פרשנות
פסק הדין של בג"ץ - הגנה על כלל שומרי הסף
בית המשפט העליון הביע אמון ביועצת המשפטית לממשלה - פסק הדין שלו בנושא פיטורי רונן בר מגן על ראש השב"כ העתידי ועל שאר בכירי הציבור מפני הזרוע האלימה של ממשלת ההפיכה המשטרית
טוב שנכתב פסק הדין, אפילו שהתייתרה השאלה במחלוקת לאחר התפטרות ראש השב"כ רונן בר. ולמה טוב? כי בפעם הבאה שנתניהו ירצה לפטר את ראש השב״כ הוא יזעיק אליו את מקורביו המשפטיים יריב לוין ושלמה קרעי וישאל אותם — אין לי יותר אמון בראש השב״כ/הרמטכ״ל/ראש המוסד, איך אני מפטר אותו? והם ישיבו לו: פשוט, לך וקרא את פסק הדין של בג״ץ. נשיאנו המלומד יצחק עמית הסביר איך צריך לפטר: רק כשיש תשתית עובדתית, רק כשאין ניגוד עניינים, רק לאחר שימוע, ורק לאחר התייעצות עם ועדת המינויים. רק ורק ורק, רטן נתניהו, אבל אין ברירה, חייבים לציית לבג״ץ.
1. כמובן שכל זה לא יקרה. כותרת פסק הדין היא שראש הממשלה פעל בניגוד לדין. וחשוב לחדד: הוא לא פעל בניגוד לחוק שמסמיך אותו ואת הממשלה לפטר. על כך גם השופטים לא חולקים. אלא שבניגוד לדין פירושו בניגוד לכללי המשפט המנהלי שבגדרו חייב המפטר, וחייבת כל רשות מדינתית, לפעול. וזהו מוקד ההתנגשות הגדול שבין ממשלת ההפיכה המשטרית לבין מערכת המשפט ושלטון החוק. אילו רק החוק היה קובע היתה הממשלה עושה ככל שעולה על רוחה: מחלקת כספים וג׳ובים למקורביה, מפטרת את כל מי שלא בא לה טוב (כי אין בו אמון).
אלא שבכל מדינה דמוקרטית, מרחיבים הדין והמשפט את החוק. הסמכות אינה שרירותית ויש להפעילה בהגינות, תוך שמירה על האינטרס הציבורי, במיוחד כזה שמגולם בתפקיד רגיש כמו ראש השב״כ. חובות המשפט המנהלי הם הדין שחולש על החוק. נתניהו עצמו לא כפר במציאות הזו עד שהשתבשה עליו לחלוטין דעתו בתאוות נקם נוראה שפרצה ממנו כלפי מערכת המשפט והמסורת המשפטית הדמוקרטית שלה.
2. ייתכן שפסק הדין הזה יקוטלג כאקטיביסטי. אולי, בכל מקרה התשובה לכך כפולה. בישראל, להוציא את מערכת המשפט, אין שום בלמים ואיזונים על כוחו של השלטון. ואל תקנו את הבכיינות על גזלת המשילות. לא כנסת, לא חוקה, לא שני בתי נבחרים, לא חלוקה בין פדרלי לאזורי, לא כפיפות לאמנות זכויות אדם. כלום. רק היועמ״שית ובג״ץ.
ולכן, כמאמר הפתגם, עדיף סוסים דוהרים מפרדות עצלות. והתשובה השנייה, היא טוב שלפעמים בג״ץ מטיח את האמת. וכאן הוא קבע בלי למצמץ שראש הממשלה פעל שלא כדין ובמיוחד בניגוד עניינים אל מול חקירות מקורביו. בוקר טוב בג״ץ שהשמיע קול רם וצלול וכמעט אמר קטאר.
3. על שתיקתו של סולברג נערמות פרשנויות. העיקר הוא שאל מול קביעת שני עמיתיו, עמית וברק־ארז, שהממשלה הפרה את הדין הוא לא הציב אמירה סותרת. לשיטתו, מוטב שלא לחפור בבור שכבר כוסה מכיוון שהסעד המבוקש אינו רלבנטי עוד. מותר להניח שסולברג לא כופר בערכו ומעמדו של המשפט המנהלי. סולברג, בפרשת מס דירה שלישית, ביטל חוק של הכנסת, חוק ולא החלטת ממשלה כמו במקרה הנוכחי, ובגלל פגמים פרודצורליים שמחווירים ליד אלה שהתבררו בפרשה הנוכחית. חבל שהוא לא הביא לכאן קמצוץ מהאקטיביזם ההוא.
בסופו של יום פסק הדין הזה הוא הבעת אמון ביועצת המשפטית לממשלה שמלכתחילה ביקשה להתמקד בסוגיה המערכתית ולא הפרטנית. בסכנת הפיטורים השרירותיים של שומרי סף ולא רק ברונן בר. יש בפסק הדין גם הגנה על ראש השב״כ העתידי ועל שאר בכירי הציבור מפני הזרוע האלימה של ממשלת ההפיכה המשטרית — למנות ולפטר כראות עיניה. לא בטוח שזה יספיק, בטוח שחובה היה להניף את הדגל הזה.
