ספק אם היה אדם שהיקף ועוצמת ההשפעה שלו סבלו מתנודות קיצוניות יותר השנה מאשר אלון מאסק, שבמהלך חודשים ספורים הפך מאיש עסקים מצליח לאחת הדמויות החזקות בממשל הפדרלי ואז שב למעמדו הקודם בתוספת אפשרות שיהפוך למושא נקמתו של הנשיא דונלד טראמפ.
במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית היה מאסק לתומכו הגדול ביותר של טראמפ. הוא הזרים לקמפיין שלו יותר מרבע מיליארד דולר, הופיע לצדו בעצרות בחירות שבהן דיבר בהתלהבות על הצורך בהקמת מחלקה ליעילות ממשלתית שתבצע קיצוצי עומק בתקציב הממשל הפדרלי, והשתמש ברשת X שבבעלותו כדי להדהד את מסריו. אחרי הניצחון בנובמבר מינה טראמפ את מאסק לעמוד בראש המחלקה החדשה, ולכמה חודשים בתחילת 2025 היה מאסק הדמות הדומיננטית בממשל: מוביל קיצוצים הרסניים, מבטל חוזים פדרליים ומפטר מאות אלפי עובדים (בפועל, כל המהלכים הללו הביאו לחיסכון של 160 מיליארד דולר בלבד, רחוק מאוד מהיעד של 2 טריליון).
אלא שאפילו 6,225 המטרים הרבועים של הבית הלבן לא הצליחו להכיל שניים מהאגואים הגדולים בעולם. בסוף מאי, על רקע ההתנגדות הפומבית של מאסק לחוק התקציב של טראמפ, היחסים בין השניים התחילו להתערער ואז התפרקו כשמאסק החל לטעון שבלעדיו טראמפ היה מפסיד את הבחירות. מאסק מצא את עצמו מחוץ לעמדת השפעה בבית הלבן, ובמצב גרוע אף יותר כשטראמפ מאיים להתנקם בו באמצעות ביטול החוזים הפדרליים עם האימפריה העסקית של מאסק (הכנסות חברת שיגור הטילים שלו, ספייס X, מגיעות ברובן מחוזים כאלו).
מאסק, שחולם על נקמה בדמות הקמת מפלגה פוליטית שלישית שתחליש את המפלגה הרפובליקנית, עלול במהלך זה רק להעמיק את הבור שחפר לעצמו ולדרבן את טראמפ למצוא דרכים יצירתיות יותר לפגוע בו באמצעות הממשל. חשיפה מאוגוסט, שלפיה ספייס X ניצלה בתקופת ממשל טראמפ הראשון פרצת מס כדי שלא לשלם מסים פדרליים על הכנסותיה, עשויה להיות כלי הנשק שטראמפ חיפש כדי להוציא לפועל את נקמתו.
