איך הפכו גיוון והכלה ממותג ערכי לאיום משפטי
כניסת ממשל טראמפ לבית הלבן בינואר 2025 הביאה לשינויים נרחבים במדיניות ESG, קיימות ואקלים; חלק מהמהלכים – כמו עידוד קידוחי נפט – היו צפויים והמשיכו את התבטאויותיו בעבר, אולם אחד היה מפתיע וקיצוני במיוחד- התנגדותו הנמרצת של הממשל למדיניות עסקית שמקדמת גיוון, שוויון והכלה (DEI = diversity, equity, and inclusion). ההצהרות בנושא גובו בצווים נשיאותיים שלא רק קיצצו תקציבים וביטלו יוזמות ממשלתיות קיימות, אלא נועדו לצמצם ואף להפסיק את הפעילות של חברות עסקיות בתחום. לצד זאת, חברות בינלאומיות שנדרשות כעת להקטין בצורה ניכרת את עיסוקן בעקרונות השיוון, גיוון והכלה בארה"ב, מחויבות לשמור על אותם עקרונות ממש במדינות האיחוד האירופי. במציאות בה מדיניות DEI עברה היפוך מושלם והפכה לחרב פיפיות, האם על חברות להמשיך בקידומה, ואיך תוכלנה לעשות זאת במציאות חדשה ומאתגרת?
בחמש השנים האחרונות היינו עדים לגל עולמי הולך וגובר של חברות ועסקים בינלאומיים שקידמו אג'נדה מקיימת ומדווחים על מאמציהם בתחומי ה- ESG (חברה, סביבה וממשל תאגידי). בתוך כך, אימוץ מדיניות DEI היווה סטנדרט מרכזי בעולם התאגידי, ותנאי בסיסי לעמידה בעקרונות החברתיים שמובילים אותו. אולם למדיניות הגיוון וההכלה, לפי הגדרתה המקובלת – יצירת ייצוג הולם עבור קבוצות שאינן זוכות להזדמנות שווה בשוק העבודה –קמו מתנגדים רבים.
המתנגדים, טוענים שמדיניות גיוון והכלה פוגעת בכלכלה האמריקאית ובצמיחתה. לשיטתם, היא עלולה לגרום לאפליה בין סוגי אוכלוסיות מוחלשות, ליצור מתחים בין אנשי הארגון, להחליש חברות שמעדיפות להעסיק עובדים על בסיס מאפייני זהות במקום כישרון, ולגרום ל"דיקטטורת דעות" שמעודדת קונפורמיזם על פני הצגת דעות אמיתיות ודיאלוג פתוח. בנוסף, היא חושפת חברות לתביעות מצדדים שלישיים, עובדים וארגונים אזרחיים, בטענה כי פעולות לגיוון ותהליכי גיוס המבוססים על קריטריונים של העדפה מתקנת, מהווים הפרה של כללי השיוויון ושל סביבת עבודה הוגנת.
אלא שהתמונה אינה כה חד משמעית. על אף שמדיניות הגיוון הפכה באחרונה לזירת קרב פוליטית ורגולטורית, סיבה מרכזית לחברות להמשיך לקיימה נוגעת ליתרונותיה דווקא בשדה העסקי. גיוון והכלה הם גורם חשוב להצלחתן והתפתחותן העסקית של חברות, ופקטור חיוני עבור משקיעים ולקוחות גלובליים רבים. מחקרים שנערכו בתחום מציגים קשר ברור בין עסקים המקדמים מדיניות של גיוון והכלה, לבין מעורבות ושביעות רצון עובדים גבוהות יותר, שימור טוב יותר של כישרונות, וקבלת החלטות איכותית יותר. צוותים מגוונים נתפסים בתעשיות רבות כמחוללי חדשנות – נכס קריטי בעולם שבו היתרון התחרותי משתנה במהירות.
על עסקים ברחבי העולם, ובמיוחד חברות שפועלות ונסחרות בארה"ב, לבחון מחדש את אסטרטגיית ה-DEI שלהן ועתידה. אם חברה פועלת גלובלית גם בארה"ב וגם במדינות שבהן קיימת חובה רגולטורית הפוכה לקדם גיוון, מובן שעליה להיערך בהתאם ולהפעיל מדיניות שונה בסניפיה המקומיים. חברות שפועלות רק או בעיקר בארה"ב, ומבקשות לשמר את ערכי השיוויון והגיוון, למרות הצווים והאקלים הפוליטי, יכולות וראוי שיעשו זאת תוך שינוי מיתוג ואסטרטגיה: עליהם לדבר במונחים של הערך הכלכלי והעסקי של מדיניות זו, במקום על הגורם המוסרי. במקום לתפוס אותה כ"דבר הנכון לעשות", ראוי לטפח תפיסה לפיה מדיניות מהסוג הזה "משתלמת כלכלית" ותורמת להשגת המטרות העסקיות. במקום להיכנע למציאות החדשה שממשל טראמפ מנסה לעצב, ניתן לתרגם את מאמצי ה-DEI לשפה של צמיחה עסקית שתהיה יעילה יותר לשמירה על תחום ה- DEI באקלים הנוכחי.
למרות השינויים המשפטיים והציבוריים בציפיות מהחברות בתחומי ה-DEI, מאמצי החברות להגברת גיוון אינם צפויים להיעלם, ולו בשל הצורך העסקי בהם. הצלחת החברות בקידום הגיוון תתמקד ביכולתן להתאים ולשלב בין הפעולות המבוצעות והמדיניות בתחום, ליעדים העסקיים של החברה, ובהוכחת הערך המוסף של שיוויון וגיוון, להצלחת החברה בפרמטרים עסקיים.
יאיר כהן הוא מנהל שבלת ESG ועו"ד גלית עופר היא שותפה ומנהלת מחלקת סביבה וקיימות במשרד שבלת
