אורלי שטרן, מנכ"לית נתיבי איילון, עומדת בראש אחד הגופים המרכזיים שמוציאים לפועל את מדיניות התחבורה של הממשלה. ב־2026 המשיכה נתיבי איילון לקדם פרויקטים בהיקף מיליארדי שקלים, ובהם הנתיבים המהירים והקמת תשתיות שנועדו לתת עדיפות לתחבורה הציבורית. במסגרת הסכם מסגרת חדש עם משרד התחבורה הועמדו לחברה תקציבים עתק לפיתוח ולפעילות.
החזון ששטרן מקדמת בחלק גדול מהפרויקטים הוא שינוי סדרי העדיפויות בכבישים: תלות פחותה בנסיעה של אדם אחד ברכב פרטי, ויותר מקום לאוטובוסים, שאטלים, נסיעות שיתופיות ואמצעי תחבורה ציבורית.
אלא שהפעילות של נתיבי איילון מורגשת אצל הציבור לא רק בהבטחות לעתיד, אלא גם דרך ההווה: חסימות, עבודות, שינויי נתיבים, ביטול חניות ושינויים במסלולי אוטובוסים. מבחינת הנוסעים, לא פשוט לראות כיצד עבודות שנמשכות חודשים או שנים הופכות בסופו של דבר לנסיעה מהירה יותר.
גם החברה עצמה עמדה השנה במרכז מחלוקת ניהולית ופוליטית סביב שאלת כהונתה של שטרן. לאחר שיו"ר נתיבי אילון, עידן דוד, ניסה להדיחה ולהקים ועדת איתור למציאת מנכ"ל חדש טרם סיום כהונתה של שטרן, ועוד לפני שדנו בשאלה האם להאריך את כהונתה. המהלך נבלם על ידי רשות החברות בתמיכת השר הממונה על החברות הממשלתיות, דוד אמסלם, ושרת התחבורה, מירי רגב, לאחר שהובהר לדוד כי הממשלה רואה בשטרן מנכ"לית מוערכת ומקצועית.
המבחן של שטרן הוא בטווח הארוך, ואינו עוסק רק במספר הפרויקטים שנמצאים בביצוע, אלא בשאלה האם בתוך כמה שנים הציבור ירגיש את התוצאה, פחות זמן בפקקים, תחבורה ציבורית אמינה יותר וניצול יעיל יותר של הכבישים.
