לפני שנה הבנקים בישראל כונו "חמשת הבנקים הגדולים". בתשפ"ו, לעומת זאת הם קיבלו את התואר "קבוצת ריכוז" (בשירותים למשקי הבית ולעסקים קטנים), אך זו כנראה הדאגה הקטנה ביותר של המנכ"לים שלהם. הבנקים סגרו את 2025 עם שיא רווחיות של כ־32 מיליארד שקל. בדיעבד, יכול להיות שהמנכ"לים היו מעדיפים לצמצם מעט את שורת הרווח, לו ידעו שחרף התחייבויותיו של שר האוצר, יוטל עליהם מס מיוחד גם ב־2026.
הבנקים כבר התרגלו לפופוליזם של שר האוצר ושל חברי הכנסת אבל לסביבת אינפלציה נמוכה ולריבית יורדת עדיין עדיין לא. חלק משמעותי מהרווחיות הגבוהה שלהם בשנים האחרונות נבעה מסביבת מאקרו מפנקת: אינפלציה שהתמתנה לאט מהצפוי וריבית גבוהה סייעו לבנקים להרוויח המון כסף מכספו של הציבור. האוריינות הפיננסית המוגבלת של משקי הבית איפשרה להם את זה מבלי להגיר טיפת זיעה.
אבל בחודשים האחרונים המגמה מתהפכת: רווחי הבנקים יורדים, ו־2026 צפויה להיות השנה הראשונה מזה זמן רב שבה לא יירשם שיפור ברווחיותם. גם בחזיתות האחרות שתורמות בדרך כלל לשורת הרווח צפויים ימים מורכבים: רפורמה בעמלות העו"ש, תחרות גוברת במסחר בניירות ערך ובמט"ח, והכניסה הממשמשת ובאה של הבנק הבינלאומי Revolut לצד הבנק הדיגיטלי esh, שכולם יקשו על גביית עמלות. במקביל, הבנקים הישראלים אומנם הצטיינו בעבר בהתייעלות ביחס למקביליהם בעולם, אך מנכ"לים שמנסים כעת להוביל מהלכים משמעותיים — כמו בפועלים ובבינלאומי — מוצאים את עצמם במלחמות קשות מול ועדי עובדים.
כל אלה ממחישים שייתכן שעידן הזוהר של הבנקים מתקרב לסיומו. בשורה התחתונה, מנכ"לי הבנקים מתעוררים לשנה חדשה שבה הם ייאלצו לעבוד הרבה יותר קשה. והאמת? כדאי לכולנו שכך יהיה. לא רק בגלל שאנחנו רוצים שהם יילחמו עלינו, הלקוחות, אלא מפני שאנחנו חייבים אותם חזקים לאור חלקם הקריטי בצמיחה וביציבות המשק. משום כך, המבחן האמיתי של הבנקים כעת הוא הוא להיות תחרותיים ויצירתיים יותר ועדיין להישאר יציבים. זה ידרוש ניהול יוצא דופן, וזו בדיוק שעת המבחן שלהם.
