דעה
טראמפ נגד העולם: כשמשתמשים בכלכלה כנשק
מדיניות הסחר החדשה של נשיא ארה"ב המזעזעת לאחרונה את השווקים, אינה מבוססת על תיאוריה כלכלית אקדמית, אלא על אסטרטגיה כוחנית שנועדה לבסס את מעמדה של אמריקה כמעצמת-על בלתי מעורערת. קיימים אמנם כלים משפטיים העומדים בפני המדינות הנפגעות להתמודד עם צונאמי המכסים שהשית הנשיא, אך האם כלים כאלה אפקטיביים? לפני שננתח אותם, כדאי להבין על איזה מגרש אנו נמצאים.
בעוד שבאקדמיה מלמדים על חשיבותו של סחר חופשי, דוגלים בתיאוריות של יתרון יחסי ומצדיעים לכללים שוויוניים בין מדינות, דונלד טראמפ מציע גישה שונה לחלוטין. אקדמיה לחוד ופרקטיקה לחוד. מומחים כלכליים אמנם מושכים לאחרונה בעט סופרים, מקוננים על אווילות מהלכיו לדעתם ומספידים בהתאמה את הכלכלה הגלובלית, אך מדובר לטעמי בהחמצת העיקר. מדיניות המכסים החדשה של הנשיא טראמפ אינה נובעת מהיגיון כלכלי טהור ואף לא מבורות כלכלית שמנסים בטעות לייחס לו, אלא משיקולים גאו-פוליטיים מובהקים: לבדל את אמריקה, להשיב לה מעמד בכורה, ולכפות על יתר מדינות העולם שיח של תלות וצייתנות.
בעוד כלכלנים מדגישים כאמור את ערכו של שוק פתוח, טראמפ בחר להטיל מכסים מגבילים על יבוא מסין, קנדה, מקסיקו ואפילו על בעלות ברית מסורתיות כמו מדינות האיחוד האירופי. לטענתו, מדובר במהלך שיביא להשבת מקומות עבודה לאמריקנים, אך בפועל מדובר במהלך בעל משמעות רחבה הרבה יותר: החזרת השליטה במאזן החובות העולמי לידיים אמריקניות, גם במחיר עימותים עם שותפות מסחר ותיקות.
אכן, טראמפ אינו רואה במערכת הסחר הבינלאומית זירה של שיתוף פעולה, אלא של כוח והשפעה. כל צעד כלכלי — בין אם זה מכס, תמריץ תעשייתי או סנקציה — הופך בידיו לכלי אסטרטגי שמטרתו לחזק את מעמדה של ארצות הברית כישות שמכתיבה את כללי המשחק. הוא אינו מבקש רק "לשפר תנאים", אלא להבהיר לשאר העולם: בלעדיו, הכלכלה העולמית לא תתפקד. ואם צריך – יוסברו הדברים ביד קשה ובזרוע נטויה. My way or the highway.
ויליאם מקינלי, עורך דין במקצועו והנשיא ה-25 של ארצות הברית, היה מזוהה עם מדיניות מכסים שהעדיפה ייצור מקומי ובידול כלכלי. טראמפ, שהזכיר אותו באור חיובי כבר בטקס ההשבעה שלו, ממשיך קו דומה – אבל עם עוצמה כפולה: לא רק להגנה על התעשייה, אלא לשם עיצוב מחדש של הסדר הגלובלי. גישה זו מבקשת למצב את ארצות הברית לא כמדינה שמצטיינת רק בחדשנות או באיכות, אלא כמעצמה שפשוט אי אפשר בלעדיה. אם בעבר הדגש היה על הובלה מוסרית או טכנולוגית, הרי שכיום טראמפ חותר לטלטל את השוק ולהשיג בו מעמד המבוסס על שליטה ישירה – Hands on. לא עוד קונצנזוס דיפלומטי, אלא תוקפנות רכה המבוססת על עיצוב מחדש של מערכת החובות – של אחרים כלפי אמריקה.
כך, מתגבשת סביב טראמפ הילה של נשיא ש"מחזיר את אמריקה לגדולתה" — לא בהכרח באמצעות שגשוג פנימי בלבד, אלא באמצעות כפיית מדינות אחרות למרותו. עבורו, זו אינה רק מדיניות כלכלית – זו הצהרת כוונות לעולם: ארצות הברית לא רק תוביל, אלא תשלוט. ואם לשם כך יש לזעזע את עקרונות הסחר המקובלים – כך יהיה.
על הרקע הזה נשאלת השאלה האם קיימים כלים משפטיים בהם יכולה מדינה נפגעת לעשות שימוש כדי להסיר את רוע הגזירה. התשובה חיובית אך מורכבת במיוחד על רקע תפיסת העולם של הנשיא טראמפ שהוסברה לעיל. ארה"ב חברה בארגון הסחר העולמי (WTO). מדינות שהן חברות בארגון ומרגישות שנפגעו ממדיניות המכסים החדשה של ארה"ב, יכולות להגיש שם תלונה ולפתוח הליך ליישוב סכסוך בטענה שהמכסים מפירים הסכמים בינלאומיים שעליהם חתמה ארה"ב. כך למשל נהגה סין, כאשר הגישה מספר תלונות נגד ארה"ב. בשנת 2018, לדוגמה, הגישה סין תלונה ביחס למכסים שהטילה ארה"ב על יבוא פלדה ואלומיניום, ובשנת 2023 פתחה הליך נוסף בטענה שמכסים על מוצרים סיניים נוספים אינם עומדים בהתחייבויות ארה"ב במסגרת הארגון.
ארגון הסחר העולמי גאה מאוד במערכת יישוב הסכסוכים שכל מדינה חברה בארגון מחויבת לה, ומדגיש כי יישוב סכסוכי סחר בין מדינות הוא הנדבך המרכזי של מערכת סחר רב-צדדית ותרומתו של הארגון ליציבות הכלכלה. ומה בין התיאוריה לפרקטיקה? מעבר לכך שהליך יישוב סכסוך כזה לוקח זמן – ולעיתים זמן רב – הבעיה המרכזית היא שקיים ספק גדול אם פסיקות הגוף המשפטי של ארגון הסחר העולמי, במידה שיינתנו נגד מדיניות המכסים החדשה של טראמפ, יכובדו על ידי הממשל האמריקני. הסלידה של טראמפ מארגונים בינלאומיים המנסים לכופף את ידה של ארה"ב מוכרת, והוא פעל ופועל להחלשת גופים אלה. ניתן להניח במידה רבה של ודאות כי הגשת תלונה ופתיחת הליך משפטי ל-WTO לא תהיה אפקטיבית.
אין ערכאה בינלאומית כללית שיכולה לחייב מדינה ריבונית לשנות מדיניות סחר. אין פלא, איפוא, שמדינות נפגעות מגיבות על ידי מכסים נגדיים — ולא על ידי פתיחת משפט.
השורה התחתונה – כלכלה היא לא נוסחה, היא כלי במשחק שחמט בינלאומי ובזירה הזו, הכללים נכתבים בכוח.
מדיניות המכסים של טראמפ אולי לא עומדת במבחן התיאוריה הכלכלית, אך היא עומדת היטב במבחן הכוח. זוהי לא שגיאה ניתוחית, אלא אסטרטגיה, שנועדה למצב מחדש את ארצות הברית כמעצמה עליונה. כפיפותה של ארה"ב לכללי משפט בינלאומיים אינה משנה עובדה פשוטה זו. עבור טראמפ, כלכלה היא לא נוסחה – היא כלי במשחק שחמט בינלאומי. ובזירה הזו, הכללים נכתבים בכוח. כולם יתיישרו, ואם בסופו של יום גם הכלכלה תציית לכללים החדשים – דיינו.
עו"ד עופר צור הוא שותף בכיר וראש מחלקת הליטיגציה במשרד GNY גורניצקי ושות'
