחו"ל, ואנחנו לא נופלים מהן. יותר מזה – אנחנו החברה הראשונה שנתנה מניות חסומות (RSU) לכל אלפי העובדים בקבוצה. פתאום כולם מדברים בשפה הזאת. אתה נכנס למעלית ואפילו השומר בודק באפליקציה כמה החברה שווה. זה רותם את כולם להצלחה".
